תהילים פה:ג מדרש: עין יעקב, קוהלת רבה, בראשית רבה ושיר השירים רבה

טז אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו מ״ה:ח׳) "הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וּשְׁחָקִים יִזְלוּ צֶדֶק, תִּפְתַּח אֶרֶץ, וְיִפְרוּ יֶשַׁע, וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד, אֲנִי ה' בְּרָאתִיו", 'בְּרָאתִים', לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'בְּרָאתִיו'. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ, דִּכְתִיב: "תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע" . אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי: אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פה) "רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ, שַׁבְתָּ שְׁבוּת יַעֲקֹב, נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ, כִּסִּיתָ כָּל חַטָּאתָם, סֶלָה".

טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, טוֹב מִי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְרָגִיל בָּהֶם, מִמִּי שֶׁהוּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וּמִדּוֹת וְאֵינוֹ חוֹזֵר וְרָגִיל בָּהֶם. מַתְלָא אֲמַר טָבָא חֲדָא צִיפָּרָא כְּפוּתָא מִן מְאָה פָּרְחֲיָין. וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דִּיהֱוֵה מִיתְקְרֵי מָרֵי מְכִילָאן. דָּבָר אַחֵר, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, טוֹב מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקָה מְעוּטָה מִשֶּׁלּוֹ, מִמִּי שֶׁהוּא גוֹזֵל וְחוֹמֵס וְעוֹשֵׁק, וְעוֹשֶׂה צְדָקוֹת גְּדוֹלוֹת מִשֶּׁל אֲחֵרִים. מַתְלָא אֲמַר גָּיְיפָה בְּחַזּוּרִין וּמְפַלְגָא לְבִישַׁיָּיא [פרוש נואפת בתפוחים שלוקחת בשכרה ומחלקתן לחולים]. וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ מִיתְקְרֵי בַּר מִצְוָותָא. דָּבָר אַחֵר, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, טוֹב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וּמִתְפַּרְנֵס בָּהֶם, מִמִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל מָמוֹן שֶׁל אֲחֵרִים וּמַפְסִידוֹ וּמְאַבְּדוֹ. מַתְלָא אֲמַר לָא מִיסְתְּיֵיהּ מוֹבֵד דִּידֵיהּ אֶלָּא דְּאַחֲרוֹנִין מוֹבֵד דִּידֵיהּ וּדְלָא דִּידֵיהּ. וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דִּי יֶהֱוֵי מִיתְקְרֵי פְּרַגְמַטְיוּטָא. דָּבָר אַחֵר, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, מִי שֶׁהוּא שׂוֹכֵר גִּנָּה וְאוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ, מִמִּי שֶׁהוּא שׂוֹכֵר גִּנּוֹת הַרְבֵּה וְהוּא מְבַיְירָן [פרוש מבטלן ומאבדן]. מַתְלָא אֲמַר דְּאָגֵיר גַּנָּא אָכֵיל צִיפָּרִין, דְּאָגֵיר גַּנְיָיאן אָכְלִין לֵיהּ צִיפָּרִין. וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ מִיתְקְרֵי מָרֵי אוּסְיָיאן. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי קוּרְשָׁאי, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת לָעוֹלָם הַבָּא, מִמְלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה. הוּא הָיָה אוֹמֵר יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִכֹּחַ הָעוֹלָם הַזֶּה. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, טוֹב מְלֹא כַף נָחַת, זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, אֵלּוּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, טו): בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּשׁוּבָה וּנְיָיח תִּוָּשְׁעוּן. וּרְעוּת רוּחַ, רְעוּתֵיהּ דְּמִיתְקְרֵי לָעֵי וְנָגֵיס. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, טוֹבָה דְּרִיסָה שֶׁדָּרַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, יב): וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה. מִמְּלֹא חָפְנַיִם, מִמְּלֹא חָפְנֵיהֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן, לָמָּה שֶׁבָּזוֹ הָיְתָה גְאֻלָּה וְנִגְאֲלוּ, וּבָזוֹ שֶׁל פִּיחַ הַכִּבְשָׁן לֹא נִגְאֲלוּ. רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָיא בְּשֵׁבֶט גָּד וְשֵׁבֶט רְאוּבֵן שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ כַּמָּה בֵּית זֶרַע יֵשׁ בָּהּ, כַּמָּה בֵּית נֶטַע יֵשׁ בָּהּ, אָמְרוּ: טוֹב מְלֹא כַף נָחַת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. וְחָזְרוּ וְאָמְרוּ מַה לָא אֲנַן גָּרְמִינַן לָן, לָא אָמְרִין אֲנַן (במדבר לב, ה): יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב (ויקרא טז, יג): וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת, הַכִּסּוּי הַזֶּה אֵין אֲנַן יוֹדְעִין מַהוּ, עַד שֶׁבָּא דָּוִד וּפֵרְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה, ג): נָשָׂאת עֲוֹן עַמֶּךָ וגו'. וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר חָבִיב עָלַי מְלֹא קֻמְצוֹ שֶׁל עָנִי מִנְחַת נְדָבָה, מִמְּלֹא חָפְנַיִם שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל קְטֹרֶת הַסַּמִּים, לָמָּה, שֶׁזּוֹ בָּאָה כַּפָּרָה, וְזוֹ אֵינָה בָּאָה כַּפָּרָה, דִּכְתִיב (ויקרא ב, א): וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'.

אמר רבי יצחק: שהיא מרצה כקרבנות, שנא' (שם פה): רצית ה' ארצך. ולהלן הוא אומר: (ישעיה נו): יעלו לרצון על מזבחי. רבי סימון אמר: אף מכנסת הגליות, שנאמר (תהלים פה): שבת שבות יעקב. ר' יוחנן בר מריה אומר: שהיא אוספת את העברה, שנאמר: אספת כל עברתך. רבי תנחום בר חנילאי אמר: אף מכפרת על החטאים, שנאמר (שם): נשאת עון עמך: