יָגַ֣עְתִּי בְקָרְאִי֮ נִחַ֪ר גְּר֫וֹנִ֥י כָּל֥וּ עֵינַ֑י מְ֝יַחֵ֗ל לֵאלֹהָֽי׃
מדרש תהילים
דבר אחר ביום הציל ה' אותו. זה שאמר הכתוב (תהלים עא טו) פי יספר צדקתך. את מוצא שלא הניח דוד אבר בכל איבריו שלא קלס להקב"ה בו. קלסו בראשו שנאמר (שם כג ה) דשנת בשמן ראשי. קלסו בעיניו (שם כה טו) עיני תמיד אל ה'. בפיו (שם עא טו) פי יספר צדקתך. בלשונו (שם לה כח) ולשוני תהגה צדקתך. בגרונו (שם סט ד) יגעתי בקראי נחר גרוני. בשפתיו (שם עא כג) תרננה שפתי. בלבו (שם פד ג) לבי ובשרי. סוף דבר קלסו בכל עצמותיו שנאמר (שם לה י) כל עצמותי תאמרנה. בנפשו (שם קד א-לה) ברכי נפשי את ה'. בנשמתו (שם קנ ו) כל הנשמה תהלל יה. אמר דוד אף על פי שקלסתיו בכל אלה עדיין איני יודע לקלסו פי יספר צדקתך:
אוצר מדרשים
נ"ה) עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ – לאיזה אמירה? שאמרת לישראל כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וגו' (ישעיה מ"ג ב'), למה? כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ (שם), וכתיב וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי (יחזקאל ל"ד כ"ב), הושיענו כמו שאמרת כי כלו עיני וגו׳ (תהילים ס״ט:ד׳), שמא חפץ אתה במעשים טובים שבנו? זכות מעשים אין בנו, עשה עמנו חסד, שנאמר עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ (שם), הראשונים אשר גאלת – לא במעשיהם גאלתם אלא עשית עמהם חסד וגאלתם, וכן הוא אומר נחית בחסדך וגו׳ (שמות ט״ו:י״ג), כשם שעשית עם הראשונים – כך עשה עמנו, לכך נאמר עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ.
מדרש תהילים
בעמל אנוש אינמו. וכן אמר איוב (איוב כא ט) בתיהם שלום מפחד. אין אחד מהם חש לא בעינו ולא בשינו. אלא הקב"ה מיחל לפניהם את הדרכים שנאמר (תהלים י ה) יחילו דרכיו בכל עת הייסורין שהוא מביא על ישראל אינם נוגעין בהם שנאמר (שם) מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואים בשונאיהם שנאמר (שם) כל צורריו יפיח בהם. בעמל אנוש אינמו. ובשביל שאינן מתייסרין מתגברין ומולידין כשדים שנאמר לכן ענקתמו גאוה יעטוף ואין יעטוף אלא ילוד כמה דאמר (בראשית ל מב) ובהעטיף הצאן. יצא מחלב עינימו. עיניהם יוצאין מן השמנים שהם אוכלים ויושבות תחת עיניהם והם בולטות מפניהם שכן את למד שמן העניות ומן הדמעות עיניו של אדם מעמיקות וכן בני קרח אומרים (תהלים פב י) עיני דאבה מני עוני. וכן דוד אומר (שם ו ח) עששה מכעס עיני. עברו משכיות לבב. הרבה נתת להם יותר ממה שהם מבקשים יש שהיה מסכים להיות בעל זמורה עשיתו דוכוס ומי שהיה מסכים להיות שלטון עשיתו שר צבא על כל מה שהיו מסכימים העברת עליהם. הוי עברו משכיות לבב ובשביל כן יביעו ידברו עתק: