תהילים עו:ו מדרש: תנחומא בובר, מדרש תנחומא, מדרש אגדה ובמדבר רבה

[שלח לך אנשים ויתורו וגו']. זש"ה אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם (תהלים עו ו), אשתוללו אבירי לב, זה משה ואהרן אחרי ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ, לא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו בדבר, מיד עמד כלב ושיתק כל אותן האוכלוסין, שנאמר ויהס כלב וגו' (במדבר יג ל), עמד לו על הספסל והיה משתקן, ואומר להן, [וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם], והן שותקין לשמוע הימנו, אמר להם טובה הארץ מאד מאד (שם יד ז), אמר לו הקב"ה למשה טובה גדולה אני מחזיק לכלב, שנאמר זולתי כלב בן יפונה (דברים א לו), מאי זולתי, זה לוה אתי יותר מששים רבוא מכם, אתם לא מצאתם ידיכם, לפיכך נתרשלתם, לכך נאמר אשתוללו אבירי לב וגו', כל כך למה, שהיו שלוחים טפשים, [עליהם אמר שלמה מקצה רגלים המס שותה שולח דברים ביד כסיל] (משלי כו ו).

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם (תהלים עו, ו). אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב, אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁשָּׁלְחוּ הַמְּרַגְּלִים וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָשׁוֹן הָרַע עַל הָאָרֶץ, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מַה לַּעֲשׂוֹת, אֶלָּא אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְרַשְּׁלוּ יָדָם. מִיָּד עָמַד כָּלֵב וְשִׁתֵּק כָּל אוֹתָן הָאוּכְלֻסִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה. עָמַד לוֹ עַל הַסַּפְסָל וְהָיָה מְשַׁתְּקָן, וְאוֹמֵר הַסּוּ הַסּוּ, וְהֵם שׁוֹתְקִין לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן, טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, טוֹבָה גְּדוֹלָה אֲנִי מַחֲזִיק לְכָלֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה (דברים א, לו). מַהוּ זוּלָתִי, זֶה לָזֶה אוֹתִי יִתֵּר וְיֶתֶר מִשִּׁשִּׁים מִכֶּם. אַתֶּם לֹא מְצָאתֶם יְדֵיכֶם, אֶלָּא נִתְרַשַּׁלְתֶּם. לָכֵן נֶאֱמַר, אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב. כָּל כָּךְ לָמָּה. לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁלוּחִים טִפְּשִׁין. עֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה, מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שׁוֹתֶה, שׁוֹלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל (משלי כו, ו).

ד"א מתחלה היו נכנסים בצניעות, ואחר כך היו נכנסים זוגות זוגות, כמו שנאמר צמד בקר (ש"א יא ז). וכיון שבקש זמרי והלך אצל כזבי, והיא היתה בתו של בלק, אמרה לו איני נשמעת לך, שכך צוה אותי אבא שלא אהיה נשמעת אלא במשה רבך, שהוא מלך וגם אבי מלך, וראויה בת מלך למלך, ומה הי' דעת בלק, אמר כל מעשה רע שעושים ישראל משה עומד ומבטל הגזירה, ואם תוכל בתי מפתה למשה כל ישראל ימסרו בידי, ובת בלק היתה יפת תואר מאד, אמר לה זמרי אני גדול ממשה, שאני משבט שני והוא משבט שלישי, משך אותה בבלוריתה ויצא לפני משה, אמר לו משה זאת מותרת או אסורה אמר משה אסורה מפני שהיא מדיינית, מיד נתרשלו ידיו של משה, התחיל משה ואלעזר והזקנים בוכים, שנאמר והמה בוכים (פסוק ו'), ורוח הקודש צווחת אשתוללו אבירי לב נמו שנתם וגו' (תהלים ע"ו ו'), פנחס ראה כן מיד קנא ועמד, שנא' וירא פנחס בן אלעזר וגו', ומהו וירא פנחס, ראה שלא עמד לא אלעזר ולא אחד מן הזקנים ולא מן הנשיאים, וכיון שלא עמד אחד מהם, מיד ויקם וראה, ומה ראה, ראה המעשה ונזכר הלכה, שלמד לפני משה רבינו ואמר למדתני רבינו הבועל ארמית קנאים פוגעים בו: