אָמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי וְלֹֽא־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃
אגדת בראשית
[ב] ד"א יעלו דברים על לבבך. הכל חשבו בלבם תחילה. עשו, שנאמר ויאמר עשו בלבו (בראשית כז מא), נבוכדנצר, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגומר (ישעי' יד יג). המן, ויאמר המן בלבו וגומר (אסתר ו ו), ומלכות סדום, שנאמר ועתה שמעי (נא) זאת עדינה היושבת לבטח האומרה בלבבה וגו' (ישעי' מז ח) ואף גוג כן, שנאמר יעלו דברים על לבבך וגומר, וכל מה שחשב בלבו פרסמו הקב"ה, ומה חשב עשו, (עיין לקמן סוף פרק מ"ב), הלך לו אצל ישמעאל, שנאמר וילך עשו אל ישמעאל וגומר (בראשית כח ט), אמר אין זו דרך ארץ שאהרוג אני את אבא יצחק, אלא את הורגו מפני שהוא אחיך, ואני אהרוג את יעקב, אח"כ אני ואתה נירש את כל העולם כולו, כך היה אומר בפיו אבל בלבו היה אומר משישמעאל הורג לאבא ואני ליעקב, אני בא לישמעאל והורגו לומר למה הרגת את אבא, ואני יורש את כל העולם כולו לעצמי, הוא מחשב בלבו והקב"ה מפרסמו, שנאמר כי אני חשפתי את עשו, גליתי את מסתריו (ירמי' מט י) אמר הקב"ה חייך יודע אני מה שחשבת בלבך, שנאמר יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה (יחזקאל לה י), שם הייתי מסתכל בלבך מה שחשבת, שנאמר וי"י שם היה (שם שם), כך אף גוג ומגוג מחשב בלבו, שנאמר ביום ההוא יעלו [דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה] (יחזקאל לח י) והקב"ה מפרסם מהו חושב, שנאמר ואמרת אעלה על ארץ פרזות וגומר (שם שם יא), ומהו חושב, אלא כך הוא אומר פרעה שבא על ישראל שוטה היה, הניח פטרונן והלך לו עליהם, וכן עמלק וסיסרא וכל מי שעמד עליהן הניחו להקב"ה, שוטין היו, אלא מה אני עושה, אני הולך תחילה אצל פטרונן של ישראל, ואם הורג אני את המשיח תחילה הוא מעמיד משיחין אחרים, אלא על הקב"ה, שנאמר למה רגשו גוים יתיצבו מלכי ארץ וגומר, (תהלים ב א ב) מתיעצים ומתמלכין בעצות רעות על ישראל כולהן כאחד לבא על הקב"ה, שנאמר כי נועצו לב יחדיו עליך וגומר, אהלי אדום וישמעאלים וגומר, גבל ועמון וגומר גם אשור וגומר. (תהלים פג ו ז ח וט) ומה עושין, עומדין על רגליהם ומסתכלין למעלה כנגד הקב"ה ואומרים לכו ונכחידם מגוי, [ולא יזכר שם ישראל עוד] (שם שם ה) מהו שם ישראל, אלא אומרים נעקור אותו שכתב ברוך ה' אלהי ישראל (שם מא יד). ומה הקב"ה עושה להן ממרום, עומדין על רגליהם ופורע מהן, שנאמר וזאת תהיה המגפה וגומר, המק בשרו והוא עומד על רגליו (זכרי' יד יב). אותן הרגלים שרצו לעמוד כנגדי, המק בשרו והוא עומד על רגליו. ואותן העינים שהן מסתכלות למעלה, ועיניו תימקנה בחוריהן. ואותו הלשון שאמר על ה' (שם שם), (ולשונם) [ולשונו] תימק בפיהם (שם שם). אמר להן הקב"ה מתחילה לא היה לכם שלום זה עם זה, אין שלום אמר ה' לרשעים (ישעי' מח כב), ועכשיו עשיתם שלום זה עם זה לבא (אלי), [עלי] דכתיב כי נועצו לב יחדיו וגומר, אהלי אדום וגומר, גבל ועמון וגומר (תהלים פג ו ז ח), כולכם עשיתם שלום לבא עלי, אף אני עושה כן, ואתה בן אדם וגומר, אמור לצפור וגומר, בשר גיבורים וגומר (יחזקאל לט יז ויח). כשם שאתם לא הי' לכם שלום זה עם זה ועשיתם שלום לבוא עלי, אף אני קורא את העופות ואת החיות שלא הי' להם שלום זה עם זה ואני עושה להם שלום זה עם זה לבוא עליך, ומפני שאמרת ולא יזכר שם ישראל עוד (תהלים פג ה), חייך שאתה מת והן קוברין אותך ונוטלין שם בעולם, שנאמר וקברו כל עם הארץ והי' להם לשם וגומר (יחזקאל לט יג).
מדרש תנחומא
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְגוֹ'. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְדָרְשׁוּ הַשּׁוֹפְטִים הֵיטֵב. מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ הַשּׁוֹפְטִים דִּין, צְּאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם נוֹצְחִין. וְכֵן אָמַר דָּוִד, עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי (תהלים קיט, קכא). וּכְתִיב: עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים (שם פסוק קכב). וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מִתְרוֹמֵם בָּעוֹלָם אֶלָּא בְּדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט (ישעיה ה, טז). רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. עַל שְׁלֹשָה דְּבָרִים הָעוֹלָם קַיָּם, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם (זכריה ח, טז). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְכֻלָּם תְּלוּיִן בַּדִּין, כִּי בַּדִּין, נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם וְנַעֲשֶׂה אֱמֶת. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין אֶת הַדִּין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל שׂוֹנְאֵיהֶן לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי וְגוֹ', כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְגוֹ' (תהלים פא יד, טו). וּמָה הֵן דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח, יט). לְפִיכָךְ כְּתִיב בְּפָרָשַׁת דַּיָּנִין, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפָּט צֶדֶק, וְאַחֲרֵי כֵן, כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ. מַהוּ עַל אוֹיְבֶיךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צְּאוּ עֲלֵיהֶם כְּאוֹיְבִים. כְּשֵׁם שֶׁאֵינָם מְרַחֲמִים עֲלֵיכֶם, כָּךְ אַתֶּם לֹא תְּרַחֲמוּ עֲלֵיהֶם. רְאֵה מָה הֵם אוֹמְרִים: לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד (תהלים פג, ה). אוֹתוֹ הַשֵּׁם שֶׁאוֹמֵר, בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (שם קו, מח). לְפִיכָךְ צְּאוּ עֲלֵיהֶם כְּאוֹיְבִים. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד מָתַי יִהְיוּ עוֹמְדִין עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים, זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְּשׁוּ נַפְשִׁי (שם פו, יד). אָמַר לָהֶם: וְלֹא עֲלֵיכֶם בִּלְבַד קָמוּ, אֶלָּא אַף עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר: יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ (שם ב, ב), אֶלָּא רָאוּ הֵיאַךְ שׂוֹנְאִים. לְכָךְ כְּתִיב: כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶךָ.
אוצר מדרשים
א״ר פנחס הכהן בשעה שהיו ישראל על הים והיו אוכלסין של פרעה זורקין חצים על ישראל, הקיפם הקב״ה בענני כבוד וסכך עליהם שלא יזיקו, שנאמר סכות לראשי ביום נשק (תהלים ק״מ ח׳), וכתיב ועננך עומד עליהם (במדבר י"ד י"ד), ועתידים כל האומות ליכנס בירושלם על ישראל להלחם עמם, שנאמר ואספתי כל הגוים אל ירושלם למלחמה (מלכים ב ט״ז:ה׳), ויצא הקב״ה ונלחם עמהם, שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם (זכריה י״ד:ג׳), והיינו דכתיב הנה יום בא לה׳ (שם). ד״א, הנה יום בא לה׳ – למה באים בירושלם? אמר שמואל בר נחמני מפני שפתחו של גיהנם בירושלם, שנאמר נאום ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם (ישעיהו ל״א:ט׳), ויפתח להם הפתח ויעלו לירושלם, וידין אותם שם, לפי שבמקום שקפחו הלסטים שם צולבים אותם, ויאמרו לפני הקב״ה מתי יהיה זה הדין? וא״ל, אין לכם לידע אלא לחכות לי, שנאמר לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם יְהוָה לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ (צפניה ג׳ ח'), והיאך יהיה הדין שלהם? יהיו מסורין ביד מלאכים או יהיו נדונים בגיהנם? וא״ל לישראל הרשות בידכם להמית אותם במיתה שאתם רוצים, שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח (במדבר ל״ה:י״ט), ולא עוד אלא כל מי שעשה עמכם בעוה״ז כאלו עשה עמי, שכך אמר הקב״ה למשה נקום נקמת בני ישראל (במדבר ל״א:ג׳), ואח״כ אמר לתת נקמת ה׳ במדין (שם). ואף לעוה״ב עומדים כל האומות על ישראל להכחידם, שנאמר לכו ונכחידם (תהלים פ״ג), לא עליכם לבד עומדים אלא גם עלי, שנאמר יתיצבו מלכי ארץ וגו׳ על ה׳ ועל משיחו (שם ב׳), ואמסרם בידכם ואתם גובים את נקמתי, שנאמר וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל כ״ה י"ד).