תהילים פד:ג מדרש: אוצר מדרשים, מדרש תנחומא, תנחומא בובר ובמדבר רבה

ט׳) מדרך קצרה, כיצד ואהיה מאהל אל אהל וממשכן (דהי״א י״ז) צ״ל וממשכן למשכן אלא שדבר הכתוב דרך קצרה. מאימתי נידון בדרך קצרה משיצטרך הענין לומר ודאי. כיוצא בדבר אתה אומר ותכל דוד לצאת (ש״ב י״ג) צ״ל ותכל נפש דוד לצאת, אלא שדבר דרך קצרה, אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פ״ד).

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. מֵהֵיכָן קָרָא לוֹ, מֵאֹהֶל מוֹעֵד. יְהֵא שְׁמֵיהּ מְבֹרָךְ לְעָלַם, שֶׁמֵּנִיחַ הָעֶלְיוֹנִים וּבָחַר בַּתַּחְתּוֹנִים לִשְׁכֹּן בַּמִּשְׁכָּן בִּשְׁבִיל אַהֲבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה, כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ (מ״א ח, כז). יֵשׁ פּוֹחֵר מִתְאַוֶּה לִכְלִי חֶרֶס כִּבְיָכוֹל, כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא. אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָאַהֲבָה, נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת (תהלים פד, ג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה מֵאֹהֶל מוֹעֵד. גָּדוֹל הָיָה מֹשֶׁה, רְאֵה מַה כְּתִיב: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם (בראשית א, ה). וְכָאן: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. זוֹ קְרִיאָה וְזוֹ קְרִיאָה. מִי גָּדוֹל, הַשּׁוֹבֶה אוֹ הַנִּשְׁבֶּה. הֱוֵי אוֹמֵר, הַנִּשְׁבֶּה. רְאֵה מַה כְּתִיב: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם. וְאֵין אוֹר אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר (משלי ג, כג). וּמֹשֶׁה שָׁבָה כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי (תהלים סח, יט). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲשִׂיתִיךָ רֹאשׁ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְלָעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁיָּבֹאוּ הַצַּדִּיקִים לִטֹּל שְׂכָרָם, אַתָּה בָא בְּרֹאשׁ כֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל (דברים לג, כא).

ויקרא אל משה. מהיכן [קרא לו] מאוהל מועד, יהא שמו מבורך לעולם שהניח את העליונים ובחר בתחתונים לשכן במשכן בשביל אהבתן של ישראל, שלמה אמר כי האמנם ישב אלהים על הארץ [הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי] (מ"א ח כז), יש פחר מתאוה לכלי חרס כביכול כי יוצר הכל הוא (ירמיה י טז), אלא בשביל האהבה נכספה וגם כלתה נפשי וגו' (תהלים פד ג). וכן הוא אומר ויקרא אל משה, גדול היה משה, ראה מה כתיב ויקרא אלהים לאור יום (בראשית א ה), [זו קריאה וזו קריאה מי גדול השובה או הנשבה הוי אומר השובה, ראה מה כתיב ויקרא אלהים לאור יום], ואין אור אלא תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג), משה שבה את התורה, שנאמר עלית למרום שבית שבי וגו' (תהלים סח יט), א"ל הקב"ה בעולם הזה עשיתיך ראש, ולעולם הבא כשיבואו הצדיקים ליטול שכרן, אתה בא בראש כולן, שנאמר ויתא ראשי עם וגו' (דברים לג כא).