תהילים לח:יא מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, שמות רבה ומדרש תהילים

שלשה דברים מכחישין כחו של אדם ואלו הן פחד דרך ועון. פחד דכתיב (תהלים לח יא) לבי סחרחר עזבני כחי דרך דכתיב (שם קב כד) בדרך כחי קצר ימי עון דכתיב (שם לא יא) כשל בעוני כחי:

מז שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַכְחִישִׁין כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵלוּ הֵן: פַּחַד, דֶּרֶךְ וְעָוֹן. 'פַּחַד', דִּכְתִיב: (תהילים ל״ח:י״א) "לִבִּי סְחַרְחַר, עֲזָבַנִי כֹחִי". 'דֶּרֶךְ', דִּכְתִיב: (שם קב) "עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי, קִצַּר יָמָי". 'עָוֹן' דִּכְתִיב: (שם לא) "כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹחִי". שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים (מתישין) [מַתִּיזִין] גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: אָכַל מְעֻמָּד, וְשָׁתָה מְעֻמָּד, וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ מְעֻמָּד. חֲמִשָּׁה, קְרוֹבִים לְמִיתָה יוֹתֵר מִן הַחַיִּים, וְאֵלּוּ הֵן: אָכַל וְעָמַד, שָׁתָה וְעָמַד, הִקִּיז דָּם וְעָמַד, יָשַׁן וְעָמַד, שִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ וְעָמַד. שִׁשָּׁה, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן מִיָּד מֵת, וְאֵלּוּ הֵן: הַבָּא בַּדֶּרֶךְ וְנִתְיַּגֵּעַ, הִקִּיז דָּם וְנִכְנַס לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְשָׁתָה וְנִשְׁתַּכֵּר וְיָשַׁן עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁעֲשָׂאָן כְּסִדְרָן. אָמַר אַבַּיֵי: כְּסִדְרָן, מֵת, שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, חָלִישׁ. אֵינִי?! וְהָא מְעוּרַת עָבְדָה לֵיהּ לְעַבְדָּהּ תְּלַת מִינַיְהוּ וּמִית? הַהוּא, כָּחוּשׁ הֲוָה. שְׁמוֹנָה, רֻבָּן קָשֶׁה וּמִעוּטָן יָפֶה, וְאֵלּוּ הֵן: דֶּרֶךְ וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, עֹשֶׁר וּמְלָאכָה. יַיִן וְשֵׁנָה, חַמִּין וְהַקָּזַת דָּם. שְׁמוֹנָה, מְמַעֲטִין אֶת הַזֶּרַע, וְאֵלּוּ הֵן: הַמֶּלַח וְהָרָעָב וְהַנֶּתֶק, בְּכִיָּה, וְשֵׁנָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְגֻדְגְּדָנִיּוֹת, וְכִשּׁוּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, וְהַקָּזַת דָּם לְמַטָּה כִּפְלַיִם. תָּנָא: כְּשֵׁם שֶׁקָּשֶׁה לְמַטָּה כִּפְלַיִם, כָּךְ יָפֶה לְמַעְלָה כִּפְלַיִם. אָמַר רַב פָּפָּא: לְמַטָּה, לְמַטָּה מִן הַבֵּיצִים. לְמַעְלָה, לְמַעְלָה מִן הַבֵּיצִים. וְכִשּׁוּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, תָּנָא: כְּשֵׁם שֶׁקָּשֶׁה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, כָּךְ יָפֶה בִּזְמַנָּהּ. אָמַר רַב פָּפָּא: זְמַנָּהּ, תַּמּוּז, שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, טֵבֵת. יוֹמֵי נִיסָן וְיוֹמֵי תִּשְׁרֵי, לָא מְעַלְיָא וְלָא קַשְׁיָא.

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח, זה שאמר הכתוב (משלי יד, י): לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. מהו כך? אלא, כשם שהלב מרגיש בצרה שהוא מיצר, כך כשאדם שמח, הלב שמח תחלה, שנאמר: לב יודע מרת נפשו. וכן דוד אמר (תהלים לא, יא): לבי סחרחר עזבני כח ובשמחתי לבי שמח תחלה שנאמר (שם טז, ט): לכן שמח לבי ויגל כבודי. וכן הוא אומר (איכה א, כב): כי רבות אנחותי ולבי דוי. ולעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא כל האיברים ואינו מנחם תחלה אלא הלב, שנאמר (הושע ב, טז): ודברתי על לבה. דבר אחר: לב יודע מרת נפשו, זו חנה, שהרבה היתה מצטערת, שנאמר (ש"א א, י): והיא מרת נפש, היא לעצמה, כיון שנפקדה לא פקדה האלהים, אלא לעצמה, שנאמר (משלי יד, י): ובשמחתו לא יתערב זר. וכתיב (ש"א ב, א): עלץ לבי בה' כי שמחתי בישועתך, אני לעצמי שמחתי, אבל אחר לא ישמח עמי. דבר אחר: לב יודע מרת נפשו, זו השונמית. אימתי? כשמת בנה ובאתה לקבול לאלישע, ומה כתיב (מ"ב ד, כז): ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה, כיון ששלח גיחזי להחיות בנה, ואמר לו (שם שם, כט): וקח משענתי בידך. אמרה לו השונמית (שם שם, ל): חי ה' וחי נפשך, עמדת במסטורין של אלהים מתחלה, נתתה לי בן, אף עכשיו עמוד אתה במסטורין של אלהים, והחיה אותו. הוי, לב יודע מרת נפשו. דבר אחר: לב יודע מרת נפשו, זה דוד, בשעה שירד עם אכיש לסייע אותו, עשה שם שלשה ימים ובאו עמלקים ושבו נשיו ובניו, ושרפו את צקלג, התחיל דוד בוכה, שנאמר (ש"א ל, ו): ותצר לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו, לא עשו, אלא הצילו נשותיהן ובניהן ובנותיהן, ובאו לארץ ישראל והעלו את ארון ה' ונתנוהו למקומו. מה כתיב שם? (דה"א כט, ט): וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה. דבר אחר: לב יודע מרת נפשו, אלו ישראל, שהיו נתונין במצרים בשעבוד, וכיון שבאו לצאת, וגזר עליהן הקדוש ברוך הוא לעשות פסח, באו המצרים לאכול עמהם. אמר להם האלהים: חס ושלום! כל בן נכר לא יאכל בו. הוי, לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר: