תהילים ל:ב מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ספרי דאגדתא, פסיקתא דרב כהנא ואסתר רבה

(שם ע״ב) תנו רבנן שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פנה ופנה על אבן גדולה שבירושלים אומר (תהלים ל ב) ארוממך ה' כי דליתני וגו׳ ושיר של פגעים וי״א שיר של נגעים מ״ד דנגעים דכתיב (שם צא י) ונגע לא יקרב באהליך ומ"ד פגעים דכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך ואומר יושב בסתר עליון וגומר עד כי אתה ה' מחסי וחוזר ואומר (שם ג א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה רבי יהושע בן לוי אומר להו להני קראי וגני היכי עבד הכי והא א״ר יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני ואלא כי אמר אסור בדאיכא מכה אי דאיכא מכה אסור ותו לא והתנן הלוחש על המכה אין לו חלק לעולם הבא הא אתמר עלה א״ר יוחנן ברוקק שנו לפי שאין מזכירין ש״ש על הרקיקה. תניא כתוב אחד אומר (במדבר ט יג) את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר (שם) כי את מקדש ה׳ טמא וכו׳ (דף טז ע״ב) תניא ר׳ אלעזר אומר אם נאמר משכן למה נאמר מקדש אם נאמר מקדש למה נאמר משכן אם נאמר משכן הייתי אומר על משכן יהא חייב שנמשח בשמן המשחה אבל על מקדש לא יהא חייב לכך נאמר מקדש ואם נאמר מקדש הייתי אומר על מקדש יהא חייב שקדושתו קדושת עולם אבל על משכן לא יהא חייב לכך נאמר משכן ולכך נאמר מקדש:

[אסתר ו י] ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש וגו', ועשה כן למרדכי היהודי. א"ל אדוני המלך הלא אני ואתה כתבני להשמיד ולהרוג לו ולכל זרעו, א"ל אל תפל דבר מכל אשר דברת, באותה שעה קרא אחשורוש לחרבונא ולשרים אחרים שילכו עמו, אמר להם הזהרו שלא יפיל דבר מכל אשר דבר, וילכו עמו, כיון שראהו מרדכי חשב ואמר כמדומה אני שרשע זה בא לרומסני בסוסו, אמר לתלמידיו ברחו שלא תכוה בגחלתי, אמרו לו בין לחיים בין למות עמך אנו. מה עשה נתעטף בטליתו ועמד בתפלה, אדהכי קרב אותו רשע ויתיב ליה גבי תלמידיו, אמר במה אתן עסוקין, אמרו לו במצות העומר, שהיו ישראל מקריבין, אמר להם במה הוה דכספא או דדהבא, א"ל דשערין, א"ל בכמה הוא טימיה דידיה, בעשרה או בעשרים קונטירין, א"ל סגין סגין בעשרה מעי, א"ל קומו דנצחן עשרה מעי דידכון לעשרת אלפא כיכרא כסף דידי, מן דמצלי א"ל סך לבוש הדין לבושא דמלכותא, א"ל מה את מבזה מלכותא, אית בר נש לביש לבושא דמלכותא ולא סחי, אזיל בעי בלנא ולא אשכח, מה עביד אסר זירתיה ואסחיה, כיון דעל א"ל לבוש הדין כלילא, א"ל ואית בר נש דלביש כלילא ולא מספר, אזיל בעי ספרא ולא אשכחיה, מה עביד אזיל לביתיה ואייתי מאני דספרא וספר ליה, שרי מתנח, א"ל מרדכי מאי האי, א"ל ווי לההוא גברא מדעביד קומיס פנטון קוזמוקלטור איתעבד בלן וספר, א"ל ולית אנא חכים לאבוי דהאי גברא, דהוה בלן וספר בכפר קורינוס כמה שנין, ואילין הוה מאני ספרא דידיה, א"ל קום רכוב על הדין סוסיא, א"ל לית בי כח, דאנא גבר סיב, א"ל ואנא נמי גבר סיב, א"ל את גרמת לנפשך, א"ל קום רכיב, ואנא מימיך קדלי ודרוס עלי וסליק ורכוב, לקיים מה שנאמר ואתה על במותימו תדרוך (דברים לג כט), כיון שרכב על הסוס היו מקלסין לפניו, ואבוקות דולקות לפניו, והוא משבח להקב"ה ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור (תהלים ל, ב ג ד), תלמידיו אמרו זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו, בערב ילין בכי ולבוקר רנה (שם שם ה ו), אותו רשע מה אומר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם, ה' ברצונך העמדתה להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל (שם שם ז ח), אסתר אומרת אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך (שם שם ט י), ישראל אמרו שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי, הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה (שם שם יא יב), ר' פנחס אמר בקריאת שמע היה עסוק, ולא הספיק לגמור, למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך (שם שם יג).

[ד] ר' יעקב בר אביי בשם ר' יהוד' בר' סימון ר' יוחנ' ור' שמע' בן לקיש. ר' יוחנ' א' לעול' לא תהא מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אבינו אברהם לירש את ארץ כנען, הד' דכת' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וג' (בראשית יז:ח), על מנת, ואתה את בריתי תשמר (שם ט). ר' שמעון בן לקיש א' לעולם לא תהיה מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר הקב"ה משים שלום בין איש לאשתו, הד' דכת' והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה וג' (במדבר ה:טו). ר' אבהו אמ' לה ר' סימון אמ' לה ר' יהוש' בן לוי אמ', היא שעמדה להם בימי גדעון, ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלם חלמתי והנה צליל לחם שעורים וג' (שופטים ז:יג). מה הוא צליל, רבנין אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים. ובזכות מה ניצלו, בזכות צליל לחם שעורים. ואיזו זו, זו מצות העומר. ור' שמואל בר נחמן אמ' היא שעמדה להם בימי חזקיה, והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר וג' (ישעיה ל:לב). וכי יש מלחמות תנופה באותו הדור, אלא הוי או' זו מצות העומר. ורבנין אמרין היא שעמדה להם בימי יחזקאל, ואתה קח לך חיטים ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמין ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אתם לך ללחם (יחזקאל ד:ט), ואמ' ר' חמה בר' חנינה ריבה בה שעורים. ר' שמואל בר נחמן אמר דברים שהיו מריצים את בני מעיים. שמואל אמ' תמן אמרין עבדין מנה חררה לכלבה ולא טעמ'. מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא אמרה לו כמה צער נצטער אותו הצדיק, כמה עבדים כמה שפחות יש לו והן מבזבזין במאכל ובמשתה. אמ' לה להודיעך שבכל מקום שישר' בצער הצדיקים החיים עמהם בצער. ר' לוי אמ' היא שעמדה להם בימי המן. את מוצא כיון שראה מרדכי להמן בא לקראתו והסוס בידו, א' דומה אני שהרשע הזה בא להרגני, א' לתלמידיו ברחו לכם לא תכוו בגחלתי, אמרין ליה בין מחיים בין ממות עימך אנן. מה עשה, נתעטף בטליתו ועמד לו להתפלל. אתא ההוא רשיעא ויתב ליה גביהון, א' להון במה אתון עסיקין, אמרין ליה במצות העומר שהיו ישר' מקריבין בבית המקדש. אמ' לון ודמה הוה הדין עומרה, דכסף דדהב דחיטין דשערין, אמרין ליה דשערין. אמר לון בכמן הוה טימי דידה, בעשרה קינטינרין, אמרין ליה סגין סגין בעשרה מניי. אמ' לון קומון דנצחון עשרתי מניכון לעשרתי אלפי קנטרינרין דכספ'. כיון דחסל מי מצלי אמ' ליה סב לבוש הדן לבושה. אמר לה מה את מבזה מלכותה, אית בר נש לביש לבושה דמלכ' דלא סחי. אזל בעי בלנהא ולא אשכחי'. מה עבד, אסר זוניתיה, על ואסחותיה. כיון דנפק אמ' ליה סב לבוש הדן כלילא. אמ' לי' מה את מבזי מלכותה, אית לך בר נש לביש כלילא דמלכא דלא מספר. אזל בעי ספרא ולא אשכחיה. מה עבד, אזל לבייתיה ואייתי מני ספריה ויתב ליה מספר ליה. שרי מיתנח. אמ' ליה מה לך מיתנח, אמ' ליה לא ווי ליה לאבויי דההוא גברא מעביד קומיס פנטון קומיס קלטור עבד בלניי וספר. אמ' ליה ומה היא שאילה לך, לית אנה חכים לאבויי דההוא גברא בלנאי וספר בכפר קריינוס ואת משכח דאילין מני ספירה דידיה. אמ' ליה קום רכיב על הדן סוסיא, אמ' ליה לית בי חילה דאנה גבר סב. אמ' ליה ולית אנה גבר סב, אמ' לה ולא את הוא דגרמת לנפשך. אמ' ליה קום דאנה ממיך קדלי ואת דריס עלוי וסליק ורכב, למקיימה לכון מה דאמ' כתבה, ואתה על במותימו תדרוך (דברים לג:כט). וכיון שרכב על הסוס התחיל מקלס להקב"ה ואו' ארוממך י"י כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, י"י אלהי שועתי אליך ותרפאני, י"י העלית משאול נפשי חייתני מירדי בור (תהלים ל ב-ד). תלמידיו מה היו או', זמרו לי"י חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רינה (שם ה-ו). אותו הרשע מה היה או', ואני אמרת בשלוי בל אמוט לעולם, י"י ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל (שם ז-ח). אסתר מה היתה אומרת, אליך י"י אקרא ואל י"י אתחנן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמיתך (שם ט-י). ישר' מה היו או', שמע י"י וחנני י"י היה עוזר לי, הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה (שם יא-יב). א"ר פנח' בקרית שמע היה עסוק ולא הפסיק, למען יזמרך כבוד לא ידום וג' (שם יג). חסילה.