תהילים עג:כז מדרש: מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, אגדת בראשית וספרי במדבר

וברב גאונך תהרוס קמיך הרבית להתגאות כנגד מי שקמו בנגדך ומי הן שקמו בעדך מי שקמו כנגר ידידיך: אמרפל וחביריו שקמו על אברהם מהוא [אומר](בראשית י"ד ט"ו) ויחלק עליהם לילה: וכן פרעה הרשע שקם על בניך ורדף אחריהם בשש מאות רכב בחור מהוא אומר (ט"ו ד') מרכבות פרעה וחילו ירה בים: וכן בסיסרא וכן בסנחריב וכן בנבוכדנצר וכן בחירם מלך צור: הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבוא וכן הוא אומר (תהלים ע"ד כ"ג) אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד: כי הנה אויביך יאבדו (שם צ"ב י') כי הנה רחיקיך יאבדו הצמת כל זונה ממך (שם ע"ג כ"ז): ד"א הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרס קמיך וכן הוא אומר (שם נ"ח ז') אלהים הרס שינימו בפימו מלתעות כפירים נתץ ה' כי לא יבינו אל פעולות ה' של מעשה ידיהם יהרסם ולא יבינם: שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך וכן הוא אומר (שם ס"ט כ"ה) שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך (שם ע"ט ו'): אכלמו כקש אין כתיב כאן אלא יאכלמו כקש וכן הוא אומר (עבד' א' י"ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ואומר (זכריה י"ב ו') והיה ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר (ואכלה) [ואבלו] על ימין ועל שמאל את העמים סביב וישבה ירושלים עוד תחתיה בטח: כקש. כל העצים כשהן חלקין אין להן קול אבל קש כשהוא דוליק קולו הולך: כך היו המצריים קולן הוליך מפני פורעניות שהיו באות עליהן: כל עצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל קש כשהוא דולק אין בו ממש כך מצרים לא היה בהן ממש מפני פורעניות שבאו עליהן וכן הוא אומר (ישעיה מ"ג י"ז) יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו: ד"א כקש אין כך מלכות יהדה יתר מן המצריים אלא שנטלה מלכות לשעה מפני כבודן של ישראל: כשהוא מושל מלכיות מושלן בכסף וזהב דכתיב (דניאל ב' ל"ב) הוא צלמא רישיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתיה די נחש שקוהי די פרזל: כשהוא מושל מצרים מושלן בעופרת שנ' (ט"ו י') צללו כעופרת במים אדירים: כשהוא מושל מלכויות מושלן [ב] חיות ארבע חיון רברבן סלקן מן ימא (דניאל ז' ג'): וכשהוא מושל מצרים מושלן בשועלים שנ' (שה"ש ב' ט"ו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים: כשהוא מושל מלכויות מושלן בארזים שנ' (יחזקאל ל"א ג') הנה אשור ארז בלבנון: ואומר (דניאל ד' י"ז) איילנא די חזית די רבא ותקיף ואומר (עמוס ב' ט') ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים: וכשהוא מושל מצרים מושלן בקש שנ' יאכלמו כקש: זו שאל אנטניגוס את רבינו הקדוש מי שמבקש לירד (לאכסניא) [לאלכסנדריא] של מצרים כלום יעמוד מלך וינצחנו אמר לו איני יודיע מכל מקום כתוב שאין מצרים עתידה להעמיד לא מלך ולא שררה שנ' (יחזקאל כ"ט ט"ו) מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים:

[ב] ד"א כי הנה היום בא. זש"ה לי נקם ושלם (דברים לב לה), וישראל אומר לי נקם ושלם, אמר הקב"ה כשיגיע הזמן אימתי תמוט רגלם (שם שם), כשיתקיים מה שראה דניאל חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי וגו' (דניאל ב לד). כי קרוב יום אידם (דברים שם). בלעם שהיה רואה שיום הדין מאבד את הרשעים עשאו רחוק, שנאמר אראנו ולא עתה [אשורנו ולא קרוב] (במדבר כד יז), אבל משה שהיה רואה שאותו היום הוא מתן שכרם של צדיקים, אמר כי קרוב יום אידם וגו', וכן אסף אומר כי הנה רחקיך יאבדו ואני קרבת אלהים לי טוב (תהלים עג כז כח). וחש עתידות למו (דברים שם), מחיש אני ומרעיש את העולם לפרוע מהן, שנאמר יעופו כנשר חש לאכול (חבקוק א ח), ועל שאמרתם ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה (ישעי' ה יט), הרי היום הבא ואתם יודעין, כי הנה היום בא וגו' (מלאכי שם).

וינוסו משנאיך – וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? – אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל – כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל – כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהילים ע״ג:כ״ז) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהילים קל״ט:כ״א-כ״ב) "הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי". וכן הוא אומר (זכריה ב) "כל הנוגע בהם – כנוגע בבבת עינו" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (איוב ז) "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (יחזקאל ח) "והנם שולחים את הזמורה אל אפם", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א׳:י״ב) "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ולא אמות", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא) "ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, ואם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר י״ב:י״ב) "אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו", אלא שכינה הכתוב. וכל העוזר לישראל – כאלו עוזר למקום, שנאמר (שופטים ה) "אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים". ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. ומה שאדם לוקה על ראשו – אינו אומץ, אלא עיניו; הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר (משלי ל״א:ב׳) "מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי". ואומר (משלי ד׳:ג׳) "כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי". ר' יוסי בן אלעזר אומר: כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע, מה עשיתי לו? – (שמות טו) "מרכבות פרעו וחילו ירה בים". סיסרא שנגע, מה עשיתי לו? – שנאמר (שופטים ה) "מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא". סנחריב שנגע, מה עשיתי לו? (מלכים ב יט) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור". נבוכדנצר שנגע, מה עשיתי לו? – (דניאל ד) "ועשבא כתורין יאכל". המן שנגע, מה עשיתי לו? – (אסתר ח) "ואותו תלו על העץ". וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדים – שכינה עמהם משועבדות, שנאמר (שמות כ״ד:י׳) "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". וכן הוא אומר (ישעיה סג) "בכל צרתם לו צר". אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר (תהלים צא) "יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה". וכן הוא אומר (בראשית לט) "ויקח אדני יוסף אותו... ויהי ה' את יוסף". וכן הוא אומר (שמואל ב ז) "מפני עמך, אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו". ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל! ואיזה? זה פסלו של מיכה. רבי עקיבא אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך! את מוצא שכל מקום שגלו – שכינה עמהם, שנאמר (שמואל א ב) "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה". גלו לבבל – שכינה עמם, שנאמר (ישעיה מג) "למענכם שולחתי בבלה". גלו לאדום – שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג) "מי זה בא מאדום". וכשהם חוזרים – שכינה חוזרת עמהם, שנאמר (דברים ל) "ושב ה' אלהיך את שבותך". והשיב לא נאמר, אלא "ושב ה'". ואומר (שיר השירים ד) "אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי":