אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה לֹא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃
מדרש שכל טוב
לא יכלה. כלומר לא ימנע, ודומה לו לא (תכלה) [תכלא] רחמיך ממני (תהלים מ יב), ויכלא הגשם (בראשית ח ב). אפס כי יש לדרוש בלא הנכתב באל"ף הוא לשון מסגר למנוע היוצא, וכל שהוא נכתב בה"א הרי הוא לשון מניעה בדבור וגזירה:
מדרש תהילים
ויבאני חסדיך ה' תשועתך כאמרתך. אותן החסדים שאמרת לאבותינו. וכן הוא אומר (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב חסד וגו'. וכן משה אמר (שמות טו יג) נחית בחסדך עם זו גאלת. כך אמר דוד ויבואני חסדיך ה'. ומהו החסד שאתה עושה עמנו שאתה מושיענו. ואם אתה מושיענו יש לי פה לומר ולענות למחרפים אותי אף על פי שעכשיו איני משיב להם שנאמר (תהלים לט י) נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית. רצונך שאענה אותן (שם יא) הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי. לכך נאמר ואענה חורפי דבר. ומה הם מחרפים עליך שנאמר (שם סט ח) כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני. וכן הוא אומר (שם י) כי קנאת ביתך אכלתני. ואבכה בצום נפשי. ומה הם מחרפים אותי אומרים לי (תהלים מב ד) איה אלקיך. אמר לו הקב"ה בשבילי אתם מתחרפין אני מסיר חרפתכם. וכן הוא אומר (ישעיה כה ח) בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר. ומה כתיב אחריו (שם ט) ואמר ביום ההוא וגו'. והרשעים שהיו אומרים איה אלקיך יודו ויאמרו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו: