תהילים פג:ג מדרש: אגדת בראשית, מדרש לקח טוב, מדרש תנחומא ובראשית רבה

[ב] ד"א יעלו דברים על לבבך. הכל חשבו בלבם תחילה. עשו, שנאמר ויאמר עשו בלבו (בראשית כז מא), נבוכדנצר, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגומר (ישעי' יד יג). המן, ויאמר המן בלבו וגומר (אסתר ו ו), ומלכות סדום, שנאמר ועתה שמעי (נא) זאת עדינה היושבת לבטח האומרה בלבבה וגו' (ישעי' מז ח) ואף גוג כן, שנאמר יעלו דברים על לבבך וגומר, וכל מה שחשב בלבו פרסמו הקב"ה, ומה חשב עשו, (עיין לקמן סוף פרק מ"ב), הלך לו אצל ישמעאל, שנאמר וילך עשו אל ישמעאל וגומר (בראשית כח ט), אמר אין זו דרך ארץ שאהרוג אני את אבא יצחק, אלא את הורגו מפני שהוא אחיך, ואני אהרוג את יעקב, אח"כ אני ואתה נירש את כל העולם כולו, כך היה אומר בפיו אבל בלבו היה אומר משישמעאל הורג לאבא ואני ליעקב, אני בא לישמעאל והורגו לומר למה הרגת את אבא, ואני יורש את כל העולם כולו לעצמי, הוא מחשב בלבו והקב"ה מפרסמו, שנאמר כי אני חשפתי את עשו, גליתי את מסתריו (ירמי' מט י) אמר הקב"ה חייך יודע אני מה שחשבת בלבך, שנאמר יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה (יחזקאל לה י), שם הייתי מסתכל בלבך מה שחשבת, שנאמר וי"י שם היה (שם שם), כך אף גוג ומגוג מחשב בלבו, שנאמר ביום ההוא יעלו [דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה] (יחזקאל לח י) והקב"ה מפרסם מהו חושב, שנאמר ואמרת אעלה על ארץ פרזות וגומר (שם שם יא), ומהו חושב, אלא כך הוא אומר פרעה שבא על ישראל שוטה היה, הניח פטרונן והלך לו עליהם, וכן עמלק וסיסרא וכל מי שעמד עליהן הניחו להקב"ה, שוטין היו, אלא מה אני עושה, אני הולך תחילה אצל פטרונן של ישראל, ואם הורג אני את המשיח תחילה הוא מעמיד משיחין אחרים, אלא על הקב"ה, שנאמר למה רגשו גוים יתיצבו מלכי ארץ וגומר, (תהלים ב א ב) מתיעצים ומתמלכין בעצות רעות על ישראל כולהן כאחד לבא על הקב"ה, שנאמר כי נועצו לב יחדיו עליך וגומר, אהלי אדום וישמעאלים וגומר, גבל ועמון וגומר גם אשור וגומר. (תהלים פג ו ז ח וט) ומה עושין, עומדין על רגליהם ומסתכלין למעלה כנגד הקב"ה ואומרים לכו ונכחידם מגוי, [ולא יזכר שם ישראל עוד] (שם שם ה) מהו שם ישראל, אלא אומרים נעקור אותו שכתב ברוך ה' אלהי ישראל (שם מא יד). ומה הקב"ה עושה להן ממרום, עומדין על רגליהם ופורע מהן, שנאמר וזאת תהיה המגפה וגומר, המק בשרו והוא עומד על רגליו (זכרי' יד יב). אותן הרגלים שרצו לעמוד כנגדי, המק בשרו והוא עומד על רגליו. ואותן העינים שהן מסתכלות למעלה, ועיניו תימקנה בחוריהן. ואותו הלשון שאמר על ה' (שם שם), (ולשונם) [ולשונו] תימק בפיהם (שם שם). אמר להן הקב"ה מתחילה לא היה לכם שלום זה עם זה, אין שלום אמר ה' לרשעים (ישעי' מח כב), ועכשיו עשיתם שלום זה עם זה לבא (אלי), [עלי] דכתיב כי נועצו לב יחדיו וגומר, אהלי אדום וגומר, גבל ועמון וגומר (תהלים פג ו ז ח), כולכם עשיתם שלום לבא עלי, אף אני עושה כן, ואתה בן אדם וגומר, אמור לצפור וגומר, בשר גיבורים וגומר (יחזקאל לט יז ויח). כשם שאתם לא הי' לכם שלום זה עם זה ועשיתם שלום לבוא עלי, אף אני קורא את העופות ואת החיות שלא הי' להם שלום זה עם זה ואני עושה להם שלום זה עם זה לבוא עליך, ומפני שאמרת ולא יזכר שם ישראל עוד (תהלים פג ה), חייך שאתה מת והן קוברין אותך ונוטלין שם בעולם, שנאמר וקברו כל עם הארץ והי' להם לשם וגומר (יחזקאל לט יג).

פס'. ועתה הנני הולך. כמו (בראשית כ״ה:ח׳) וייאסף אל עמו. לכה איעצך. נתן לו עצה היאך להפיל את ישראל. אמר לו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא והם מתאוים לכלי פשתן עשה להם קלעים והושיב בהם זונות שנאמר (במדבר ל״א:ט״ז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. ובשעה שישראל אוכל ושותה והולך לטייל בשוק של גוים הללו זקינה אומרת לו מה אתה מבקש אם אמר לה כלי פשתן זקינה אומרת לו בשוה. וילדה בבית אומרת לו בפחות וצנצנת של יין מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין של גוים אמרה לו רצונך שתשתה כוס יין כיון ששתה ערב לו. והוא אומר לה השמעי לי וכו' בסנהדרין בפרק כל ישראל יש להם חלק. אשר יעשה העם הזה. אמר רבי אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. ד״א אשר יעשה העם הזה. כשעתידין לבוא עם גוג ומגוג עם עשר מלכיות האמורין על ידי דוד שנא' (תהלים פג) כי הנה אויביך יהמיון (שם) גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה:

‎וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, הִרְבִּיתָ לְהִתְגָּאוֹת כְּנֶגֶד כָּל הַקָּמִים לְנֶגְדֶּךָ. וּמִי הֵן? אֵלּוּ הַקָּמִים כְּנֶגֶד בָּנֶיךָ. מַגִּיד שֶׁכָּל הַקָּם כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ קָם כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ (תהלים עד, כג). כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ (תהלים פג, ג). מִפְּנֵי מָה? עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ (תהלים פג, ד). וּכְתִיב: הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה', אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט (תהלים קלט, כא). מִפְּנֵי מָה? תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, וּלְאֹיְבִים הָיוּ לִי (תהלים פסוק כב).