תהילים עג:כה מדרש: דברים רבה, פסיקתא דרב כהנא, ויקרא רבה ופסיקתא רבתי

דָּבָר אַחֵר, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ. רַב אָמַר שְׁנֵי רְקִיעִים הֵן: שָׁמַיִם, וּשְׁמֵי שָׁמַיִם. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר שִׁבְעָה רְקִיעִים הֵן: שָׁמַיִם, וּשְׁמֵי שָׁמַיִם, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, מָעוֹן, זְבוּל, עֲרָפֶל. וְכֻלְּהוּ פָּתַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹדִיעָן שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ אַחֵר אֶלָּא הוּא. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי לִי בַשָּׁמָיִם חוּץ מִכְּבוֹדֶךָ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין לִי בַּשָּׁמַיִם אֶלָּא אַתָּה כָּךְ לֹא חָפַצְתִּי אַחֵר בָּאָרֶץ, כְּשֵׁם שֶׁלֹא שִׁתַּפְתִּי עִמְּךָ אֱלוֹהַּ אַחֵר בַּשָּׁמַיִם, כָּךְ לֹא שִׁתַּפְתִּי עִמְךָ אֱלוֹהַּ אַחֵר בָּאָרֶץ, אֶלָּא נִכְנֶסֶת אֲנִי בְּכָל יוֹם לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמְעִידָה עָלֶיךָ שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ אַחֵר אֶלָּא אַתָּה, וְאוֹמֵר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.

[ט] פרה (במדבר יט:ב), זו מצרים, עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מו:כ). אדומה (במדבר שם), זו בבל, אנת הוא ראשה די דהבא (דניאל ב:לח). תמימה (במדבר שם), זו מדיי, א"ר חייא בר אבא מלכי מדי תמימים היו, אין להקב"ה עליהם אלא ע"ז שקיבלו מאבותיהם בלבד. אשר אין בה מום (במדבר שם), זה יוון. אלכסנדרוס מוקדון כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגלוי ואמ' בריך אלוהו של שמע' הצדיק, אמרי ליה בני פלטין דידיה, מן קמי יהודאי את קיים, אמ' להון כד אנה נחית לקרבה דמותיה אנה חמי ונצח. אשר לא עלה עליה עול (במדבר שם), זו אדום הרשעה שלא קיבלה עליה עולו של הקב"ה. לא דייה שלא קיבלה עליה עול אלא מחרפת ומגדפת ואומרת מי לי בשמים (תהלים עג:כה). ונתתם אותה אל אלעזר הכהן (במדבר יט:ג), אל אל עוזר, הכהן. והוציא אותה אל מחוץ למחנה (במדבר שם), שהוא עתיד לדחוף את שרה ממחיצתו. ושחט אותה לפניו (במדבר שם), כי זבח לי"י בבצרה וג' (ישעיה לד:ו), א"ר ברכיה טבח גדול בארץ אדום (שם שם). ושרף את הפרה לעיניו (במדבר יט:ה), ויהיבת ליקדת אשא (דניאל ז:יא). את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף (במדבר שם), היא ודוכסיה ואיפרכיה ואיסטרטיליה. הונך ועזבוניך מערבך וג' (יחזקאל כז:כז). א"ר שמואל בר רב יצחק אפי' אותן שהן מקהלי ובאו ונדבקו בקהליך אף הם יפלו בלב ימים ביום מפלתך (שם).

אָמַר רַבִּי לֵוִי נִימוּס וְקִלּוּסִים הוּא, שֶׁכָּל הַמִּתְגָּאֶה אֵינוֹ נִדּוֹן אֶלָּא בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה. דּוֹר הַמַּבּוּל עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ (איוב כא, טו): מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וגו', לֹא נִדּוֹנוּ אֶלָּא בָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ו, יז): בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זְרִיבָתָן לַחֲלוּטִין הָיְתָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כה, ל): לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה. (איוב ו, יז): בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם, מַהוּ בְּחֻמּוֹ, בְּרוֹתְחִין. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עַל דּוֹר הַמַּבּוּל הָיָה מַרְתִּיחָהּ בְּתוֹךְ גֵּיהִנֹּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְקוֹמָם. סְדוֹמִיִּים עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ נְשַׁכַּח אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינֵינוּ, כְּמָה דִכְתִיב (איוב כח, ד): פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר וגו', לֹא נִדּוֹנוּ אֶלָּא בָאֵשׁ (בראשית יט, כד): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם. פַּרְעֹה הָרָשָׁע עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאֶה וְאָמַר (שמות ה, ב): מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לֹא נִדּוֹן אֶלָּא בָאֵשׁ (שמות ט, כד): וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וגו'. סִיסְרָא הָרָשָׁע עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאֶה וְלָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דִכְתִיב (שופטים ד, כ): וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, מַהוּ בְּחָזְקָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין, לֹא נִדּוֹן אֶלָּא בָאֵשׁ (שופטים ה, כ): הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ וגו'. סַנְחֵרִיב עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאֶה וְאָמַר (ישעיה לו, כ): מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת וגו', לֹא נִדּוֹן אֶלָּא בָאֵשׁ (ישעיה י, טז): וְתַחַת כְּבֹדוֹ יְקַד יְקֹד וגו'. נְבוּכַדְנֶצַר עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאֶה וְאָמַר (דניאל ג, טו): וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי, לֹא נִדּוֹן אֶלָּא בָאֵשׁ, (דניאל ג, כב): קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא, מַלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יְדֵי שֶׁהִיא מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאוֹמֶרֶת (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם, אֵינָהּ נִידוֹנֵית אֶלָּא בָאֵשׁ (דניאל ז, יא): חָזֵה הֲוֵית עַד דִי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם נִבְזִין וּשְׁפָלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָן מִתְנַחֲמִין אֶלָּא בָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ב, ט): וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב.