תהילים נב:ב מדרש: אגדת בראשית, דברים רבה, אוצר מדרשים ומדרש תהילים

פרק ג' כתובים.
[א] למנצח משכיל לדוד בבוא דואג האדומי (תהלים נב א ב). זש"ה בשוט לשון תחבא וגומר (איוב ה כא). קשה לשון הרע מן הסייף ומן החרב, והאיך מי שיש בידו חרב ומבקש להרוג את חבירו ומבקש לחזור בו יחזור, למה שהחרב בידו והוא מונע ידו ואינו הורג, אבל מי שהוא מבקש להרוג את חבירו בחץ אינו יכול לחזור בו שכבר יצא החץ מידו, והאומר לשון הרע על חבירו אפילו הוא מבקש לחזור בו אינו יכול, למה משהוא הולך אינו יכול לחזור בו עוד, לכך הוא משול לשון הרע בחץ, שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו וגו' (ירמי' ט ז) וכן שלמה אומר כל עמל האדם לפיהו וגו' (קהלת ו ז), אפילו הוא מת אין מכפרין לו. בא ולמד מדואג אעפ"י שמת, כך שנו רבותינו שאין לו חלק לעה"ב, הה"ד וגם הנפש לא תמלא (שם שם) לכך אמר איוב בשוט לשון תחבא. ר' יהושע בן לוי אמר ביעקב היא אמורה ור' שמואל בר נחמני אמר בדוד היא אמורה. ברעב פדך ממות (איוב שם כ), בשעה שברח והלך אצל אחימלך והי' רעב והאכילו לחם הקדש, שנא' ויתן לו הכהן קודש וגומר, (ש"א כא ז). ובמלחמה מידי חרב (איוב שם) בשעה שירד על גלית והרגו, שנאמר ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא וגומר (ש"א יז מה). בשוט לשון תחבא, בשעה שבא דואג ואמר עליו לשון הרע שנאמר בבא דואג האדומי ויגד וגו' (תהלים נב ב). לשוט ולכפן תשחק (איוב שם כב). אדואג ואחיתופל. ומחית הארץ אל תירא (שם שם), משאול שבא מבנימין שנמשל לחיה, שנאמר בנימין זאב יטרף (בראשית מט כז).

דָּבָר אַחֵר, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵן: לִמְחוֹת זִכְרוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וּלְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּמִנּוּ לָהֶם מֶלֶךְ, וּמָחוּ זִכְרוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלָמָּה לֹא בָּנוּ לָהֶם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶם דֵּילָטוֹרִין. תֵּדַע לְךָ דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָיוּ וְהָיוּ יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין, וְלָמָּה כֵן, שֶׁלֹא הָיָה בֵּינֵיהֶן דֵּילָטוֹרִין, לְפִיכָךְ הָיוּ יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין, תֵּדַע לְךָ כְּשֶׁבִּקְשָׁה אִיזֶבֶל לַהֲרֹג כָּל נְבִיאֵי ה', מֶה עָשָׂה עֹבַדְיָה הִטְמִין אוֹתָן בַּמְּעָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, יג): וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי ה' מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁאָמַר לְאַחְאָב כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה עֹבַדְיָה, אֲבָל דּוֹרוֹ שֶׁל שָׁאוּל כֻּלָּן הָיוּ דֵּילָטוֹרִין, תֵּדַע לְךָ כְּשֶׁהָיָה שָׁאוּל רוֹדֵף אַחַר דָּוִד הָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע לְשָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נב, ב): בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וגו', (תהלים נד, ב): בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל, לְפִיכָךְ הָיוּ נוֹפְלִים בַּמִּלְחָמָה. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַב מוֹנָא, כָּל שֶׁאוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע מְסַלֵּק הַשְּׁכִינָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, תֵּדַע לְךָ מַה דָּוִד אוֹמֵר (תהלים נז, ה): נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חַנִּית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים נז, ו): רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים וגו', אָמַר דָּוִד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה הַשְּׁכִינָה עוֹשָׂה לְמַטָּה, סַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה לָרָקִיעַ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע לָשׁוֹן שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא הוֹרֵג שְׁלשָׁה, שֶׁאֲמָרוֹ, וְהַמְקַבְּלוֹ, וְשֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו. מִנַּיִן, דּוֹאֵג שֶׁאֲמָרוֹ, וְשָׁאוּל שֶׁקִּבְּלוֹ, וְנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶן. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן שָׁאֲלוּ לַנָּחָשׁ וְאָמְרוּ לֵיהּ לָמָּה אַתָּה מָצוּי בֵּין הַגְּדֵרוֹת, אָמַר לָהֶן שֶׁפָּרַצְתִּי גִּדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ וְלָמָּה אַתָּה מְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ וּלְשׁוֹנְךָ שׁוֹתֵת בָּאָרֶץ, אָמַר לָהֶן שֶׁהוּא גָּרַם לִי שֶׁאָמַרְתִּי לָשׁוֹן הָרָע עַל בּוֹרְאִי, וּמָה הָיָה הַלָּשׁוֹן הָרָע, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי הַנָּחָשׁ הָרִאשׁוֹן הָיָה מֵסִיחַ כִּבְנֵי אָדָם, כֵּיוָן שֶׁלֹא הָיוּ אָדָם וְחַוָּה מְבַקְּשִׁין לֶאֱכֹל מֵאוֹתוֹ אִילָן, הִתְחִיל לוֹמַר לָשׁוֹן הָרָע עַל בּוֹרְאוֹ, אָמַר לָהֶן מִן הָאִילָן הַזֶּה אָכַל הַבּוֹרֵא וּבָרָא אֶת עוֹלָמוֹ, וְצִוָּה אֶתְכֶם שֶׁלֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְתִבְרְאוּ עוֹלָם אַחֵר. וּמֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קָצַץ אֶת רַגְלָיו, וְכָרַת אֶת לְשׁוֹנוֹ, שֶׁלֹא יְהֵא מֵסִיחַ. דָּבָר אַחֵר, שָׁאֲלוּ לַנָּחָשׁ אָמְרוּ לוֹ מָה אַתָּה נֶהֱנָה שֶׁאַתָּה נוֹשֵׁךְ. אָמַר לָהֶם עַד שֶׁאַתֶּם שׁוֹאֲלִין אוֹתִי לָמָּה אֵין אַתֶּם שׁוֹאֲלִין לְבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, יא): אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, מַה נֶּהֱנָה שֶׁאוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע. דָּבָר אַחֵר, אָמְרוּ לַנָּחָשׁ לָמָּה אַתָּה נוֹשֵׁךְ בְּאֵבָר אֶחָד וְאַרְסְךָ מְהַלֵּךְ בְּכָל הָאֵיבָרִים, אָמַר לָהֶן עַד שֶׁאַתֶּם שׁוֹאֲלִין אוֹתִי לָמָּה אֵין אַתֶּם שׁוֹאֲלִין לְבַעֲלֵי הַלָּשׁוֹן, שֶׁעוֹמֵד בְּרוֹמִי וְהוֹרֵג בְּסוּרְיָא, עוֹמֵד בְּסוּרְיָא וְהוֹרֵג בְּרוֹמִי. רְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה כֹּחוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁנִּצְטַוּוּ לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה הַדּוֹר בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע לֹא נִבְנָה בִּימֵיהֶם.

לא יהיה לך, למה נאמר "לא" ד׳ פעמים – לא יהיה לך, לא תעשה לך, לא תשתחוה, לא תעבדם, כנגד ד׳ מלכיות שעתידים לעמוד על ישראל. אמר הקב״ה לישראל, ראו בני שלא יטעו אתכם האומות בהבליהם, כי עתיד אני לנקום מהם לסוף, כי אני פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים – פוקד עון נבוכדנצר על בלשצר. ועל שלשים – זה מדי. ועל רבעים – זה יון. לשונאי – זה אדום הרשע, שנאמר וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי (מלאכי א' ג'), כיון שפתח הקב״ה 'לא יהיה לך', נפתחו הרקיעים וקלסו לו כל בריות שבעולם. לא תשא – אמר להם הקב״ה לישראל מה לכם להשבע בשמי לשוא, שבעון זה בנים מתים, שנאמר לשוא הכיתי את בניכם (ירמיהו ב׳:ל׳). למה זכור מרובע ולא תשא משולש (זכור בד׳ אותיות תשא בשלש אותיות), לומר לך שכל הנשבע לשקר מכחיש בשלישי שביניהם, וזכור (מרובע) לומר לך זכרהו בד׳ דברים: בדבור, בקדוש, בטלטול, ובנפישה. כבד משולש, לומר לך שכל המואס בכבוד אב ואם מואס בכבוד שמים, לפי ששלשה שותפים בו. כיצד? האיש מזריע הלובן שממנו עצמות וגידין וצפרנים ולובן שבעינים ומח שבראשו, והאשה מזרעת אודם שממנו העור והדם והבשר והשחור שבעינים, והקב״ה נותן בו רוח ונשמה ודעת ובינה ושכל וראיית עין ושמיעת האזן ודבור ומישוש ידים והלוך רגלים. נמצא, שלשה שותפין בו. והשוה כבוד הורים לכבוד המקום, שנאמר כבד את אביך ונאמר כבד את ה׳ מהונך (משלי ג׳:ט׳), והשוה גם יראת האב ליראת שמים, שנאמר איש אמו ואביו תיראו (ויקרא י״ט:ג׳), ונאמר את ה׳ אלהיך תירא (דברים ו׳:י״ג). מפני מה זכו בני עשו למלכות? לפי שכבד אביו, שנאמר שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ (משלי ל' כ"ח). ומפני מה לא תרצח מרובע, לומר לך שלא תהיה משתתף עם הרצחנים, לא ביד ולא ברגל ולא בפה ולא בדעת. יואב הרג ביד, שנאמר אשר פגע בשני אנשים צדיקים (מ״ב ב׳), דואג – בפיו, שנאמר בבוא דואג האדומי ויגד לשאול (תהילים נ״ב:ב׳), מרגלים – ברגליהם, הורג בדעת – זה שראה חבירו בעבירה ואינו מוכיחו, ואם מוכיחו כתיב וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ (יחזקאל ג׳:י״ט). לא תנאף מרובע, לומר לך לא תנאף לא ביד ולא ברגל ולא בעין ולא בלב. לא תגנב מרובע, לפי שיש בגנבה ד׳ דברים, ואלו הם: הגונב מזה שגנב אינו משלם אלא הקרן, המודה בקנס פטור, ואם נמצאת הגנבה בידו משלם הכפל, גנב שור או שה וטבחו או מכרו משלם ה׳ בקר תחת השור וד׳ צאן תחת השה. לא תענה מרובע, לומר לך לא תענה שקר נגד בוראך ולא נגד דיין ולא נגד המלוה ולא נגד הלוה. לא תחמוד, וכי יש לך אדם שחומד כל הדברים הללו? אלא מתוך שבא על אשת חבירו ומוליד בן ובעל האשה סבר שהוא בן שלו ומורישו שדהו וכל אשר לו.