אוֹיְבַ֗י יֹאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑י מָתַ֥י יָ֝מ֗וּת וְאָבַ֥ד שְׁמֽוֹ׃
אגדת בראשית
פרק ל"ה נביאים.
[א] והמלך דוד זקן (מ"א א א). זש"ה אין אדם שליט ברוח וגו' (קהלת ח ח), אין אדם בעולם שבא למות ואומר הריני סותם פי ואין הרוח יוצא, או אזנו או נחירו, אינו יכול, שאינו יודע מהיכן הוא יוצא, אלא כשבא קיצו פורח ויוצא לו, לכך נאמר אין אדם שליט ברוח אלא וישוב העפר וגו' (שם יב ז). אמר ר' סימון אל תאמר כן, אלא והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (שם שם), אם כשם שנתנה היא זכה וטהורה וקדושה, לכך והרוח תשוב. וכן אביגיל אומרת לדוד והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כה כט), מפני שהיה דוד צדיק נאמר עליו כך, איזה הוא הצרור הזה של חיים, כביכול וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמיה י י). ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (ש"א כה כט), מפזרה בארבע רוחות העולם, ושוב באה בכף הקלע, והמלאכים מפזרין אותה, ושוב חוזרת, ואלו הן נפשות של רשעים, לכך נאמר ואת נפש אויביך וגומר אין אדם שליט וגומר, ואין שלטון ביום המות שאפילו אדם גדול או מלך או שר גדול, כשהוא מת אינו מת וכבודו עמו, שנאמר כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו (תהלים מט יח), וכל זמן שהיה דוד הצדיק קיים, היה נקרא מלך והמלך דוד זקן (מ"א א א). והיו קורין לו אדני המלך, וחכם ומלאך, שכן האשה התקועית אומרת לו ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים (ש"ב יד כ), וכן יונתן בן אביתר הכהן אומר לאדוניהו אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה (מ"א א מג), וכן בת שבע אומרת יחי אדני המלך דוד לעולם (שם שם לא), וכן נתן הנביא אומר לו אדני המלך אתה אמרת אדוניהו וגומר (שם שם כד), הרי כמה כבוד וגדולה והדר היה לדוד, וכשהגיע זמנו למות, אין כתיב שם לא מלך ולא אדני ולא חכם ולא מלאך, אלא שמו בלבד, שנאמר ודוד זקן ושבע ימים (דה"א כג א). וישכב דוד (מ"א ב י), ויקרבו ימי דוד למות (שם שם א). לכך אמר שלמה אין שלטון ביום המות. ואין משלחת במלחמה (קהלת ח ח), לא כמלכי בשר ודם. א"ר אחא בשם ר' סימון כשהמלך מבקש לגיון שר הצבא בא ליטול את הלגיון, והן נותנן לו כסף וזהב הרבה, והוא נוטל מהן ואינו משלחן, אלא משלח אחרים תחתיהם, אין במות כך ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח ח). איש בעונו ימות (ירמיהו לא כט), ואם תאמר הרי הצדיקים עושין כמה צדקות ומתים, אלא לא דומה לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות (משלי יא ד), ואינו מת מי שהוא עושה צדקה, אלא חי לעולם, אינו אומר כן אלא וצדקה תציל ממות, אע"פ שהצדיקים מתים בעולם הזה, אלא לעתיד לבוא הם חיים לעולם ולעולמי עולמים, אבל הרשעים בעולם הזה ובעולם הבא הן מתים, שנאמר לא ימלט רשע וגו', ומשהוא דנן מחזירן לשאול, שנאמר ישובו רשעים לשאולה וגו' (תהלים ט יח). אבל הצדיקים עליהם נאמר והיה לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם וגו' (מלאכי ג יז), אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אל תשליכני לעת זקנה וגומר (תהלים עא א). כשהייתי נער הייתי יוצא למלחמה ונותן נפשי על בניך, ועכשיו שהזקנתי אין בי עוד כח, והן אומרים עד מתי הזקן זה חי. שנאמר אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו (תהלים מא ו), בבקשה ממך גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני (תהלים עא יח), אמר לו הקב"ה וכך אני עושה עד זקנה אני הוא ועד שיבה וגו' (ישעי' מו ד).
[א] והמלך דוד זקן (מ"א א א). זש"ה אין אדם שליט ברוח וגו' (קהלת ח ח), אין אדם בעולם שבא למות ואומר הריני סותם פי ואין הרוח יוצא, או אזנו או נחירו, אינו יכול, שאינו יודע מהיכן הוא יוצא, אלא כשבא קיצו פורח ויוצא לו, לכך נאמר אין אדם שליט ברוח אלא וישוב העפר וגו' (שם יב ז). אמר ר' סימון אל תאמר כן, אלא והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (שם שם), אם כשם שנתנה היא זכה וטהורה וקדושה, לכך והרוח תשוב. וכן אביגיל אומרת לדוד והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כה כט), מפני שהיה דוד צדיק נאמר עליו כך, איזה הוא הצרור הזה של חיים, כביכול וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמיה י י). ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (ש"א כה כט), מפזרה בארבע רוחות העולם, ושוב באה בכף הקלע, והמלאכים מפזרין אותה, ושוב חוזרת, ואלו הן נפשות של רשעים, לכך נאמר ואת נפש אויביך וגומר אין אדם שליט וגומר, ואין שלטון ביום המות שאפילו אדם גדול או מלך או שר גדול, כשהוא מת אינו מת וכבודו עמו, שנאמר כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו (תהלים מט יח), וכל זמן שהיה דוד הצדיק קיים, היה נקרא מלך והמלך דוד זקן (מ"א א א). והיו קורין לו אדני המלך, וחכם ומלאך, שכן האשה התקועית אומרת לו ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים (ש"ב יד כ), וכן יונתן בן אביתר הכהן אומר לאדוניהו אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה (מ"א א מג), וכן בת שבע אומרת יחי אדני המלך דוד לעולם (שם שם לא), וכן נתן הנביא אומר לו אדני המלך אתה אמרת אדוניהו וגומר (שם שם כד), הרי כמה כבוד וגדולה והדר היה לדוד, וכשהגיע זמנו למות, אין כתיב שם לא מלך ולא אדני ולא חכם ולא מלאך, אלא שמו בלבד, שנאמר ודוד זקן ושבע ימים (דה"א כג א). וישכב דוד (מ"א ב י), ויקרבו ימי דוד למות (שם שם א). לכך אמר שלמה אין שלטון ביום המות. ואין משלחת במלחמה (קהלת ח ח), לא כמלכי בשר ודם. א"ר אחא בשם ר' סימון כשהמלך מבקש לגיון שר הצבא בא ליטול את הלגיון, והן נותנן לו כסף וזהב הרבה, והוא נוטל מהן ואינו משלחן, אלא משלח אחרים תחתיהם, אין במות כך ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח ח). איש בעונו ימות (ירמיהו לא כט), ואם תאמר הרי הצדיקים עושין כמה צדקות ומתים, אלא לא דומה לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות (משלי יא ד), ואינו מת מי שהוא עושה צדקה, אלא חי לעולם, אינו אומר כן אלא וצדקה תציל ממות, אע"פ שהצדיקים מתים בעולם הזה, אלא לעתיד לבוא הם חיים לעולם ולעולמי עולמים, אבל הרשעים בעולם הזה ובעולם הבא הן מתים, שנאמר לא ימלט רשע וגו', ומשהוא דנן מחזירן לשאול, שנאמר ישובו רשעים לשאולה וגו' (תהלים ט יח). אבל הצדיקים עליהם נאמר והיה לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם וגו' (מלאכי ג יז), אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אל תשליכני לעת זקנה וגומר (תהלים עא א). כשהייתי נער הייתי יוצא למלחמה ונותן נפשי על בניך, ועכשיו שהזקנתי אין בי עוד כח, והן אומרים עד מתי הזקן זה חי. שנאמר אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו (תהלים מא ו), בבקשה ממך גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני (תהלים עא יח), אמר לו הקב"ה וכך אני עושה עד זקנה אני הוא ועד שיבה וגו' (ישעי' מו ד).
אגדת בראשית
פרק ל"ח נביאים.
[א] והמלך דוד זקן בא בימים (מ"א א א) זש"ה וקוי ה' יחליפו כח (ישעי' מ לא), אמרו רבותינו שלש עשרה שנים עשה דוד חולה ומוטל במטה, ושבעה כרים היו מחליפים מתחתיו בכל יום, ממה שהיו ממסין, שנאמר יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה (תהלים ו ז), אלו שלש עשרה שנים שהיה מתיסר, בשביל שעשה אותו מעשה, וכל שונאיו היו אומרים אימתי הוא מת זה שנאמר אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו (שם מא ו), עד שביקש רחמים מלפני הקב"ה, ואמר לפניו רבונו של עולם העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא, אלא בבקשה ממך תן לי קימ"יאטון, שאעמוד מן המטה הזה ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, שנאמר ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם (שם שם יא), הקימני מן המחלה ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, מיד שמע הקב"ה את תפילתו ועמד מן המטה, שנאמר ויקם דוד המלך על רגליו (דה"א כח ב), והיכן אדם עומד לא על רגליו, ומהו על רגליו, אלא שנרפא ונעשה בריא ועמד ברגליו מאחר כל אותן השנים, ומסר להן מגילת הבית, הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (שם שם יט), ואומר ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגומר ותבנית כל אשר היה ברוח עמו (שם שם יא ויב), לפיכך נאמר וקוי ה' יחליפו כח.
[א] והמלך דוד זקן בא בימים (מ"א א א) זש"ה וקוי ה' יחליפו כח (ישעי' מ לא), אמרו רבותינו שלש עשרה שנים עשה דוד חולה ומוטל במטה, ושבעה כרים היו מחליפים מתחתיו בכל יום, ממה שהיו ממסין, שנאמר יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה (תהלים ו ז), אלו שלש עשרה שנים שהיה מתיסר, בשביל שעשה אותו מעשה, וכל שונאיו היו אומרים אימתי הוא מת זה שנאמר אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו (שם מא ו), עד שביקש רחמים מלפני הקב"ה, ואמר לפניו רבונו של עולם העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא, אלא בבקשה ממך תן לי קימ"יאטון, שאעמוד מן המטה הזה ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, שנאמר ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם (שם שם יא), הקימני מן המחלה ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, מיד שמע הקב"ה את תפילתו ועמד מן המטה, שנאמר ויקם דוד המלך על רגליו (דה"א כח ב), והיכן אדם עומד לא על רגליו, ומהו על רגליו, אלא שנרפא ונעשה בריא ועמד ברגליו מאחר כל אותן השנים, ומסר להן מגילת הבית, הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (שם שם יט), ואומר ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגומר ותבנית כל אשר היה ברוח עמו (שם שם יא ויב), לפיכך נאמר וקוי ה' יחליפו כח.
מדרש תהילים
דבר אחר אשרי משכיל. אמר רבי יונה אשרי מי שהוא משכיל עליו לההנותו. כיצד אדם גדול היה וירד מנכסיו משכיל עליו והולך אצלו ואומר לו לפלוני שמעתי עליך שירושה שבאה לך ושפלוני חייב לך אלוה לך ואתה פורע לי לכשתבוא לידך. וזהו משכיל. ביום רעה ימלטהו ה'. אין לך יום רעה אלא יום המיתה יום יציאת הנפש. אמר הקב"ה מה אעשה לך ביום רעה אמלטך. שנאמר ביום רעה ימלטהו ה'. דבר אחר אי זה יום הוא שכתוב בו (מלאכי ג יט) כי הנה יום בא בוער כתנור. מה כתיב בתריה (שם כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. מהו שמש צדקה אותה הצדקה שעשיתם היא עומדת לכם לאותו היום. וכן הוא אומר (ישעיה נח י) ותפק לרעב נפשך. ומהו ונפש נענה תשביע. הנפש הזאת אין לה טובה אפילו כל מעדני עולם אתה מאכילה ומרעיבה שעה אחת היא מבקשת לצאת מיד ולנוע את מאכלה. ומהו וזרח בחשך אורך. ואם חלה מה שכרו ה' יסעדנו. שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. וכי יש ערש של דוי. כשאדם חולה ביום ראשון אז מה הוא עושה צריך תפלה. וכן יום שני ויום ג'. ביום ד' אומרים מה עשה אומר דוי הוא. אותה שעה אמר הקב"ה נעשה דוי בעיני כל אדם אני סועדו ומעמידו עכשיו. לכך יסעדנו על ערש דוי. ומהו כל משכבו הפכת בחליו. כל מה שחטא כל הימים שהיה עומד על רגליו הקב"ה הופך עליו חליו. לכך כתיב כל משכבו הפכת. אמר דוד אני איני כן אלא אמרתי ה' חנני. אויבי יאמרו רע לי. וכי אויבים היו לו לדוד והכתיב (שמואל-א יח טז) וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד. ואומר (שמואל-ב ח טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. אלא מי הם אויביו אותם שרוצים לעשוק ולחמוס ולא היה מניחן לכך הן אויביו: