תהילים נא:יז מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ואוצר מדרשים

(ע״ב) תניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח״כ אקרא ק״ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבהכ״נ אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק״ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. מאי שנא בכל דוכתא דלא חייב מיתה ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה. איבעית אימא משום דאיכא אונס שינה ואי בעית אימא לאפוקי ממ״ד תפלת ערבית רשות קמ״ל דחובה. אמר מר קורא ק״ש ומתפלל מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר״י איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית רבי יהושע ב״ל אומר תפלות באמצע תקנום במאי קא מיפלגי איבעית אימה קרא איבעית אימה סברא, איבעית אימא סברא דרבי יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוה אלא גאולה מעלייתא לא הוי אלא עד צפרא ורבי יהושע ב״ל סבר כיון דלא הוי אלא מצפרא לא הוי גאולה מעלייתא ואי בעית אימא קרא ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב (דברים ו ז) בשכבך ובקומך רבי יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק״ש ואח״כ תפלה אף שכיבה נמי ק״ש ואחר כך תפלה רבי יהושע ב״ל סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק״ש סמוך למטתו אף שכיכה נמי ק״ש סמוך למטתו מתיב מר בריה דרבינא בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה ואי אמרת בעי לסמוך הא לא קא סמך גאולה לתפלה והא בעי למימר השכיבנו אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא דאי לא תימא הכי שחרית היכי מצי סמיך והא אמר רבי יוחנן בתחלה אומר (תהלים נא יז) ה׳ שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר (שם יט טו) יהיו לרצון אמרי פי אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה׳ שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמי הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא:

תַּנְיָא, חֲכָמִים עָשׂוּ סְיָג לְדִבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְאוֹמֵר: אֵלֵךְ לְבֵיתִי וְאֹכַל קִמְעָא, וְאֶשְׁתֶּה קִמְעָא, וְאִישָׁן קִמְעָא, וְאַחַר כָּךְ אֶקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְאֶתְפַּלֵּל, וְחוֹטַפְתּוֹ שֵׁנָה, וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה. אֲבָל אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם רָגִיל לִקְרוֹת קוֹרֵא, וְאִם רָגִיל לִשְׁנוֹת שׁוֹנֶה, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה. מַאי שְׁנָא: בְּכָל דֻּכְתָּא דְּלָא קָתָּנִי 'חַיָּב מִיתָה', וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָּנִי 'חַיָּב מִיתָה'? אִי בָּעִית אֵימָא: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא אֹנֶס שֵׁנָה, וְאִי בָּעִית אֵימָא: לְאַפּוּקֵי מִמַּאן דְּאָמַר: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, קָא מַשְׁמַע לָן דְּחוֹבָה. אָמַר מַר: "קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל". מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ בֶּן עוֹלָם הַבָּא? זֶה הַסּוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: תְּפִלּוֹת, בָּאֶמְצַע תִּקְּנוּם. בְּמַאי קָא מִיפְלְגֵי? אִי בָּעִית אֵימָא: קְרָא, אִי בָּעִית אֵימָא: סְבָרָא. אִי בָּעִית אֵימָא סְבָרָא, דְּרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: גְּאֻלָּה, מֵאוֹרְתָּא נַמִּי הֲוָה, אֶלָּא גְּאֻלָּה מְעַלְּיָתָא לָא הֲוֵי אֶלָּא עַד צַפְרָא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: כֵּיוָן דְּלָא הֲוֵי אֶלָּא מִצַּפְרָא, לָא הֲוֵי גְּאֻלָּה מְעַלְּיָתָא. וְאִי בָּעִית אֵימָא קְרָא, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, דִּכְתִיב: (דברים ו) "בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: מַקִּישׁ 'שְׁכִיבָה' לְ'קִימָה', מַה קִּימָה, קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה, אַף שְׁכִיבָה נַמִּי, קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: מַקִּישׁ שְׁכִיבָה לְקִימָה, מַה קִּימָה, קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ, אַף שְׁכִיבָה נַמִּי, קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ. מֵתִיב מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: בָּעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, וְאִי אָמַרְתְּ: בָּעִי לִסְמֹךְ, הָא לָא קָא סָמַךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה? דְּהָא בָּעִי לְמֵימַר 'הַשְׁכִּיבֵנוּ'! אַמְרֵי: כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנָן 'הַשְׁכִּיבֵנוּ', כִּגְאֻלָּה אֲרִיכְתָּא דַּמְיָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, שַׁחֲרִית, הֵיכִי מָצִי סָמִיךְ? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּתְחִלָּה אוֹמֵר: (תהלים נא) "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח", וְלִבְסוֹף הוּא אוֹמֵר: (שם יט) "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי". אֶלָּא הָתָם, כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנָן לְמֵימַר: "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח", כִּתְפִלָּה אֲרִיכְתָּא דָמִי, הָכָא נַמִּי, כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנָן לְמֵימַר: 'הַשְׁכִּיבֵנוּ', כִּגְאֻלָּה אֲרִיכְתָּא דַמְיָא.

שנאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ (תהלים ק״ד), ואומר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון (שם קמ״ח). וכמה מפתחות יש לו להקב״ה? יש לו מפתח של אשה שנאמר ויפתח את רחמה, יש לו מפתח של גשמים שנאמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב (פ׳ תבוא), יש לו מפתח של תחיית המתים שנאמר וידעת כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם (יחזקאל ל״ו). יש לו מפתח של פרנסה שנאמר פותח את ידך (תהלים קמ״ה), יש לו מפתח של נקבים שנאמר מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ (ישעיה נ״א י"ד), יש לו מפתח של מן ויכן להם מן שנאמר ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן (תהלים ע״ח), יש לו מפתח של חידוש מלכיות שנאמר וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד (ישעיה ס׳ י"א), יש לו מפתח של עינים שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (שם ל״ה), וכתיב ויגל ה׳ את עיני בלעם (פ׳ בלק), יש לו מפתח של חרשים שנאמר אזני חרשים תפתחנה (ישעיה ל״ה), יש לו מפתח של שפתים שנאמר ה׳ שפתי תפתח (תהלים נ״א), יש לו מפתח של פה שנאמר ויפתח ה׳ את פי האתון (פ׳ בלק), יש לו מפתח של לשון שנאמר ומה׳ מענה לשון (משלי ט״ז), יש לו מפתח של אסורים שנאמר ה׳ מתיר אסורים (תהלים קט״ו), יש לו מפתח של ארץ שנאמר תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע (ישעיה מ״ה ח'), יש לו מפתח של גן עדן שנאמר פתחו לי שערי צדק (תהלים קי״ח), יש לו מפתח של גיהנם שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה ס״ו) – אל תקרי שומר אמונים אלא שומר אמנים, בשביל אמן שעונים רשעים מתוך גיהגם נצולים מגיהנם. כיצד, עתיד הקב״ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם, מימינו של הקב״ה חמה עם מזלות ולבנה וכל הכוכבים משמאלו, והקב״ה דורש להם טעמי תורה חדשה שעתיד הקב״ה ליתן להם ע״י משיח. וכיון שמגיע לאגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל *(ע״ע זרובבל) על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל באי עולם עונין אמן, ואף רשעי ישראל וצדיקי או״ה שנשתיירו בגיהנם עונין ואומרים אמן בתוך גיהנם, עד שמתרעש כל העולם כולו וקולם נשמע בפני הקב״ה והוא שואל עליהם ואומר, מה קול רעש גדול שמעתי? משיבין מלאכי השרת ואומרים לפניו: רבש״ע! אלו רשעי ישראל וצדיקי או״ה שנשתיירו בגיהנם שעונין אמן מתוך גיהנם. מיד מתגלגלין רחמיו של הקב״ה עליהם ביותר, ואומר מה אעשה להם יותר על דין זה, כבר יצר הרע גרם להם. באותה שעה נוטל הקב״ה מפתחות של גיהנם ונותנן למיכאל וגבריאל בפני כל הצדיקים ואומר להם, לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם מתוך גיהנם שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. מיד הולכים מיכאל וגבריאל ופותחים ארבעים אלפים שערי גיהנם ומעלים אותם מתוך גיהנם. וכיצד מעלים אותם מתוך גיהנם? מלמד שכל גיהנם וגיהנם שלש מאות [אלפים פרסאות] ארכו וג׳ מאות [אלפים] רחבו ועביו אלף פרסה ועמקו אלף פרסה. וכל רשע שנופל לתוכו שוב אינו יכול לעלות מתוכה. מה עושין מיכאל וגבריאל באותה שעה? תופשין ביד כל אחד ואחד מהן ומעלין אותו כאדם שהוא מקים את חבירו ומעלהו בחבל מתוך הבור שנאמר העלני מבור שאון מטיט היון (תהלים מ׳), ועומדים עליהם גבריאל ומיכאל באותה שעה ורוחצין אותם וסכין אותם ומרפאים אותם ממכות גיהנם, ומלבישין אותם בגדים נאים וטובים ותופשים בידם ומביאין אותם לפני הקב״ה ולפני כל הצדיקים כשהם מגוהצים ומכובדים שנאמר כהניך ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב (דהי״ב ו׳). כהניך – אלו צדיקי או״ה שהן מכהנין להקב״ה בעוה״ז כגון אנטונינוס בן אסוירוס וחביריו, וחסידיך – אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים, שנאמר אספו לי חסידי (תהלים נ׳). וכשמגיעין לפתח גן עדן נכנסין גבריאל ומיכאל תחלה ונמלכין בהקב״ה. משיב הקב״ה ואומר להם, הניחו להם שיכנסו ויראו את כבודי. וכיון שנכנסין נופלים על פניהם ומשתחוים לפניו ומברכים ומשבחים שמו של הקב״ה. מיד, צדיקים גמורים וישרים שיושבים לפני הקב״ה נותנים הודאה ומרוממים להקב״ה, שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך (שם ק״מ), ואומר וירוממוך בקהל עם וגו׳ (שם ק״ז).