אֲשֶׁר־שָׂ֣ם בְּ֭מִצְרַיִם אֹֽתוֹתָ֑יו וּ֝מוֹפְתָ֗יו בִּשְׂדֵה־צֹֽעַן׃
מדרש לקח טוב
פס'. ולכל היד החזקה. זה מכת בכורות. וכה״א (שמות י״ג:ג׳) כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה. ולכל המורא הגדול. זו קריעת ים סוף. וכה״א (שם יד) וירא ישראל את היד הגדולה. רבי אליעזר אומר לכל האותות והמופתים כענין שנאמר (שם ז) והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים. ואומר (תהילים ע״ח:מ״ג) אשר שם במצרים אותותיו ומופתיו בארץ חם. ולכל היד החזקה. להביא מעשה הר סיני. ולכל המורא הגדול. להביא מעשה המדבר כענין שנאמר (דברים ח׳:ט״ו) המוליכך במדבר הגדול והנורא. אשר עשה משה. זה שיבור הלוחות. שנא' (שם ט) ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם. ד״א אשר עשה משה. זו (העמדת החמה) כענין שנא' (שם ג) ונך אותו ואת בניו ואת כל עמו. ד״א אשר עשה משה. זו העמדת החמה שנא' (שם ב) היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים, ונאמר ביהושע (יהושע י) ביום תת ה' את האמורי. מיכן אמרו כשם שעמדה חמה ליהושע כך עמדה לו למשה. לעיני כל ישראל. כענין שנאמר (דברים ד׳:ל״ד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך. ואומר (שם יא) כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה. ואומר (שמות י״ט:ט׳) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך. היינו לעיני כל ישראל:
מדרש לקח טוב
פס'. ואשד הנחלים. ואשד הוא לשון שפך. הנחלים מקום מדרון כמו (דברים ג) אשדות הפסגה. ומשם היו באים עד הבאר. והיו ישראל אומרים שירה עליהם כדרך שאמר משה ובני ישראל שירה על הים וראיה לדבריהם כי אלו המסעות לא נזכרו בפרשת אלה מסעי לא בארה ולא נחליאל ולא מתנה ולא במות לפיכך דרשום חכמי ישראל למדרש נאה. וכן אמר דוד (תהילים קל״ו:ד׳) לעושה נפלאות גדולות לבדו. לפי שאין בעל הנס מכיר בנסו. ד״א על כן יאמר בספר מלחמות ה'. בספר. זה ספר התורה. מלחמות ה'. שנעשו במצרים. את והב. אתא ויהב. בא ונתן אותות ומופתים. בסופה. בים סוף. וראו את שונאיהם מתים בים סוף. וכן אמר דוד (שם עח) אשר שם במצרים אותותיו וגו'. ואת הנחלים ארנון. זה מלחמת האמורי. ד״א על כן יאמר בספר מלחמות ה'. כיון שהגיעו ישראל עד נחלי ארנון אשר במדבר היוצא מגבול האמורי מיד שמחו. אמרו אע״פ שאמר לנו הקב״ה שלא להתגרות במואב הותרנו ליקח את הארץ מיד האמרי וכן אמרו רבותינו עמון ומואב טהרו בסיחון ובעוג. כיצד לפי שאמר הקב״ה למשה (דברים ב׳:י״ט) וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם. אבל כיון שבא סיחון ולקח את חשבון ממואב הותרה ארצם לישראל לכבשה. ומנין שכבשה סיחון דכתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי. (פירוש) ויקח את כל ארצו מידו. כלומר כל ארצו של סיחון היא שלקחה ממואב. גם שמצאנו למואב היתה ארץ הוא ממה שלקה סיחון. אלא את כל ארצו מוסב לסיחון. שמידו של מואב לקחה. עד ארנון כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי. וכן הוא אופר ביפתח כששלח אל מלך בני עמון (שופטים י״א:כ״ה) הטוב טוב אתה מבלק בן צפור הרוב רב עם ישראל אם נלחום נלחם בם. לפי שישראל לא לקחו מיד מואב ועמון כלום אלא מסיחון ועוג. סיחון כמו שאמרנו (עז) עוג דכתיב (דברים ג׳:י״א) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים וגו'. לכך נאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' כלומר שהיו מספרים זה לזה. מלחמות ה' שעשה ושעתיד לעשות. את והב. את יהב. יו״ד וא״ו משתמשין כמו (בראשית לו) שפו ואונם. (דה״א א) שפי ואונם. היו אומרין אותן בסופה בזריזות כמו (ישעיה כט) סופה וסערה באדם שאמר להכירו מי יתן שהייתי במקום פלוני מרוב שידול. ואת הנחלים ארנון. ואכבוש נחלי ארנון מיד האמורי. ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער וגו'. לימד על כל אלו שנכבשו לפני ישראל שכבר הותרו להם מחמת סיחון ועוג:
מדרש תהילים
והוא רחום יכפר עון. אמר רבי סימון זה שאמר הכתוב (ירמיה י כד) יסרני ה' אך במשפט. אינו אומר אלא אך במשפט אך מיעוט הוא. וכאן נמי לא יעיר כל חמתו. כל חמתו אינו מעיר אבל מעיר הוא מקצת. ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב סברי דאמרי אינשי דלית מתין חיין שאמר רוח הולך ולא ישוב אלא זה יצר הרע שהוא הולך עמו בשעת מיתה ואינו שב עמו בשעה שיעלו המתים כמה שנאמר כמה ימרוהו במדבר. תמו במדבר שנאמר (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו. ומתנחמים במדבר שנאמר (הושע ב טז) הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. אמר ר' חנינא כאיניש דאמר אנא מחי לברי. כך אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אל ישלוט בנו אדם אתה הוי דן אותנו. הוי וקדוש ישראל התוו. המכות היו נרשמות בגופן. הוי אשר שם במצרים אותותיו ומופתיו בשדה צוען. המכות היו שפותות בהן. רבי יהושע בן קרחא בשם ר' שמעון בן יוחאי ורבנן תנו שבעה ימים היה מתרה בהם ועשרים ושלשה ימים המכה היתה עושה בהן. ושבעה ימים בין מכה למכה שנאמר (שמות ז כה) וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה':