וַֽיְדַבְּר֗וּ בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים אָ֭מְרוּ הֲי֣וּכַל אֵ֑ל לַעֲרֹ֥ךְ שֻׁ֝לְחָ֗ן בַּמִּדְבָּֽר׃
ספרי זוטא
ותבער בם אש י״י, רבן גמליאל אומר לפי שהלשינו ישראל על הקב״ה ואמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר (תהלים עח יט) וראה הקב״ה שהלשינו על כבודו וכבודו אש אוכלה שלח בהן אש ואכלה אותן שנ' ותבער בם אש י״י מיכן אתה למד שכל המלשין על חברו בסתר אין לו רפואה שנ' מלשני בסתר רעהו אתו אצמית (תהלים קא ה). שתים עשרה פעמים ירדה אש מן השמים ששה לשבח ואלו הן ראשונה של ויהי ביום השמיני שניה של גדעון שלישית של מנוח רביעית בימי דוד שנ' ויקרא אל י״י ויענהו באש מן השמים (דה״י א' כא כו) חמישית בימי שלמה שנ' ואש ירדה מן השמים (דברי הימים ב' ז ג) ששית בהר הכרמל וששה לגנאי ואלו הן ראשונה של נדב ואביהו שניה של מתאוננים שלישית של קרח רביעית בימי איוב ואש אלהים נפלה מן השמים (איוב א טז) חמישית ושישית בימי אליהו כשבאו אליו שלוחי אחזיה:
מדרש שכל טוב
בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע בשמוע ה' תלונותיכם אשר אתם מלינים. לא נאמר מתלוננים אלא מלינים, שהיו מלינים את נשיהם ואת טפם ואומר' להם התרעמו על הקב"ה אלא יש ספק בידו לפרנס אתכם לאחר שהוציאנו ממצרים, וכן מפורש ע"י דוד משיח ה', שנאמר הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו (תהלים עח כ), וכתיב אמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר (שם שם יט):
שמות רבה
דבר אחר: הנני ממטיר לכם לחם, [הדא הוא דכתיב] (דכתיב): (משלי ט, ה): לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. אמר הקדוש ברוך הוא: מי גרם לכם לאכול מן המן ולשתות מהבאר? מפני שקבלתם את החוקים ואת המשפטים, כמה שנאמר (שמות טו, כה): שם שם לו חק ומשפט וגו'. הוי, בזכות לחמי נטלתם לחמו של מן, ובזכות יין שמסכתי, שתיתם מי הבאר, שנאמר: ושתו ביין מסכתי. ולמה לא אמרו שירה על המן כשם שאמרו על הבאר? אלא על המן היו מוציאין דברי תפלות, שנאמר (במדבר יא, ו): ועתה נפשנו יבשה אין כל. אמר הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לא תרעומותיכם ולא קלוסיכם, לפיכך לא נתן להם רשות לומר שירה, אלא על הבאר, מפני שהיו מחבבין אותה, שנאמר (שם כא, יז): עלי באר ענו לה. דבר אחר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים כג, ה): תערוך לפני שלחן נגד צוררי. אימתי אמרו ישראל דבר זה? כשיצאו ממצרים והיו אומות אומרים: עתידין אלו למות במדבר. ואמרו (שם עח, יט): היוכל אל לערוך שלחן במדבר מה עשה הקדוש ברוך הוא? הסיבן תחת ענני כבוד, שנאמר (שמות יג, יח): ויסב אלהים את העם. והאכילם מן, שנאמר (דברים ח, טז): המאכילך מן במדבר. והיה גבהו של מן יותר ממי המבול, שנאמר (תהלים שם, כג): ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. ובמבול כתיב (בראשית ז, יא): וארובות השמים נפתחו. והיו אומות רואין את ישראל מסובין ואוכלין ומקלסין להקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים כג, ה): תערוך לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי, זה השליו. (שם שם, שם): כוסי רויה, זה הבאר. וכן לעתיד לבוא הוא עושה שלום להם, והם מסובין ואוכלין בגן עדן, ועובדי כוכבים רואין מנהגם ונימוסין (נוסחא אחרת: ונימסין), שנאמר (ישעיה סה, יג): הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו':