פִּ֤י ׀ יְסַפֵּ֬ר צִדְקָתֶ֗ךָ כָּל־הַיּ֥וֹם תְּשׁוּעָתֶ֑ךָ כִּ֤י לֹ֖א יָדַ֣עְתִּי סְפֹרֽוֹת׃
אוצר מדרשים
ד״א – א'פתח ל'שון פ'ה ופ'ה ל'שון א'פתח שאין נאה במאתים ושמונה אברים שבאדם לומר לפניו שירה אלא בפה ולשון, שנאמר פי יספר צדקתך וגו' (תהילים ע״א:ט״ו). שלא נמשלו פה ולשון אלא בים ובגליו. כשם שהים מרחיב ופותח – כך הפה מרחיב ופותח. כשם שהים מלא מרגליות – כך הפה מלא מרגליות של עצמות. כשם שהים מביע מים – כך הפה מביע מים. כשם שגל מתוך הים מתגבר ועולה – כך הלשון בתוך הפה מתגבר ועולה. כשם שהים מטביע ספינה בתוכו – כך לשון מרשיע את הבריה בדבר. וכשם שהים מצפצף – כך הפה מצפצף. וכשם שגל הים מרגיש – כך לשון מרגיש. כשם שגל הים מסעיר ברוח סערה – כך לשון של אדם מסעיר ברוח עבירה. כשם שהים פולט המים – כך הפה פולט מים. כשם שגלי הים הורגין את הבריות – כך הפה ולשון הרע הורג את הבריות. וכשם שהים יש לו שפה מזה ומזה – כך לשון יש לו שפה מזה ומזה. כשם שהים מבאיש ומסריח – כך הפה מבאיש ומסריח. כשם שגל הים פעמים זוקף פעמים מוטל – כך לשון פעמים זוקפת ופעמים מוטלת. כשם שגל הים הכל מתייראין ממנו – כך לשונו של אדם הכל מתייראין ממנו. מה הים לסוף מימיו מתגרשים לרפש וטיט שנאמר ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישעיה סוף נ״ז) – כך הפה סוף דבריו לתוהו והבל שנאמר יכרת ה׳ כל שפתי חלקות וגו׳ (תהילים י״ב:ד׳):
מדרש תהילים
דבר אחר ביום הציל ה' אותו. זה שאמר הכתוב (תהלים עא טו) פי יספר צדקתך. את מוצא שלא הניח דוד אבר בכל איבריו שלא קלס להקב"ה בו. קלסו בראשו שנאמר (שם כג ה) דשנת בשמן ראשי. קלסו בעיניו (שם כה טו) עיני תמיד אל ה'. בפיו (שם עא טו) פי יספר צדקתך. בלשונו (שם לה כח) ולשוני תהגה צדקתך. בגרונו (שם סט ד) יגעתי בקראי נחר גרוני. בשפתיו (שם עא כג) תרננה שפתי. בלבו (שם פד ג) לבי ובשרי. סוף דבר קלסו בכל עצמותיו שנאמר (שם לה י) כל עצמותי תאמרנה. בנפשו (שם קד א-לה) ברכי נפשי את ה'. בנשמתו (שם קנ ו) כל הנשמה תהלל יה. אמר דוד אף על פי שקלסתיו בכל אלה עדיין איני יודע לקלסו פי יספר צדקתך: