תהילים סא:ה מדרש: מדרש תהילים, מדרש לקח טוב, פסיקתא רבתי ועין יעקב

אשר לא הלך בעצת רשעים. א"ר שמעון בן פזי וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב היכן לץ. אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט יב) ולצת לבדך תשא. ללמדך שמצוה גוררת מצוה ועבירה וכו'. וכי מאחר שלא הלך ולא עמד ולא ישב יכול לא יעשה לא טובה ולא רעה אלא ישים יד לפה תלמוד לומר כי אם בתורת ה' חפצו. א"ר ברכיה מה בא הכתוב לומר (קהלת ז יז) אל תרשע הרבה. הא ציבחר (פי' מעט) לירשע אלא אם הרשעת אל תוסף. רבי שמעון בן יוחאי אומר ישב אדם ולא עשה עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי זעירא אמר והוא שבאת לידו וניצל ממנה. שנאמר (תהלים לד טו לז כז) סור מרע ועשה טוב. סור מרע על מנת לעשות טוב. וכן הוא אומר (תהלים קיט ג) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. תני דבי רבי יהושע בן קרחא עשרים אשרי כתיב בספר תלים כנגד עשרים הוי שבספר ישעיה. אמר רבי תמה אני האיך למדנו ר' יהושע עשרים אשרי כתיב. ואני אומר עשרים ושתים. ולמה כנגד עשרים ושתים אותיות. ועליהם הוא אומר (תהלים יט טו) יהיו לרצון אמרי פי. יעשו לדורות ויכתבו לדורות אמרי פי ויחוקקו לדורות. ולא יהיו קורין בהם כקורין בספרים אלא יהיו קורין בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות. (שם) יהיו לרצון אמרי פי. אמר ר' ירמיה בר שלום בשם ר' יוחנן מאי דכתיב (שם סא ה) אגורה באהלך עולמים. וכי תעלה על דעתך שהיה מבקש דוד דירת שני עולמים. אלא כך אמר דוד יהו מזכירים אותי בבתי כנסיות ובתי מדרשות וכאלו חי וקיים אני בשני עולמים:

כתי' וחכך ביין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים. אמ' טוביהו בר אליעזר מה ראה שלמה בן דוד מלך ישראל לדבר בשיר השירים טוב עם יין בג' פסוקים הללו הראשון כי טובים דודיך מיין. והשני מה טובו דודיך מיין. והשלישי וחכך כיין הטוב. ואע"פ שגיות היין כתוב בתורה בנביאים ובכתובים בתורה בענין שנ' וישת מן היין וישכר ויתגל בנביאים כתו' הוי גבורים לשתות יין ובכתובים נאמר למאחרים על היין ולבאים לחקור ממסך. מצאנו גם שבחו של יין בתורה בנביאים ובכתובים. בתורה זכה להתנסך על גבי המזבח שנ' ויין לנסך רביעית ההין. ועוד לענין כרם רבעי שנ' יהיה כל פריו קדש הלולים לי"י. ובנביאים כתו' המשמח אלהים ואנשים. ואו' ותירוש ינובב בתולות. ובכתובים כתו' ויין ישמח לבב אנוש. ואו' שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים. ואו' ושתה בלב טוב יינך. מלמד שלא נאמרו מקראות הללו אלא לידרש כדי ליתן שכר טוב לדורשיהם. וג' פסוקים אלו שאמ' שלמה בשיר השירים טוב עם יין כנגד שלשה שנקראו טוב ונקראו בע' שמות שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה והתורה וישראל והקב"ה נקרא טוב שנ' כי לעולם חסדו. ואו' כי אתה י"י טוב וסלח ונקרא בע' שמות של שבח וכנגדן אמ' שלמה בחכמתו כי טובים דודיך מיין. יין עולה ע' אל. אלהים. אחד. י"י. אדון. אדיר. אהיה. אמיץ. אמת. ארך אפים. אחרון. שאין מוסר מלכותו לאחר. אמונה. אשכול הכופר. ברוך. בורא. גדול. גואל. גבור. דגול. היודע. ועד. זוכר. חי. חסיד. חנון. חוקר. חכם. טוב. טהור עינים. ישר. יושב בסתר. כבוד. מלך. מסתתר. נורא. נשגב. נצח. נוצר חסד. נושא עון. נושא פשע. נושא חטאה. נוקם. נוטר. סלה ויושב קדם סלה. סלח. עליון עפר. עזוז. פודה. צור. צדיק. צבי. צבאות. קדוש. קנוא. קרוב. רחום. רם. ראשון. שלא קבל מלכותו מאחר. רב חסד. שומר. שופט. שלטון. שדי. שוכן אד. תמים. תקיף. הרי כאן ע' שמות לגבורה וישראל נקראו בע' שמות של חבה. אשת נעורים. אילי הצדק. אלופים. אחים. אהובים. אום. אם. אפרים. אישים. אדירים. אצילים. אגוז. אגודה. איומה. בנים. בני אל חי. בכור. בחירים. בת. ברה. בעולה. גוי גדול. גן נעול. גל (גרן?) נעול. גפן. העמוסים. וגשומים. זרע קדש. חכמים. טובים. יקרים. יחידים. ישראל. ישורון. יעקב. יהודים. יוסף. ילד. ידידים. כלה. כנה. כרם. כהנים. משרתים. מלכים. מעיין חתום. נחלה. נדיבים. נאוה. נער. נטע. סגולה. עליונים. ענוים. עדה. עם עבדים. עברים. עמים. פדויים. פדיום. צאן. צדיקים. קדושים. קנויים. רבים. שבטי יה. תמימים. ונתן להם הקב"ה התורה שנקראת בע' שמות. אמת אור. אורח חיים. אילת אהבים. אמרי נועם. אמון. בר. ברית. בינה. גבורה. דבש. דעת. דת. הליכות עולם. זהב. זקוקה. חכמה. חק. חלב. חיים. טהרה. טוב. יקרה. יין. יופי. יעלת חן. ירושה. ישרה. יראה. כבוד. כסף. לקח טוב. לוית חן. לחם. מתוקה. מועצות מים. משיבת נפש. מליצה. מאירת עינים. משמחי לב. משפט. משרים. מזימה. מחכימת פתי. מצוה. נופת. נחמדים. נעימים. נגידים. סוד. ערמה. עדות. ענקים. עושר. פקודים. פז. פנינים. פאר. צדק. קנין. ראשית. שמן. שלישים. תמימה. תחבולות. תושיה. תורה. תעודה. כנגד ע' שמות של גבורה. אמ' כי טובים דודיך מיין. כלומ' כי טובים חסדיך עלינו מיין מפני שכשמך כן תהלתך. וכנגד ע' שמות של ישראל אמ' מה טובו דודיך מיין. מפני חבתך נקראת בע' שמות. וכנגד ע' שמות של תורה אמ' וחכך ביין הטוב שהתורה מתוקה מדבש ונופת צופים בזמן שנדרשות על הסדר. הולך לדודי למשרים. אלו הצדיקים שהולכים לבית עולמים ונשמתם לבוראם על מעשיהם המישרים והם בוטחים ששכרם מתוקן להם שנ' והלך לפניו צדקך כבוד יי' יאספך. ואמ' כי כבר רצה האלהים את מעשיך. דובב שפתי ישנים בזמן שאו' טעמי תורה שפתותיהם דובבות בקבר. הוא שאמ' דוד מלך ישראל אגורה באוהלך עולמים. איפשר לו לאדם לגור בשני עולמות אלא כך אמ' דוד רבונו של עולם וכדנה ישראל מומרין שירי תהילים כאלו חי אני לעולמים. וקם שלמה בנו תחתיו ואמ' ג' ספרים ברוח הקדש משלי וישר השירים וקהלת. רז"ל אמרו ג' ספרים הללו לעת זקנותו אמרן כנגד ג' ימים שנשתמש בה העולם לאור שכינה עד שלא נבראו המאורות. וכנגד אלו הג' ספרים זכה לשלש מעלות שלא זכה בהן אחד זולתו. א' ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים. וכתו' אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. ב' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. ג' וישב שלמה על כסא י"י למלך. ומפני מה זכה לאלו במדרגות על ששאל לו החכמה שנ' ונתת לעבדך לב שומע. משלו רז"ל משל למה הדבר דומה לדסא שאמ' לו המלך שאל מה אתן לך. והיה האיש פקח ונבון. אמ' אם אני שואל כסף וזהב הוא נותן לי לא אשאל ממנו כי אם בתו שמתוך שהוא נותן לי בתו כל הטובות שבבית גנזיו הוא נותן לי. כך לא בקש שלמה אלא חכמה ומתוך שנתן לו החכמה זכה בה לכל טוב שבעולם. לכך הוא או' קנה חכמה קנה בינה ראשית חכמה קנה היא חכמת התורה והחכם בתורה אין חכמתו נכרת אלא כפיהו. וכן דרש ר' תנחומא ב"ר אבא לב חכם ישכיל פיהו. חכם שנכנס לעיר מי מודיע חכמתו פיהו. משל לחבית סתומה ואין אדם יודע מה בתוכה כיון שנפתחה הכל יודעין מה בתוכה. כך שלמה אעפ"י שנא' בו ויחכם מכל האדם לא היינו יודעין מה היא חכמתו עד ששרתה עליו רוח הקדש ופתח פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח. שהוסיף על לקחה של תורה ג' ספרים משלי ושיר השירים וקהלת. דוד אביו אמר כאשר יאמר משל הקדמוני ושלמה אמ' משלי. דוד אמ' מזמור שיר. ושלמה אמר שיר השירים. דוד אמ' אך הבל בני אדם. ושלמה אמ' הבל הבלים. דוד מלך מ' שנה. ושלמה מלך מ' שנה. לכך נאמ' תחת אבותיך יהיו בניך.

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל א'). ילמדנו רבינו נר של חנוכה מאימתי היא מצותו שנו רבותינו משתשקע החמה עד שתסלק רוב הרגל מן השוק ולהיכן הן מדליקין היה דר בעלייה ובה חלון נוטה לרשות הרבים מדליק ובשעת הסכנה מדליק בתוך ביתו [ואסור לעשות לאורו מלאכה ר' אסי אמר] אסור לראות לאורו ולמה מדליק נרות בחנוכה אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יון שנאמר ועוררת בניך ציון על בניך יון (זכריה ט' י"ג) נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות ולמה קורין את ההלל מפני שכתב אל ה' ויאר לנו (תהלים קי"ח כ"ז) ולמה אין קורין בפורים כתב להשמיד להרוג ולאבד [את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם וגו'] (אסתר ח' י"א) ואין קורין אלא על מפלתה של מלכות ומלכות של אחשורוש הייתה קיימת לכן אין קורין אבל במלכות של יון שכילה אותה הקדוש ברוך הוא התחילו נותנים הימנון ושבח ואומרים לשעבר היינו עבדים לפרעה עבדים ליון ועכשיו עבדיו של הקב"ה אנו הללו עבדי ה' (תהלים קי"ג א'): וכמה חנוכות הם שבע חנוכות הם ואילו הן חנוכת שמים וארץ שנאמר ויכולו השמים והארץ (בראשית ב' א') ומה חנוכה היה שם ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר (שם א' י"ח) וחנוכת החומה שנאמר ובחנוכת חומת ירושלים (נחמיה י"ב כ"ז) וחנוכת של [עולי] גולה שנאמר והקריבו לחנוכת בית אלקינו דנא וגו' (עזרא ו' י"ז) וחנוכת הכהנים זו שאנו מדליקין וחנוכת העולם הבא שנאמר אחפש ירושלים בנרות (צפניה א' י"ב) וחנוכת הנשיאים זאת חנוכת המזבח (במדבר ז' פ"ד) וחנוכת המקדש מה שקראו בענין מזמור שיר חנוכת הבית לדוד): [מזמור שיר חנוכת וגו'] כך פתח רבי תנחומא בר רבי אבא יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם (תהלים קמ"ט ה') באיזה כבוד בכבוד שהקדוש ברוך הוא עשה לצדיקים בשעת פטירתן מן העולם בנוהג שבעולם אדם מת אם יש לו בנים בניו מטפלים בו אבל (הקב"ה) [הצדיקים] אינו כן אלא אמר רבי יצחק הקדוש ברוך הוא מטפל בצדיקים מניין והלך לפניך צדקך (ישעיה נ"ח ח') זה צדיקו של עולם שנאמר וכבוד ה' יאספך (שם) וכן (בשעה שהצדיק נפטר מן העולם) אמר ר' חייא הגדול [בשעה שהצדיק נפטר מן העולם] שלש כיתות של מלאכים מטפלים בו אחת אומרת יבא שלום (ישעיה נ"ז ב') ואחת אומרת ינוח על משכבו (שם) ואחת הולכת לפניו (ורוממת) [ודוממת] שנאמר הולך נכחו (שם) א"ר יהודה בר סימון בשם רבי יאשיה הקדוש ברוך הוא כביכול אומר לו יבא שלום מן הרשעים את למד שהקב"ה אומר אין שלום לכם כמה שכתב אין שלום אומר ה' לרשעים (שם שם כ"א) ואם לרשעים הוא אומר בפיו אין שלום קל וחומר לצדיקים שיאמר להם יבא שלום לכך נאמר יעלזו חסידים בכבוד [וגו'] בכבוד שהוא עושה להם בשעת סילוקן מן העולם: ד"א מה ירננו על משכבותם שהם מקלסים להקדוש ברוך הוא שם א"ר חמא ב"ר יוסי אין בין החיים לצדיקים המתים אלא הדיבור בלבד והם מקלסים להקב"ה שם [ששם] נפשותם בצרור החיים כמה שכתב והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כ"ה כ"ט) לכך נאמר ירננו אין ירננו אלא לשון קילוס דכתיב קול רינה וישועה באהלי צדיקים (תהלים קי"ח ט"ו): ד"א [מה] ירננו אמר רבי יוחנן בשעה שהזקן יושב ודורש ואומר כך אמר רבי עקיבא כך אמר רבי שמעון בן יוחי שפתותיהם רוחשות שם כמה שנאמר דובב שפתי ישנים (שה"ש ז' י') לכך נאמר ירננו על משכבותם לפיכך אמר דוד אגורה באהלך עולמים (תהלים ס"א ה') וכי עלתה על דעתו של דוד שהוא חי לעולם אלא מהו הדבר הזה שאמר אגורה באהלך עולמים אמר יהי רצון שיאמרו בשמי לעולם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך אף על פי שאתה מת אין שמך זז מביתי לעולם אלא על כל קרבן וקרבן הם מזכירים שמך ואומרים שירים משלך מזמור לדוד ולא עוד הואיל ואתה חשבת לבנות בית המקדש אעפ"י ששלמה בנך בונה אותו בשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: דבר אחר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד כתב אחד אומר האתה תבנה לי הבית (שמואל ב' ז' ה') וכתוב אחד אומר לא אתה תבנה לי הבית (דהי"א י"ז ד') מהו כך היאך אני מקיים שני הכתובים אלא לא אתה תבנה לי הבית שאין אתה בונה אותו האתה תבנה שבנך יבנה אותו [אתה הקדמת כבודך לכבודי שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בית המקדש אבל שלמה בנך מקדים כבודי לכבודו שנאמר ובשנה האחת עשרה וגו' כלה הבית (מלכים א' ו' ל"ח) ואחר כך ואת ביתו בנה שלמה (שם ז' א'): דבר אחר האתה תבנה שאתה מיסדו לא אתה תבנה שאין אתה משכללו]: ד"א לא אתה תבנה שאין אתה בונה אותו האתה תבנה [שהוא נקרא על שמך] שאילולי אתה לא ירדה האש כיצד אלא כיון שנבנה כמה תפילות סדר שלא ירדה האש (ד"א האתה תבנה שאתה מיסדו לא אתה תבנה שאין אתה משכללו) א"ר חלבו בשם דבי רבי שילא [הלך] והביא ארונו של דוד אביו אמר לו רבון העולמים אם אין לי מעשים עשה בשביל חסדיו של דוד אבי מיד ירדה האש כמה שכתב ה' האלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך (דהי"ב ו' מ"ב) מה כתב אחריו וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה וגו' (שם ז' א') ואם אין אתה למד מכאן שהביא שלמה ארונו של דוד מן קברו א"ר ברכיה בשם ר' חלבו בשם דבי רבי שילא כתוב מלא הוא ארוממך ה' כי דליתני וגו' ה' העלית מן שאול חיי (תהלים ל' ב' וד') לפיכך אמר שלמה הואיל ובזכות דוד אבי עשה הקב"ה הריני אומר שירת חנוכת הבית לשמו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: דבר אחר מזמור שיר חנוכת בוא וראה שלמה בונה את הבית והוא נקרא לשמו של דוד אלא דוד היה ראוי לבנותו ובשביל דבר אחד לא בנה אותו ואע"פ שחשב לבנותו בא נתן הנביא ואמר לו לא תבנה לי הבית למה כי דמים רבים שפכת ארצה [לפני] (דהי"א כ"ב ח') כיון ששמע דוד נתיירא אמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש אמר רבי יהודה בר אלעאי אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד אל תירא חייך כך הם לפני כצבי ואיל לכך נאמר שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר [הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא תאכלו] על הארץ תשפכנו כמים (דברים י"ב ט"ו וט"ז): [דבר אחר] אמר לו הקב"ה חייך כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות שכן כתיב כי דמים רבים שפכת [ארצה] לפני אמר ר"ש בן יוחאי אין לפני אלא קרבנות שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה') אמר לו דוד א"כ ולמה איני בונה אותו אמר לו הקדוש ברוך הוא שאם אתה בונה אותו הוי קיים ואינו חרב אמר לו והרי יפה אמר לו הקב"ה גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין שכן כתב באהל בת ציון שפך כאש חמתו (איכה ב' ד') אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך הואיל וחשבת לבנותו אף על פי ששלמה בנך בונה אותו לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: ד"א מזמור [וגו'] שבע חנוכות הם חנוכת ברייתו של עולם דכתיב ויכולו השמים (בראשית ב' א') ואין ויכלו אלא לשון חנוכה דכתיב ותכל כל עבודת (שמות ל"ט ל"ב) חנוכת משה דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים (במדבר ו' א') וחנוכת הבית דכתיב מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל' א') וחנוכת בית שני [שנאמר והקריבו לחנוכת בית אלהא וגו' (עזרא ו' י"ז) וחנוכת החומה שנאמר] ובחנוכת חומת ירושלים (נחמיה י"ב כ"ז) וזו של עכשיו של בית חשמונאי וחנוכת העולם הבא שאף היא יש בה נרות כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' (ישעיה ל' כ"ו):