תהילים מט:יט מדרש: פרקי דרבי אליעזר

רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר: כָּל הַנְּפָשׁוֹת חוֹזְרוֹת וְנֶאֱסָפוֹת אִישׁ אֶל דּוֹר אֲבוֹתָיו וְאֶל עַמָּיו, צַדִּיקִים עִם הַצַּדִּיקִים וּרְשָׁעִים עִם הָרְשָׁעִים. שֶׁכֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: ״וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״. מִכָּאן שֶׁתֶּרַח אָבִיו עָשָׂה תְּשׁוּבָה. וְכִי כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת מִן הַגּוּף זֶה הוּא הַשָּׁלוֹם? אֶלָּא שֶׁהַצַּדִּיקִים מַקְדִּימִין לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם״. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״.