וְיִתְאָ֣ו הַמֶּ֣לֶךְ יָפְיֵ֑ךְ כִּי־ה֥וּא אֲ֝דֹנַ֗יִךְ וְהִשְׁתַּֽחֲוִי־לֽוֹ׃
תנחומא בובר
ד"א לך לך. זש"ה שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך (תהלים מה יא), שמעי בת וראי, זה אברהם, ושכחי עמך ובית אביך, זו ע"ז שנא' (הוי) אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב כז), ויתאו המלך יפיך (תהלים שם יב), זה מלך מלכי המלכים הקב"ה ליפותך בעולם. אמר ר' אבין (כי הוא אדוניך והשתחוי לו) (שם) ולמה היה אברהם דומה לצלוחית של אפרסמון שהיא נתונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע מהו ריחה, מה עשה אחד, נטלה וטלטלה ממקום למקום, התחיל ריחה נודף בעולם, כך היה אברהם (היה) דר בין עובדי ע"ז, א"ל הקב"ה מה אתה יושב בתוך הרשעים, צא מבינים והודיע מעשיך הטובים בעולם, שנאמר לך לך.
מדרש תנחומא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לֶךְ לְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ (תהלים מה, יא). שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ, זֶה אַבְרָהָם. וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ (תהלים מה, יא), זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. וְאוֹמֵר: אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְגוֹ' (ירמיה ב, כז). וְיִתְאַו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ (תהלים מה, יב), זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְהוּא חָפֵץ לְיַפּוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ (תהלים מה, יב).
מדרש שכל טוב
אך בזאת נאות לכם. לשון תאוה ורצון, ודומה לו, לא תתאוה (דברים ה יח), ויאותו הכהנים (מ"ב יב ט), נפשי אויתיך בלילה (ישעיה כו ט), אוה למושב לו (תהלים קלב יג), ויתאו המלך [יפיך] (שם מה יב), וכל דומיהן, ואונקלוס תרגם נטפס, כלומר נתפייס, אע"פ שאתם בני כנען: