הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִדָּמִ֨ים ׀ אֱֽלֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י תְּשׁוּעָתִ֑י תְּרַנֵּ֥ן לְ֝שׁוֹנִ֗י צִדְקָתֶֽךָ׃
מדרש שמואל
הצילני מדמים אלהים וגו' (תהלים נ"א ט"ז), הצילנו מדמים, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר מדמו של שאול לא בשבילי [נהרג], שלשה דברים הוציא דוד על משיח ה' ושלשתן באו עליו, חי ה' כי אם ה' יגפנו (שמואל א' כ"ו י'), היא הות ליה, [או יומו יבא ומת, הוא הות ליה], או במלחמה ירד ונספה, היא הות ליה, מדמו של נבל לא בשבילי נהרג [שנאמר] ויהי (בעשרת) [כעשרת] הימים [ויגוף ה' את נבל וימת] (שמואל א' כ"ה ל"ח), מדמו של שמואל שהיה מטעת שלו נקצצת, ולא היה מצטער עליה אפילו שעה אחת, מדמו של נתן שהיה דוד משלח קורסיות לאחריו לידע אם מפזר הוא דברים, אילו היה מפזר דברים לא (הייתי) [היה] הורגו, מדמן של ישראל, רבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא מפני מה לא פירשו כתובים כמה חללים נפלו בהר הגלבוע, על שם אל תגידו בגת וגו' (שמואל ב' א' כ'), מדמו של אוריה, אמר רבי יהושע בן לוי אוריה החתי (וכל) [כל] שלשים ושבעה (שמואל ב' כ"ג ל"ט), רבי יונה בוצרייה אמר שהורידו אותו מגדולתו שהיה ראוי להתמנות אחר שלשים וששה, ומנו אותו לאחר שלשים ושבעה, רבי חנינא בר פפא בשם רבי חנינא ספרא מייתי לה מן הדה, מדוע בזית את דבר ה' וגו' ואותו הרגת בחרב בני עמון (שמואל ב' י"ב ט'), ורבנין אמרי אותו הרגת, מגיד שהרבה צדיקים כיוצא בו הרג.
מדרש שמואל
הצילני מדמים אלהים אלהי תשועתי תרנן לשוני צדקתיך (תהלים נ"א ט"ז) הצילני מדמו של אוריה וכו' הלכה, מתוך כך (ויחל) [ויסף] אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד לך מנה את ישראל (שמואל ב' כ"ד א') ויאמר למלאך המשחית בעם רב וגו' (שם שם ט"ז), אמר רבי שמואל בר נחמן רמזו המלך שהמות שולט בו, כמה דאת אמר ויאמר יואב אל המלך ויוסף ה' אלהיך (על) [אל] העם כהם וכהם מאה פעמים (שם שם ג') מאה מאתים מאתים ארבע מאות, אמר רבי לוי בתוך שנים עשר [חדש] באו ברכותיו של יואב, אמר רבי אליעזר בן יעקב ברכותיו של משה אין להם קצבה, ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם (דברים א' י"א).
שמות רבה
ר' נתן אומר: נאה לאלהים הדין, שהוא שומרו ואינו נושא פנים, שנאמר (ירמיה ט): כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ שכן מצינו באברהם, שעמד בעשר נסיונות ולא נשא (לו) פנים, אלא בדבר אחד שאמר (בראשית טו): ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, אלא הוא היה מבקש מן האלהים שישמור המשפט, שנאמר (שם יח): השופט כל הארץ לא יעשה משפט. ראה שלמה המלך היאך נתפש במצודה, שנאמר (איוב ה): לוכד חכמים בערמם. וכמה רוחות ושדים כבש שלמה והורה המשפט לכל, ולבסוף נלכד בזקנתו, והתחיל מפחד מן הרוחות, שנאמר (שיר ג): איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, והיו הרוחות מתחלה מתבעתים מפניו, ולבסוף התחיל מפחד מפניהם, לכך אין מצוה שלא הזהיר עליה הקב"ה, שנאמר: וכי ימכור איש את בתו לאמה. מי גרם לו כך? אלא עיבור הדין שעיבר על אחרים. מכה איש ומת מי גרם לו מיתה? שלא נסתכל בתורה שכתוב בה (בראשית ט): שופך דם האדם באדם דמו ישפך משל לאדם שקפח איקונין של מלך ועלה לבימה. אמר המלך: לא קראת בדיוטגמא שלי, שכל מי שנוגע באיקונין שלי, הוא אבד. למה לא חסת על עצמך?! כך אם הרג אדם נפש מישראל, כאלו הוא מעביר איקונין של מלך, והוא נידון ואין לו חיים, שאדם נברא בדמות מלאכי השרת, ואם הרג בשגגה, נתן לו האלהים מקום שיברח לשם, ואם הרג במזיד, אפילו כהן גדול הוא - נהרג. אין לך גדול משאול, שנאמר (ש"ב א): בנות ישראל אל שאול בכינה. מי גבה הימנו? הדם שהיה בידו במיתתו. לא ישראל גבו אותו אלא הגבעונים, שנאמר (שם כא): יותן לנו שבעה אנשים מבניו. הכהנים מחלו לו והגבעונים לא מחלו לו, לכך ריחקם האלהים, שנאמר (שם): והגבעונים לא מבני ישראל המה ומן הדבר הזה היה דוד מתיירא, שנאמר (תהלים נא): הצילני מדמים אלהים: