וּבַֽת־צֹ֨ר ׀ בְּ֭מִנְחָה פָּנַ֥יִךְ יְחַלּ֗וּ עֲשִׁ֣ירֵי עָֽם׃
פרקי דרבי אליעזר
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אָמַר אַבְרָהָם לְיִצְחָק בְּנוֹ, ״הָעֶבֶד הַזֶּה חָשׁוּד עַל כָּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הָעֶבֶד הַזֶּה מְרַמֶּה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה'. רְאֵה שֶׁמָּא נָגַע בַּצִּנּוֹר. תָּבִיא הַנַּעֲרָה הָאֹהֱלָה וְתוֹצִיא בְּתוּלֶיהָ בָּאֶצְבַּע. אִם טְהוֹרָה בִּבְתוּלֶיהָ, הֲרֵי הִיא רְאוּיָה לְךָ לְאִשָּׁה מִמְּעֵי אִמָּהּ״. וְהוֹצִיא אֶת בְּתוּלֶיהָ בָּאֶצְבַּע וְהֶרְאָם לְאַבְרָהָם אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ לְקָחָהּ לְאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ״, שֶׁהָיוּ מַעֲשֵׂה רִבְקָה דּוֹמִין לְמַעֲשֵׂה שָׂרָה. וְכָךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל נְהוּגִין לְהוֹצִיא אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ״ וְכוּ'.
שמות רבה
דבר אחר: ויחל משה ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודה אומר: חלה משה כשעשו אותו מעשה. ר' נחמיה אומר: מהו ויחל משה? שהכניס לאלהים כמין דורון, ואין הלשון הזה אלא לשון דורון, כמה דאת אמר (תהלים מה): ובת צור במנחה פניך יחלו וגו'. וכן (מלאכי א): ועתה חלו נא פני אל וגו'. ורבנן אמרין: מהו ויחל משה? עשה את המר מתוק. ויחל לשון חלוי. כיצד? אמר ר' ברכיה, בשם ר' חייא בר אדא, דיפו בשם ר' שמואל בר נחמן: כיון שבאו ישראל למרה, מה כתיב שם: ויבאו מרתה, התחיל משה מהרהר בלבו, ואמר: המים הללו למה נבראו, מה הניה יש לעולם בהן? מוטב היה אלו לא נבראו! ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו. אמר לו הקב"ה: לא תאמר כן, ולא מעשי ידי הן?! יש דבר בעולם שלא נברא לצורך?! אלא, אני מלמדך היאך תהא אומר, אמור כך: עֲשֵׂה את המר מתוק. ומנין שלמדו הקב"ה להיות אומר כך? ראה מה כתיב (שמות טו): ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ ויראהו אין כתיב כאן, אלא ויורהו, אין ויורהו אלא לשון למוד, שנאמר (משלי ד): ויורני ויאמר לי. וכתיב (שמות לה): ולהורות נתן בלבו. היה הדבר מסורת ביד משה ולא עשה. ולמה עשה? אלא כיון שבאו ישראל למדבר ובקש האלהים לכלותן, אמר לו משה: רבש"ע! בקשת לאבד את ישראל מכלה אתה אותם מן העולם?! לא כך אמרת לי במרה, הוי מתפלל, ואמור עשה את המר מתוק?! ואף עכשיו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותן. הוי, ויחל משה אמר רבי אבין בשם ר' לוי בר פרטא: בימי משה היה לנו מי שיחלה המרירות שלנו. הוי, ויחל משה, אבל בימי דניאל, לא היה לנו מי שיחלה המרירות, שנאמר (דניאל ט): ולא חלינו את פני ה' אלהינו:
בראשית רבה
מלכי צדק מלך שלם וגו' - הה"ד (תהלים מה) ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם. ומלכי צדק מלך שלם, המקום הזה מצדיק את יושביו. מלכי צדק, אדוני צדק, צדק נקראת ירושלים, שנאמר (ישעיה א) צדק ילין בה מלך שלם. רבי יצחק הבבלי אומר: שנולד מהול. הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון רבי שמואל בר נחמן ורבנן רבי שמואל אמר: הלכות כהונה גדולה גילה לו. לחם, זה לחם הפנים. ויין, אלו הנסכים. ורבנן אמרי: תורה גילה לו, שנאמר (משלי ט): לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. והוא כהן לאל עליון רבי אבא בר כהנא אמר: כל יין שכתוב בתורה עושה רושם, חוץ מזה. אמר רבי לוי: אף זה לא יצאנו מידו, שמשם קרא עליו: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה: