תהילים מ:ג מדרש: שיר השירים רבה, מדרש תהילים, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ותנא דבי אליהו זוטא

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יוּדָן אָמַר, אֲנִי חֲבַצֶּלֶת, לֹא הִיא חֲבַצֶּלֶת וְלֹא הִיא שׁוֹשַׁנָּה, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָהּ חֲבַצֶּלֶת, הִגְדִּילָה קוֹרֵא אוֹתָהּ שׁוֹשַׁנָּה, חֲבַצֶּלֶת, וְלָמָּה נִקְרֵאת חֲבַצֶּלֶת, שֶׁחֲבוּיָה בְּצִלָּהּ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בַּמְשֻׁבָּח שֶׁבַּמִּינִים, וּבַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין. הַמְשֻׁבָּח שֶׁבַּמִּינִים, כְּשׁוֹשַׁנָּה, וּבַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, וְלֹא כְּשׁוֹשַׁנַּת הָהָר שֶׁנּוֹחָה לְהִכָּמֵשׁ, אֶלָּא כְּשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים שֶׁמַּרְטֶבֶת וְהוֹלֶכֶת. מָשַׁל אֶת הָרְשָׁעִים בַּמְגֻנֶּה שֶׁבַּמִּינִים וּבַמְגֻנֶּה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין, מְגֻנֶּה שֶׁבַּמִּינִים (תהלים פג, יד): כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ, אִם תֹּאמַר כַּמֹּץ שֶׁבַּבִּקְעָה, כְּבָר יֵשׁ בּוֹ לִחְלוּחַ, אֶלָּא (ישעיה יז, יג): וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, שֶׁנְּתוּנָה בְּעִמְקֵי הַצָּרוֹת, וּכְשֶׁיִּדְלֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהַצָּרוֹת, אֲנִי מַרְטֶבֶת מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כו, טז): ה' בַּצַּר פְּקָדוּךָ. אָמַר רַבִּי אַחָא, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ מַעֲמִיק עֵינֶיךָ בִּי, אֲנִי מַרְטֶבֶת מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קל, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'. רַבָּנָן אָמְרִין כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲמָרַתְהוּ, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, שֶׁאֲנִי נְתוּנָה בְּעִמְקֵי גֵּיהִנֹּם, וּכְשֶׁיִּגְאָלֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמַּעֲמַקֶּיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מ, ג): וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן, אֲנִי מַרְטִיבָה מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו שִׁירָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מ, ד): וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ. אַתְיָא דְרַבָּנָן כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, עֲתִידִים שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁיָּבוֹאוּ לְקַטְרֵג אֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמְרִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵלוּ עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֵלּוּ עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֵלּוּ גִּלּוּ עֲרָיוֹת וְאֵלּוּ גִּלּוּ עֲרָיוֹת, אֵלּוּ שָׁפְכוּ דָּמִים וְאֵלּוּ שָׁפְכוּ דָּמִים, מִפְּנֵי מָה אֵלּוּ יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְאֵלּוּ אֵין יוֹרְדִין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב לָהֶם וְאוֹמֵר אִם כֵּן הוּא יֵרְדוּ כָּל הָעַמִּים עִם אֱלֹהֵיהֶם לְגֵיהִנֹּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מיכה ד, ה): כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו. אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן אִלּוּ לֹא הָיָה הַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, כִּבְיָכוֹל (ישעיה סו, טז): כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט, ה' שׁוֹפֵט, אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִשְׁפָּט, הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ (תהלים כג, ד): גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי. דָּבָר אַחֵר, שִׁבְטְךָ אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין, וּמִשְׁעַנְתְּךָ זוֹ תּוֹרָה, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי וגו', יָכוֹל בְּלֹא יִסּוּרִין, תַּלְמוּד לוֹמַר: אַךְ, יָכוֹל בָּעוֹלָם הַזֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים.

לא כן הרשעים. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב א) אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה חביבה אני שחבבת אותי מכל האומות. חבצלת שעשיתי לך צל על ידי בצלאל. השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דבר אחר השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב"ה לרעמסס והרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה. שנאמר (ישעיה ל כט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. א"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק פסוק הזה בא ללמד על פרעה ועל סנחריב. דבר אחר אני חבצלת השרון אני הוא וחביבה אני שהייתי חבויה בסיני שכפה עלי ההר כגיגית. שנאמר (שמות יט יז) ויתיצבו בתחתית ההר. ובשעה קלה הרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר אני חבצלת השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלה של מלכיות וכשיגאל אותי הקב"ה אני מרטבת במעשים טובים ואומרת לפניו שירה. שנאמר (תהלים צח א) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. א"ר ברכיה אמרו דור המדבר אני הוא וחביב אני שכל הטובות שבעולם חבויין בי. הדא הוא דכתיב (ישעיה מא יט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן. וכשיבקש הקב"ה ממני אני מחזיר לו את פקדונו ואני מרטיב כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם לה א) ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן. ורבנן אמרי ארץ אומרת חביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי וכשיבקש הקב"ה אני מחזיר לו פקדונו ומרטבת כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. רבי יודן ור' אלעזר אמר משל את הצדיקים במשובח שבמינין ובמשובח שבאותו המין. משובח שבמינין שושנה ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים. ולא כשושנת הר שהיא נוחה לכמוש אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת. ומשל את הרשעים במגונה שבמינין ובמגונה שבאותו המין. וזהו המוץ. שנאמר (תהלים לה ה) יהיו כמוץ לפני רוח. ואומר לא כן הרשעים כי אם כמוץ. ואם תאמר כמוץ שבבקעה שיש בו לחלוחית לא אלא כמוץ הרים לפני רוח. א"ר אבא בר כהנא אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני שושנת העמקים הנתונה בעמקי הצרות וכשידלני המקום ממעמקי הצרות אני מרטבת במעשים טובים כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם מ ד) ויתן בפי שיר חדש. אתיא דרבנן כהדא דר' אלעזר המודעי לעתיד לבוא באין אומות העכו"ם לקטרג את ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדים עבודה זרה אלו מגלים עריות ואלו מגלים עריות מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו יורדין לגן עדן. אומר להן אם כן תרד כל אומה ואומה ואלקיה עמה שנאמר (מיכה ד ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו. רבי ראובן בשם ר' חנינא אמר אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו שנאמר (ישעיה סו סז) כי באש ה' נשפט. שופט אין כתיב כאן אלא נשפט. והוא שדוד אמר (תהלים כג ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע. שבטך אלו הייסורין שנאמר (שם פט לג) ופקדתי בשבט פשעם. ומשענתך זו התורה שנאמר (במדבר כא יח) במחוקק במשענותם. המה ינחמוני. יכול בלא ייסורין תלמוד לומר אך. יכול בעולם הזה תלמוד לומר (תהלים כג ו) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי. ולמה ושבתי בבית ה'. אבא תנחומא אמר למה הצדיקים דומין בעולם הזה לטבלא המוקבעת באבנים טובות ומרגליות ונקובות ידים בתוכה נוטלה ונשפך כל מה שבתוכה ונראה שבח הטבלא. כך הרשעים נבלעים מן העולם כחציר שנאמר (ישעיה מ ח) יבש חציר נבל ציץ. וצדיקים נראין לעולם שנאמר (שם) ודבר אלקינו יקום לעולם. אלו הצדיקים שקיימו דבר אלקינו:

אמר ריב״ל ז׳ שמות יש לו לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת וכור שאון וטיט היון וצלמות וארץ תחתית. שאול דכתיב (יונה ב ג) מבטן שאול שועתי שמעת קולי. אבדון דכתיב (תהלים פח יב) היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון. באר שחת דכתיב (שם טז י) כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. ובור שאון וטיט היון דכתיב (שם מ ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו׳. צלמות דכתיב (שם קז י) יושבי חושך וצלמות. וארץ תחתית גמרא הוא. ותו ליכא והא איכא גיהנם. גי שעמוקה כגיהנם שהכל יורדין לה על עסקי חנם. והאיכא תפתה דכתיב (ישעיה ל לג) כי ערוך מאתמול תפתת. ההוא שכל המתפתח ביצרו נופל שם. גן עדן אמר ר״ל אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחה ואם בערביא הוא בית גרם פתחה אם בין הנהרות הוא דורמסקנית פתחה. בבבל אביי משתכח בפירי דעבר ימינא. רבא משתבח בפירי דהר פניא: