אֲדֹנָ֥י יִתֶּן־אֹ֑מֶר הַֽ֝מְבַשְּׂר֗וֹת צָבָ֥א רָֽב׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (תהלים סח יב) ה׳ יתן אומר המבשרות צבא רב כל דבור ודבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות. תנא דבי רבי ישמעאל (ירמי׳ כו כט) וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נחלק לשבעים לשונות. אמר רב חננאל בר פפא מאי דכתיב (משלי ח ו) שמעו כי נגידים אדבר למה נמשלו דברי תורה כנגיד לומר לך מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות אף ד״ת יש בו להמית ולהחיות והיינו דאמר רבא למיימינים בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא. דבר אחר נגידים כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה קושרים לו שני כתרים. אמר רבי יהושע בן לוי מ״ד (שיר א יג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אע״פ שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין. (שם) אשכול הכפר דודי לי בכרמי עין גדי מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי. מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמכניש הוא. אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן כדתנן כסא של כובס שכורמין עליו את הכלים. ואמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (שם ה יג) לחייו כערוגת הבשם כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדבור ראשון נתמלא דבור שני להיכן הלך. הוציא הקב״ה רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון שנאמר (שם) שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים. ואריב״ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שם) נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן דבור שני היאך קבלה הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה, ואריב״ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה חזרו ישראל לאחוריהם י״ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותם שנאמר (שם) מלבי צבאות ידודון ידודון אל תקרי ידודון אלא ידדון:
עין יעקב
ס תָּנוּ רַבָּנָן: הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שופטים ה׳:ל״א) "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (תהילים ס״ח:י״ב) "ה' יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב", כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַגְּבוּרָה, נֶחֱלַק לְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: (ירמיהו כ״ג:כ״ט) "וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע", מַה פַּטִּישׁ זֶה נֶחֱלָק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת, אַף כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נֶחֱלַק לְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת. אָמַר רַב חֲנַנְאֵל בַּר פָּפָּא: מַאי דִּכְתִיב: (משלי ח׳:ו׳) "שִׁמְעוּ, כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר", לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי תּוֹרָה כְּנָגִיד? לוֹמַר לְךָ: מַה נָּגִיד זֶה, יֵשׁ בּוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה, יֵשׁ בּוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת. הַיְנוּ דְּאָמַר רָבָא: לַמַּיְמִינִים בָּהּ, סַמָא דְּחַיֵּי, לַמַּשְׂמְאִילִים בָּהּ, סַמָא דְּמוֹתָא. דָּבָר אַחֵר: "נְגִידִים", כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קוֹשְׁרִים לוֹ שְׁנֵי כְּתָרִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: (שיר השירים א׳:י״ג) "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין", אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר וּמֵמֵר לִי דּוֹדִי, "בֵּין שָׁדַי יָלִין" . (שם) "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי", מִי שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ, מְכַפֵּר לִי עַל *)עֲוֹן גְּדִי שֶׁכָּרַמְתִּי לִי. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי 'כַּרְמֵי', לִישְׁנָא (דמכבש) [דְּמִכְנִישׁ] הוּא? אָמַר מַר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: כְּדִתְנָן: כִּסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס, שֶׁכּוֹרְמִין עָלָיו אֶת הַכֵּלִים. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: (שיר השירים ה׳:י״ג) "לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם", כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּשָׂמִים. וְכֵיוָן שֶׁמִּדִּבּוּר רִאשׁוֹן נִתְמַלֵּא, דִּבּוּר שֵׁנִי לְהֵיכָן הָלַךְ? הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו, וְהָיָה מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר", אַל תִּקְרִי 'שׁוֹשַׁנִּים', אֶלָּא 'שֶׁשּׁוֹנִים'. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָצְתָה נִשְׁמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ". וּמֵאַחַר שֶׁמִּדִּבּוּר רִאשׁוֹן יָצְאָה נִשְׁמָתָן, דִּבּוּר שֵׁנִי הֵיאַךְ קִבְּלוּ? הוֹרִיד טַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים, וְהֶחֱיָה אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ס״ח:י׳) "גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ". וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַדִּין אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן". אַל תִּקְרִי 'יִדֹּדוּן', אֶלָּא 'יְדַדּוּן'.
שמות רבה
דבר אחר: וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אמר רבי יצחק: מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור, קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל (דברים כט): כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום. עמנו עומד היום אין כתיב כאן, אלא עמנו היום, אלו הנשמות העתידות להבראות, שאין בהם ממש, שלא נאמרה בהם עמידה, שאע"פ שלא היו באותה שעה, כל אחד ואחד קבל את שלו. וכן הוא אומר (מלאכי א): משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי, בימי מלאכי לא נאמר, אלא ביד מלאכי, שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני, ועד אותה שעה לא נתנה לו רשות להתנבאות. וכן ישעיה אמר (ישעיה מח): מעת היותה שם אני. אמר ישעיה, מיום שנתנה תורה בסיני, שם הייתי וקבלתי את הנבואה הזאת, אלא (שם): ועתה אלהים שלחני ורוחו, עד עכשיו לא ניתן לו רשות להתנבאות, ולא כל הנביאים בלבד קבלו מסיני נבואתן, אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור, כל אחד ואחד קבל את שלו מסיני. וכן הוא אומר (דברים ה): את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף. ר' יוחנן אמר: קול א' נחלק לז' קולות, והם נחלקים לע' לשון. רשב"ל אמר: שממנו נתנבאו כל הנביאים שעמדו. רבנן אמרי: שלא היה לו בת קול. אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: מהו תהלים כט) קול ה' בכח? אפשר לומר כן, והלא מלאך אחד, אין כל בריה יכולים לעמוד בקולו, שנאמר (דניאל י): וגויתו כתרשיש וקול דבריו, כקול המון, והקב"ה שכתוב בו (ירמיה כג): הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, צריך לדבר בכח?! אלא קול ה' בכח, בכח כל הקולות. ועל דעתיה דרבי יוחנן, הדא קרא מסייע ליה, שנאמר (תהלים סח): ה' יתן אומר המבשרות צבא רב: