אַל־תִּשְׁטְפֵ֤נִי ׀ שִׁבֹּ֣לֶת מַ֭יִם וְאַל־תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַ֖י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
יהודה מאי היא דתניא היה רבי מאיר אומר בשעה שהיו ישראל עומדים על שפת הים היו שבטים מדיינים זה עם זה זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים קפץ (דף לז) שבטו של בנימין וירד תחלה לים שנאמר (תהלים סח כח) שם בנימין צעיר רודם א״ת רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמין אותם שנאמר (שם) שרי יהודה רגמתם לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפזיכן לגבורה שנאמר (דברים לג יב) ובין כתפיו שכן א״ל רבי יהודה לא כך היה מעשה אלא זה אומר אין אני יורד תחלה לים וזה אומר אין אני יורד תחלה לים קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחלה שנאמר (הושע ב א) סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן ועליו מפורש בקבלה (תהלים סט ב) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש גו׳. (שם סט טז) אל תשטפני שיבולת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה באותה שעה היה משה מאריך בתפלה א״ל הקב״ה ידידי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני אמר לפניו רבש״ע מה יש לי לעשות א״ל (שמות יד טו) דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו וגו׳ לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל שנאמר (תהלים קיד ב) היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו מ״ט היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו משום דהים ראה וינוס:
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה ר' מאיר ור' יהודה ר' מאיר אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה [אומר] אני ארד וזה אומר אני ארד מתוך שצוהבין זה את זה קפץ שבטו של בנימין ונפל לו לתוך גלי הים שנא' (תהלים ס"ח כ"ח) שם בנימין צעיר רודם אל תקרא רודם אלא רד ים, התחילו שרי יהודה לרגום אותם באבנים שנ' (שם) שרי יהודה רגמתם: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לגדול הנראה שתעמידיני לשלוש שעות, אמר לקטן הנראה שתעמידיני עם הנץ החמה בא הקטן והעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו אני לא אמר לי אלא לשלוש שעות, אמר לו אני לא אמר לי אלא עם הנץ החמה, מתוך שצוהבין זה עם זה ניעור אביהן אמר להן יודיע אני ששניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי אף אני אינו מקפח שכרכם: מה שכר נטל שבטו של בנימין שרת שכינה בחלקו כענין שנאמר (דברים ל"ג י"ב) ובין כתפיו שכן, מה שכר נטל שבטו של יהודה נטל מלכות שנ' שרי יהודה רגמתם אין רגימה אלא מלכות כענין שנ' (דניאל ה' כ"ט) באדין אמר בלשצר והלבישו לדניאל ארגונא: שרי זבולון שרי נפתלי (תהלים שם) מגיד הכתוב שכשם שנעשו נסים לישראל על ידי שבט יהודה ובנימין על הים כך נעשו נסים לישראל על ידי שבט זבולון ושבט נפתלי בימי דבורה וברק וכן הוא אומר (שופטים ד' י') ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ואומר (שם ה' י"ח) זבולון עם חרף [נפשו] למות ונפתלי על מרומי שדה: ר' יהודה אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד שנ' (הושע י"ב א') סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לו לתוך גללי הים שנאמר (שם) ויהודה עוד רד עם אל, אל תקרא רד עם אלא רד ים ועליו מפורש בקבלה (תהלים ס"ט א') הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, אל תשטפני שבולת מים (שם ט"ז) באותה שעה אמר לו הקב״ה למשה ידידי מושקע בים ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו: מה אמרו שבטים על הים (ט"ו י"ז) מקדש ה' כוננו ידיך באותה שעה אמר לו הקב"ה מי שקידש שמי על הים הוא ימשול על ישראל: וכבר היה ר' טרפון ותלמידים יושבין בכרם ביבנה אמר להם ר' טרפון לתלמידים השותה מים לצמאו מהו מברך אמרו לו ילמדינו רבינו אמר להן בורא נפשות רבות וחסרונן אמרו לו למדתנו רבינו: אמר להן הרי הוא אומר (בראשית ל"ז כ"ה) וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים להודיע זכותו של צדיק עד איכן היא מקדמת שאלו ירד יוסף למצרים עם הערביים לא היו הורגין אותו בריח רע שלהן אלא זימן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים והרוח מנשבת בהן מפני ריח רע של ערביים: אמר להן באיזו זכות נטל יהודה את המלכות אם משום שאמר (שם ל"ח כ"ו) צדקה ממני דייה להודאה שתכפר על הביאה, אם מפני שאמר (שם ל"ז כ״ו) מה בצע כי נהרג את אחינו דייה להצלה שתכפר על המכירה, אם משום שאמר (שם מ"ד ל"ב) כי עבדך ערב את הנער והלא ערב הוא ובכל מקום ערב משלם, אמרו לו ילמדינו רבינו אמר להן כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד קפץ נחשון בן עמינדב וכו' (כי היכי דכתיבא לעילא): והמים להם חומה. עשאן כמין חומה: מימינם ומשמאלם. מימינם בזכות התורה שעתידין לקבל בימין שנ' (דברים ל"ג ב') מימינו אש דת למו: ומשמאלם זו תפלה:
מדרש תהילים
קומה ה' קדמה פניו הכריעהו. ר' פינחס בשם ר' אושעיא אמר חמש עמידות העמיד הקב"ה לדוד בספר תהלים. ארבעה כנגד ארבעה מלכיות שראה אותן ברוח הקודש היאך הן עתידות לשעבד בישראל והוא מעמיד להקדוש ברוך הוא על כל אחת ואחת. וחמישית שראה מלכות של גוג שהוא בא אל ישראל בחזקה ואומר להקב"ה (תהלים י יב) קומה ה' אל נשא ידך. אמר לפניו רבונו של עולם אין זוג להזדווג לה אלא אתה. ומהו אומר קומה ה' אל נשא ידך. משל למה הדבר דומה לגבור אחד שהיה עובר בנהר ובנו עמו ואחז בידו להעבירו וכשהגיע לחצי הנהר נתגברה השבולת למעלה על ראש בנו. מיד צעק בנו ואמר אבא ארים ידך דאנא טבע. כך ארבע מלכיות משולין במים שנאמר (ישעיה יז יב) הוי המון עמים רבים. וישראל טובעין בתוכו שנאמר (תהלים סט ג) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד. ואלמלא הקב"ה עמהם לא היו יכולין להנצל. שנאמר (ישעיה מג ב) כי תעבור במים אתך אני. וכיון שצפה דוד שפעמים שהחטא גורם והם מתגברין כשבולת של נהר לשטף את ישראל התחיל צווח (תהלים י יב) קומה ה' אל נשא ידיך. ארים ידיך דאנן טבעין. וכן הוא אומר (שם סט טז) אל תשטפני שבולת מים. לפיכך הוא אומר קומה ה' זכור שבועתך. אמר לו חייך אני נושא שנאמר (דברים לב מ) כי אשא אל שמים ידי. ואומר (ישעיה מט כב) הנה אשא אל גוים ידי: