תהילים סח:כ מדרש: אוצר מדרשים, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש לקח טוב

ב׳) מצינו שקודם שנברא העולם עורות של קלף לא היו מצויות שתכתב עליהן התורה שהבהמות לא היו עדיין, אלא במה נכתבה? בזרוע של הקב״ה באש שחורה על גבי אש לבנה, ולקחה הקב״ה והניחה לפניו, והיה מביט בה. וכשחפץ לבראות את העולם באו כל האותיות למפרע ואמרה כל אחת לפני הקב״ה: רבש״ע! רצונך שבי יברא העולם (עי׳ עקיבא, רבי). בתחלה נכנסה התי״ו לפני הקב״ה ואמרה לו: רבש״ע, יהי רצון שבי תברא העולם לפי שתורתך נקראת בי. ענה לה הקב״ה לא יש (אעשה) כרצונך שאתה תרומות (פי׳ וכתיב ואיש תרומות יהרסנה). אח״כ נכנסה השי״ן אל הקב״ה וכו׳ לא יש כרצונך לפי שאתה שוא ושוחד ואות שאין לה רגלים, ואות שאין לה רגלים אינה ראויה שנברא בה העולם. אח״כ נכנסו כל האותיות למפרע עד בי״ת, ובסוף כלם נכנסה בי״ת ואמרה, רבש״ע, רצונך שבי תברא את עולמך שעתידה בניך לברך את שמך בי שנאמר ברוך הבא בשם ה׳, ברוך ה׳ יום יום, ואומר ברוך ה׳ אלהי ישראל. אמר לה כן אעשה, בך אברא את עולמי שנאמר בראשית ברא אלהים. ואל״ף כשראתה שרצה הקב״ה לבראות את העולם בבי״ת היתה עומדת לצד אחד ושתקה עד שקראה הקב״ה ואמר לה אל״ף למה תשתוק למה לא תדבר כאחת מחברותיך? ענתה אל״ף ואמרה לפניו, רבש״ע ומה לחברותי שעולין לחשבון גדול כך, אני שאיני עולה לחשבון גדול על אחת כמה וכמה. אמר לה הקב״ה אל תתמה שאתה ראש לכולם ומלך, שאני אחד ואתה אחד ולפי שהשפלת את עצמך אני מגדל אותך שאתה תעלה לחשבון אלף, ועוד אמר לה, התנחם, כשאתן את התורה בך אפתח. לכך פתח הקב״ה באנכי בתתו את התורה לישראל. [ולמה פתח הקב״ה באנכי בתתו את התורה לישראל?] שאנכי הוא נוטריקון א׳נא נ׳פשי כ׳תבית י׳הבית ואנכי למפרע י׳היבה כ׳תיבה נ׳עימים א׳מריה. ד״א, למה פתח הקב״ה בתתו את התורה "אנכי", לפי שאנכי לשון מצרי הוא, וכדי לשמש בלשון ששמשו בו במצרים פתח באנכי. ורצה הקב״ה לבראות את העולם בבת אחת ארכו מהלך ת״ק שנה ורחבו מהלך ת״ק שנה וים הגדול סבב את כל העולם כמין כיפה של עמוד גדול וכל העולם מוקף על סנפירי לויתן עומד במים התחתונים ונמשל בהם כדג קטן בים, ומים התחתונים עומדים על גבי מי בראשית, ומי בראשית על גבי אוקיינוס, ומי אוקיינוס על מי בוכים. ולמה נקרא שמם בוכים? שבשעה שחצה הקב״ה את המים חציים נתנם למעלה וחציים נתנם למטה, אותן שנתן למטה התחילו בוכים ואומרים אוי לנו שלא זכינו להיות קרובים ליוצרינו והיו מעיזות פניהם ורצו לעלות למרום עד שגער בהם הקב״ה וכבשם תחת כפות רגליו, אז אמרו לפני הקב״ה גלוי וידוע לפניך שבשביל כבודך עשינו, אמר להם הקב״ה הואיל ובשביל כבודי עשיתם, דעו באמת שלא אתן רשות למים העליונים לומר שירה לפני עד שיקחו מכם רשות, שנאמר מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה׳.

תני רב חלפתא אחוה דרבנאי חוזנאה (דף טז) כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פוחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו. אמר רבי אבהו מאי קראה (תהלים פא ד) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (שם) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב (בראשית מז כב) ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה. מר זוטרא אמר מהכא (משלי ל ח) הטריפני לחם חקי. תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לשם שמים שנאמר (תהלים סח כ) ברוך ה׳ יום יום, תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך ובית הלל אומרים ברוך ה׳ יום יום:

ב תָּנִי רַב תַּחְלִיפָא אַחוּהָ דְּרַבְנָאִי חוֹזְנָאָה: כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת, וְהוֹצָאַת יָמִים טוֹבִים, וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁאִם פּוֹחֵת, פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם הוֹסִיף, מוֹסִיפִין לוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מַאי קְרָאָהּ? (תהלים פא) "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", אֵיזֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה! וּכְתִיב: (תהלים פא) "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב". מַא מַשְׁמַע, דְּהַאי 'חֹק', לִישְׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא? דִּכְתִיב: (בראשית מ״ז:כ״ב) "וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה". מַר זוּטְרָא אָמַר מֵהָכָא: (משלי ל׳:ח׳) "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי". תַּנְיָא: אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן, כָּל יָמָיו הָיָה אוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת; מָצָא בְּהֵמָה נָאָה, אוֹמֵר: "זוֹ לְשַׁבָּת". מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, מַנִּיחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה וְאוֹכֵל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן, מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה בּוֹ, שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו הָיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ס״ח:כ׳) "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם". תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מֵחַד שַׁבִּיךְ, לְשַׁבְּתִיךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם".