תהילים פב:ז מדרש: קוהלת רבה, תנחומא בובר, מדרש תנאים ואוצר מדרשים

דָּבָר אַחֵר, מִי כְּהֶחָכָם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בְּהוֹן (דברים ד, ו): רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן. וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה לְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָהוֹר, וּכְנֶגְדָּן טָמֵא. אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי וְאָמְרוּ נַעֲשָׂה וְנִשְׁמָע, נִתַּן עֲלֵיהֶם מִזִּיו שְׁכִינָה שֶׁל מַעְלָן, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ נַעֲשׂוּ שׂוֹנְאִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁנָּה עֲלֵיהֶם אֶת הַדְּבָרִים, דִּכְתִיב (תהלים פב, ז): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן.

[ד"אג עד אנה ינאצוני העם הזה]. אמר להם הקב"ה אני אמרתי שאין אתם חוטאים, אלא שתהיו חיים וקיימים כמותי, כשם שאני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם (תהלים פב ו), כמלאכי השרת שאינם טועמים מיתה, ובקשתם אחר הגדולה הזאת למות, אכן כאדם תמותון (שם שם ז), כאדם הראשון, שצויתי אותו מצוה אחת שיעשה אותה, ויהיה חי וקים לעולם, שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג כב), וכן ויברא אלהים את האדם בצלמו (שם א כז), שיהיה חי וקים כמותו, והוא חבל מעשיו, וביטל גזירתו, ואכל מן האילן, ואמרתי לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם ג יט), ואף אתם אני אמרתי אלהים אתם, וחבלתם מעשיכם כאדם, אכן כאדם תמותון, ומי גרם להם כך, ותפרעו כל עצתי, נאצו כל תוכחתי, לכך נאמר עד אנה ינאצוני העם הזה וגו'.

ד״א יערף כמ' לק' ר' סימאי אומ' מנ' אתה אומר שאין לך פרשה בתורה שאין בה לתחית המתים אלא שאין בנו כוח לדרוש שנ' (תה' נ ד) יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו לידיין עמו וכך היה ר' סימיי אומ' מנ' אתה אומ' כל דבר שברייתו מן השמים גופו ונפשו מן השמים וכל דבר שברייתו מן הארץ גופו ונפשו מן הארץ חוץ מן האדם הזה שגופו מן הארץ ונפשו מן השמים לפי כך כשהוא זוכה הרי הוא כבני מעלן שנ' (תה' פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ואם לאו הרי הוא כבני מטן שנ' (שם ז) אכן כאדם תמ':