הֵ֣מָּה רָ֭אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ׃
מדרש שכל טוב
אז נבהלו. אין בהלה אלא עניין האדם שעומד השקט ופתע פתאום הוא נכלם ובוש או נבעת או מתפחד מפני חבירו, וכה"א ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו (בראשית מה ג), וכתיב המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו (תהלים מח ו), ודומה לדבר ויבהילו להביא את המן (אסתר ו יד), וכן ויבהל את תמרוקיה (שם ב ט), כיון שנסתכל בה מיד נשאה חן בעיניו ופתע פתאום הבהיל תמרוקיה ולקחה באונס ובושה מפניו, וכן והפקדתי עליכם בהלה (ויקרא כו טז), וכל דומיהן. ולמה נבהלו אלופי אדום, לא בשביל ארצם שמא יקחוהו מידם, שהרי ירושה היא להם, דכתיב ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו (יהושע כד ד), אלא אמרו עכשו באין ישראל עלינו ומעוררין עלינו מדון ומריבה שבין אבינו לאביהם, שנא' וישטום עשו את יעקב (בראשית כז מא), ובאין ובוזזין את נכסינו:
מדרש תהילים
כי המלכים נועדו. כשהיא חרבה ועברו עליה. שנאמר (ירמיה כב ח) ועברו גוים רבים על העיר הזאת. עברו עליה ותמהו. לכך נאמר המה ראו כן תמהו. (שם) ואמרו וגו' על מה עשה ה':
בראשית רבה
(תהלים מח) כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו - כי הנה המלכים, זה יהודה ויוסף. עברו יחדיו, זה נתמלא עברה על זה, וזה נתמלא עברה על זה. (שם) המה ראו כן תמהו, (בראשית מג): ויתמהו האנשים איש אל רעהו. (תהלים מח) נבהלו נחפזו, ולא יכלו אחיו וגו'. רעדה אחזתם שם, אלו השבטים. אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו! יאי למלך מדיין עם מלך. ויגש אליו יהודה. (איוב מא) אחד באחד יגשו, זה יהודה ויוסף. ורוח לא יבא ביניהם, אלו השבטים. אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו יאי למלך מדיין עם מלך ויגש אליו יהודה וגו'!