ועת [וְ֭עַתָּה] פִּתּוּחֶ֣יהָ יָּ֑חַד בְּכַשִּׁ֥יל וְ֝כֵֽילַפֹּ֗ת יַהֲלֹמֽוּן׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
מאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא הוה ואשתני אפיה והוו כי דכלבא הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתב הוה כתב שמיה ושמיה דאבוה והיינו דכתיב (מלאכי א ו) בן יכבד אב ועבד אדוניו בן יכבד אב הא דאמרן ועבד אדוניו דכתיב (ירמיה נב יב) בחדש החמישי בעשרה לחדש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף את בית ה' ואת בית המלך (ע״ב). ומי סליק נבוכדנאצר לירושלים והכתיב (שם) ויעלו אותו רבלתה אל מלך בבל וא״ר אבהו זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר דמות דיוקנו היתה לו חקוקה על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו אמר רבא מעין תלת מאה כודניאתא נרגא דפרזלא דשליטא בפרזלא שדר ליה נבוכדנאצר לנבוזראדן וכולה בלעתינהו חד דשא דירושלים שנאמר (תהלים עד ו) ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון בעי למיהדר אמר מסתפינא דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב נפק קלא ואמרה שוור בר שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא דמקדש חריב והיכלא מיקלי פש ליה חד נרגא אתא מחייה בקופא ואיפתח שנאמר (שם) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות הוה קטיל ואזיל עד דמטא היכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא שנאמר (איכה א טו) גת דרך ה' לבתולת בת יהודה הוה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר (ישעיה מז ב) קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח חזי דמיה דזכריה וכו׳:
מדרש תהילים
למנצח מזמור לדוד. שמע אלקים קולי בשיחי. זה שאמר הכתוב (עמוס ג ז) כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. הודיע הקב"ה לדוד מה עושים לדניאל ואלו היו יכולין לעלות למעלה לעשות עם הקב"ה מלחמה היו עושין. וכן בני קרח אומרים (תהלים עד ז) שלחו באש מקדשך. ואילו היו יכולין לחתור ברקיע היו חותרין. שנאמר (שם ו) בכשיל וכילפות יהלומון. ובשביל שאינם יכולים לעלות למעלה עושין למטה. שנאמר (תהלים ב ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד. ובשביל שלא יכלו למעלה נטלו עצה בדניאל. שנאמר (דניאל ו ח) אתיעטו כל סרכי מלכותא וגו'. (שם ט) כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא. אמרו לו אי אתה מלך. כל המלכים גוזרין גזירות ונותנין דתין. שנאמר (אסתר א יט) בדתי פרס ומדי. ואתה לא גזרת מימיך. כיון ששמע כן השלים עמהן. שנאמר (דניאל ו ט) כען מלכא תקים וגו'. (שם יא) דניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה וכוין פתיחן ליה בעליתיה. ודניאל אומר שמע אלקים קולי בשיחי. היו מבקשין את דניאל מצאו אותו עומד ומתפלל. (שם יב) אדין גובריא אלך הרגישו והשכחו לדניאל בעא. אמר לפניו רבונו של עולם הרי הרגישו. תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און. כיון שמצאו ידיהם קרבו אליו. שנאמר (שם יג) באדין קריבו ואמרין קדם מלכא וגו' (שם טו) מלתא שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותיה. כיון שאמרו עליו אמר להם אין אתם נאמנין והיו דוממין כל היום. כיון שהגיע המנחה התחיל להתפלל. אמר בשביל אלו הרשעים איני מתפלל. לכך נאמר (שם) ועד מעלי שמשא. מה אם בשביל התפלה שאין חייבין לא מיתה ולא כרת עשו כך. שאר המצוות שהן חייבין עליהן מיתה וכרת על אחת כמה וכמה. ואף המלך היה מבקש להצילו ולא היה יכול. אמרו לו ולא אמרת לנו אין אתם נאמנין. הרי ראית בעיניך. לכך נאמר (שם טז) דע מלכא די דת למדי ופרס די כל איסר וקים די מלכא יהקים די לא להשניא. כיון שאמרו לו כן (שם יז) באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגובא די אריותא. (שם יח) והיתית אבן חדא ושומת וגו'. וכי מהיכן היו אבנים בבבל. אלא מארץ ישראל פרחה וישבה לה על פי הבאר. רב הונא בשם ר' יוסי אמר מלאך בא בדמות ארי וישב על פי הבאר. שנאמר (שם כג) אלקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא. (שם יט) אדין אזל מלכא להיכליה. אמר מה הצרה הזאת שתבוא על ידי שימות האיש הזה. (שם כ) אדין מלכא בשפרפרא יקום וגו'. ולדניאל בקל עציב זעיק. מצאו שהיה קורא קריאת שמע ולא היה יכול לענות. אמר אלקי שלח מלאכיה. למה שהיה דניאל יורד אצל האריות ונעשו כבהמה. שנאמר (משלי ל ל) ליש גבור בבהמה. אמר הקב"ה יבוא אריה ויציל אריה מפי אריה. (שם כד) באדין מלכא שגיא טאב עלוהי. (שם כה) והיתיו גובריא די אכלו קרצוהי די דניאל. אמרו לו שבעים הם לכך לא אכלוהו. אמר להם אם הם שבעים לכו ורדו אתם ולינו שם הלילה ונראה אם הם שבעים. כיון שהשליכום מיד נאכלו. שנאמר ויורם אלקים חץ פתאום. לכך נאמר (שם) לגוב אריותא רמו אינון בניהון ונשיהון. כמה הוו. הרי הוא אומר (שם ב) ושפר קדם מלכא והקם על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרים. (שם ג) ועילא מנהון סרכין תלתא ודניאל חד מנהון. הרי מאה ועשרים ושנים וקכ"ב נשים וקכ"ב בנים. שנאמר אינון בניהון ונשיהון. הרי שס"ו. לכל אחד ואחד ארבע אריות שהיו עושין אותן ארבע ארבע איברים אבר אבר לכל חיה וחיה. שחטפו אותן ולא ירדו לבור. שנאמר (שם כה) לא מטו לארעית גובא. הרי אלף תס"ד. הוי ישמח צדיק כי חזה נקם וגו'. ואומר ישמח צדיק בה' וחסה בו ויתהללו כל ישרי לב: