יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃
שמות רבה
דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שם עב, ז): יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, עד שלא הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים, ברמז הודיע להם, שאין המלכות בא להם עד שלשים דור, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים, החדש שלשים יום, ומלכות שלכם שלשים דור. הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר, וכל שהיא הולכת מאירה עד חמישה עשר ימים, ודסקוס שלה מתמלא, ומחמישה עשר עד שלשים אור שלה חסר, בשלשים אינה נראית. כך ישראל, חמישה עשר דור מן אברהם ועד שלמה. אברהם התחיל להאיר, שנאמר (ישעיה מא, ב): מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. בא יצחק אף הוא האיר, שנאמר (תהלים צז, א): אור זרוע לצדיק. בא יעקב והוסיף אור, שנאמר (ישעיה י, יז): והיה אור ישראל לאש. ואחר כך, יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד. כיון שבא שלמה, נתמלא דיסקוס של לבנה, שנאמר (דה"א כט, כג): וישב שלמה על כסא ה' למלך. וכי יוכל אדם לישב בכסאו של הקדוש ברוך הוא, מי שנאמר בו (דניאל ז, ט): כרסיה שביבין די נור?! אלא מה הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו, ושולט בכל המלכים, שנאמר (תהלים קלח, ד): יודוך ה' כל מלכי ארץ. כן של שלמה, מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דה"ב ט, כג-כד): וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה וגו'. והמה מביאים איש מנחתו, לכך נאמר: וישב שלמה על כסא ה' למלך. הקדוש ברוך הוא לבושו הוד והדר, ונתן לשלמה הוד מלכות, שנאמר (דה"א שם, כה): ויתן עליו הוד מלכות. בכסאו של הקדוש ברוך הוא, כתיב (יחזקאל א, י): ודמות פניהם פני אדם ופני אריה. ובשלמה כתיב (מ"א ז, כט): ועל המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר. וכתוב אחד אומר ( שם שם, לג): כמעשה אופן המרכבה. בכסאו של הקדוש ברוך הוא אין דבר רע נוגע, שנאמר (תהלים ה, ה): לא יגורך רע. ובשלמה כתיב (מ"א ה, יח): אין שטן ואין פגע רע. הקדוש ברוך הוא עשה ששה רקיעים, ובשביעי יושב. ובכסאו של שלמה כתיב ( שם י, יט): שש מעלות לכסא ויושב במעלה השביעית, הרי נתמלא דיסקוס של לבנה, ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכין. (דה"א ג, י): ובן שלמה רחבעם, ובן רחבעם אביה, ובנו אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים. כיון שבא צדקיהו, דכתיב (ירמיה נב, יא): ואת עיני צדקיהו עור, חסר אורה של לבנה. וכל אותן השנים, אף על פי שהיו ישראל חוטאין, היו האבות מתפללין עליהן, ועושין שלום בין ישראל למקום, שנאמר (תהלים עב, ג): ישאו הרים שלום לעם, ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו, ב): שמעו הרים את ריב ה'. ועד מתי היו האבות מתפללין עליהן? עד שאבד צדקיהו את עיניו וחרב בית המקדש, שנאמר (תהלים שם, ז): ורב שלום עד בלי ירח, עד שלשים דור שהיה לישראל מן המלכות, מן אותה שעה ועד עתה. מי עושה שלום לישראל? ה', שנאמר (במדבר ו, כו): ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום:
פסיקתא דרב כהנא
[ו] וכל גבולך לאבני חפץ (ישעיה נד:יב). א"ר בנימן בן לוי עתידין תחומי ירושלם להיות מליאים אבנים טובות ומרגליות, וכל ישר' באין ונוטלין חפציהן מהם. לפי שבעולם הזה ישר' מתחמין באבנים ובחצובות, אבל לעתיד לבוא הם מתחמים באבנים טובות ומרגליות, הד"ה דכת' וכל גבולך לאבני חפץ (שם). א"ר לוי עתידין תחומין של ירושלם להיות מלאי' שנים עשר מיל על שמונה עשר מיל אבנים טובות ומרגליות. לפי שבעולם הזה אדם חייב לחבירו והוא או' לו נלך נדון אצל הדיין, פעמים שהוא עושה שלום ביניהם פעמים שאינו עושה שלום ביניהם, לית תרתין אפייה נפקו מרציין, אבל לעתיד לבוא אדם חייב לחבירו והוא אומ' לו נלך ונדון אצל מלך המשיח בירושלם, וכיון שהיו מגיעין לתחומי ירושלם הם מוצאין אותן מלאין אבנים טובות ומרגליות והוא נסיב תרתין מינהון, וא' ליה יתיר מן אילין אנא חייב לך, והוא או' ליה אוף לא כדין, יהא שרי לך, יהא שביק לך, הד"ה דכת' השם גבולך שלום (תהלים קמז:יד). וכל בניך למודי י"י ורב שלום בניך (ישעיה נד:יג). ארבעה רוב שלומות הן, יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח (תהלים עב:ז), שלום רב לאוהבי תורתיך (שם קיט:קסה), וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום (שם לז:יא), והדין וכל בניך לימודי י"י ורב שלום בניך (ישעיה שם). חסילה.
פסיקתא רבתי
ענייה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך ויסדתיך בספירים וגו' (ישעיה נ"ד י"א): אמר הכתוב בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה ודעו כי הפלה ה' חסיד לו ה' ישמע בקראי אליו (תהלים ד' ג' וד') בני איש אילו דואג ואחיתופל בני איש עד מה כבודי לכלימה עד מתי אתם מדקדקים בכבודי ואין אתם קוראים אותי בשמי אלא אתם אומרים מדוע לא בא בן ישי (שמואל א' כ' כ"ז) (אם ראינו) [ראיתי] את בן ישי (שם כ"ב ט') גם לכלכם יתן בן ישי (שם שם ז') אין לי שם תאהבון ריק מה אתם מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים עזבו הקב"ה שכחו אין המלכות חוזרת לו מעתה תבקשו כזב סלה (יודעים) [ודעו] כי הפלה ה' חסיד לו ה' ישמע בקראי אליו כבר בישרני על ידי נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך ולא תמות (שמואל ב' י"ב י"ג). דבר אחר בני איש עד מה כבודי לכלימה אילו אומות העולם שנקראו בני איש שהם באים מבני בניו של נח איש צדיק תמים היה (בראשית ו' ט') אמר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם רשעים עד מתי כבודי לכלימה זה בית המקדש שנקרא כבוד שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה י"ז י"ב) אמר הקב"ה עד מתי (מדקדקים) [אתם מקרקרים] בו ומעמידים בו צלמים וע"ז תאהבון ריק מה [אתם] מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים עזבו הקדוש ברוך הוא (שכחה) [שכחו] אין שכינה חוזרת שם תבקשו כזב סלה ודעו כי הפלה ה' חסיד לו ה' ישמע בקראי אליו כבר בישרתי אותוע"יישעיהו הנביא ואמרתי לו ענייה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך ויסדתיך בספירים: דבר אחר ענייה סוערה ענייה מן דברי תורה (סוערה) [ענייה] מן המצות ומעשים טובים ענייה מן הצדיקים סוערה (מעל) [מערעתא שערעוה] אומות העולם שנאמר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים [האומרים ערו ערו עד היסוד בה] וגו' (תהלים קל"ז ז') רבי אבא בר כהנא (בשם רבי) [ורבי] לוי ברבי אחד אמר תברו תברו ואחד אמר פנון פנון למאן דאמר תברו תברו דכתב חומת בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיה נ"א נ"ח) ולמאן דאמר פנון פנון דכתב ותער כדה אל השוקת (בראשית כ"ד כ') ולמ"ד פגרו עד היסודותיה מטו ולמאן דאמר פנון פנון עד היסודותיה נסבו: דבר אחר ענייה סוערה לא נוחמה אמר רבי לוי בכ"מ שהוא אומר אין לה יש לה כתב ציון היא דורש אין לה (ירמיה ל' י"ז) הוי לה דכתב ובא לציון גואל (ישעיה נ"ט כ') ותהי שרי עקרה אין לה ולד (בראשית י"א ל') הוי לה ותהר ותלד שרה לאברהם בן (שם כ"א ב') וכן (לפנינה) ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א' א' ב') הוי לה ותהר ותלד שלשה בנים (שם ב' כ"א) וכן רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה (ישעיה נ"ד א') הוי לה שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו' (שם מ"ט כ"א): הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך רבי אבא בר כהנא אמר כהדין כחולא שנאמר ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה (מלכים ב' ט' ל'): ויסדתיך בספירים שם סנפירינון מעשה באחד שעלה לרומי למכור סנפירינון והתנה עמו הלוקח ע"מ לבודקו נטלו והניחו על הסדן והיה מכה עליו בפטיש והיה הסדן נחלק והפטיש נפצץ והוא לא נחסר: ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח (שם י"ב) ר' אבא בר כהנא אמר כהדין וכדין ר' יהושע בן לוי אמר אבני כדכדנא. רבי יהושע בן לוי היה עומד עם אליהו בהר הכרמל אמר לו אין אתה מראה לי אילו אבני כדכדנא כיצד הם אמר לו הן והראה לו על ידי נס מעשה בספינה אחת שפירשה בים הגדול אחזו נחשולה והיתה מיטרפת בים והיה בה נער אחד עברי נגלה עליו אבא אליהו אמר לנער אם את עושה שליחותי אני ממלט לאנייה הזו בזכותך אמר לו הן אמר לו לך והראה לרבי יהושע בן לוי אילו אבני כדכד והוא יושב במדינה הגדולה בלוד ואל תראה [לו] אותם שם אלא הוליכוהו למערה של לוד ושם הראה לו אותם הלך הנער ואמר לר' יהושע בן לוי בא אחרי כיון שהוליכו למערה והראה אותם לו מיד הבהיקה כל לוד מאורם אמר רבי יצחק כיון שראה אותם נבהל מפניהם ונגזר. (שם שוסייך) [שמשתיך] שורייך: ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ (שם) (כתב) [כל כך] למה שעתיד הקב"ה לעשות שער גדול לבית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת של מרגליות ור' יוחנן היה יושב ודורש עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן [טובה] אחת היה שם אדם יושב ודורש עתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת של מרגלית והלא אפילו כביצה אין [אתה] מוצא עכשיו הלך ופירש בים הגדול ושקעה ספינתו והאיר הקדוש ברוך הוא את עיניו וראה שם מלאכי השרת שהיו יושבים ומסתתים בה (ומפליגים) [ומגלפים] בה אמר להם זו למה אמרו לו לשער הגדול של בית המקדש לשנה אחרת בא ומצא את רבי יוחנן שהיה יושב ודורש שעתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה של מרגלית אחת אמר לו דרוש ולך נאה לדרוש אמר לו מה ראית שכך אמרת לי אמר לו אילולי שראיתי בעיני לא האמנתיך מה עשה רבי יוחנן תלה עיניו וצפה בו מיד נעשה גל של עצמות: [וכל גבולך לאבני חפץ לפי שבעוה"ז מתחמין באבנים ובחצובות אבל לע"ל מתחמין באבנים טובות ומרגליות] לכך נאמר [וכל גבולך] לאבני חפץ בעוה"ז אדם חייב לחבירו הולכים אצל דיין פעמים שהוא עושה שלום ביניהם ופעמים שאינו עושה שלום ביניהם אבל בימות המשיח אדם חייב לחבירו והוא אומר לו בא ונלך ונדון לפני מלך המשיח כיון שמגיעים לגבול ירושלים מוצאים אותו שהוא מלא אבנים טובות ומרגליות נוטל אבן טובה אחת (ונותנים) [ונותנה] לו ואומר לו כלום אני חייב לך יותר מדמים של זו והוא אומר לו המלך יסלח לך הה"ד השם גבולך שלום (תהלים קמ"ז ט"ו). ארבעה שלומים הן שלום רב לאוהבי תורתיך (שם קי"ט קס"ה) יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח (שם ע"ב ז') וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך (ישעיה נ"ד י"ג) וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום (תהלים ל"ז י"א) וזה השם (שלום) גבולך שלום: