תהילים לז:לז מדרש: אוצר מדרשים, אסתר רבה ופרקי דרבי אליעזר

ב') דבר אחר, אשרי תמימי דרך – הה"ד שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר (תהלים ל״ז ל"ז), א״ר תנחומא כך לימדו אותנו ר׳ יהודה הלוי בר שלום ור׳ פנחס הכהן ורב הונא – שלשתן אמרו ששלש פעמים גוג ומגוג יבואו על ישראל לעתיד לבא, ובשלישית הן באין ועולין לירושלם, והן הולכין ליהודה ומכתיבין בהן שהן גבורים שנאמר וגברתי בה׳, וכן הוא אומר הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלַים סַף רַעַל (זכריה י״ב ב'), מהו סף רעל? שהוא עתיד להשקות את העמים כוס תרעלה של דם, אין סף רעל אלא כוס דם, שנאמר ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף (שמות י״ב:כ״ב), כיון שהן עולין לשם מה הן עושין? מוסרין לכל אחד ואחד מבני ישראל שני גבורים. למה? כדי שלא יברחו, כיון שגבורי יהודה עולין ומגיעין לירושלם להתפלל בלבם, ואומרים נפול בידם ולא הם בידינו. ולמה מתפללין הם בלבם? שהם מתייראין להשמיע קולם, הה״ד וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם (זכריה י״ב ה'), אמר להם הקב״ה, בתמימות באתם – חייכם שהתמימות מעלה עליכם, שנאמר תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם (משלי י״א ג'), באותה שעה הקב״ה נותן להם ליהודה גבורה והם שולפין כלי זיין שלהם, ומכין לאותן האנשים מימינם ומשמאלם והורגין אותם – הוי אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ.

וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת וגו' (אסתר ח, טו): רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר מָלַךְ מָרְדֳּכַי עַל הַיְּהוּדִים, מָה הַמֶּלֶךְ לוֹבֵשׁ פּוֹרְפְּרִין, כָּךְ מָרְדֳּכַי לוֹבֵשׁ פּוֹרְפְּרִין. מָה הַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה עֲטָרָה כְּלוּלָה בְּרֹאשׁוֹ, כָּךְ מָרְדֳּכַי לוֹבֵשׁ וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה. מָה הַמֶּלֶךְ אֵימָתוֹ עַל כָּל הָאָרֶץ, כָּךְ מָרְדֳּכַי אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם. מָה הַמֶּלֶךְ מוֹנִיטָה שֶׁלּוֹ הוֹלֶכֶת בְּכָל הָאָרֶץ, כָּךְ מָרְדֳּכַי מוֹנִיטָה שֶׁלּוֹ הוֹלֶכֶת. וּמַה מּוֹנִיטָה שֶׁלּוֹ, מָרְדֳּכַי מִכָּאן וְאֶסְתֵּר מִכָּאן. לָמָּה, שֶׁהָיָה אִישׁ טוֹב וְאִישׁ שָׁלוֹם וּמְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וגו', וְעָלָיו אָמַר הַכָּתוּב (תהלים לז, לז): שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחְרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.

רַבִּי פִּינְחָס אוֹמֵר: מָלַךְ מָרְדֳּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר״ וְכוּ'. מַה הַמֶּלֶךְ לוֹבֵשׁ פּוֹרְפִּרְיָא, [כָּךְ מָרְדֳּכַי], שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר״. מַה הַמֶּלֶךְ עֲטָרָה כְּלוּלָה בְּרֹאשׁוֹ, כָּךְ מָרְדֳּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה״. מַה הַמֶּלֶךְ אֵימָתוֹ עַל כָּל הָאָרֶץ, כָּךְ מָרְדֳּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם״. מַה הַמֶּלֶךְ שִׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הָאָרֶץ, כָּךְ מָרְדֳּכַי שִׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשִׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת״. מַה הָיְתָה שִׁמְעוֹ שֶׁל מָרְדֳּכַי? כִּי הָיָה אָדָם נִכְבָּד וְהָיָה עוֹמֵד בְּצַד הַמֶּלֶךְ וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּצַּד הָאַחֵר, כִּי מָרְדֳּכַי הָיָה אִישׁ טוֹב וּמְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדוֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ״. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״שְׁמׇר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם״.