תהילים פה:י מדרש: מדרש תנחומא, במדבר רבה, מדרש שכל טוב ותנחומא בובר

כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ, זֶה אֹהֶל מוֹעֵד. בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ (תהלים צב, ו), שֶׁהָיִיתָ חוֹשֵׁב לְעָרֵב שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, יוֹם שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק אָבִינוּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת, כִּדְאִיתָא בְּסֵדֶר עוֹלָם וְגוֹ'. וּלְפִיכָךְ, אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע (תהלים צב, ז), אֵלּוּ הַלֵּיצָנִין וְהַטִּפְּשִׁין שֶׁבַּדּוֹר שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת (תהלים צב, ו), שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל אֶחָד מֵהֶם לַהֲקִימוֹ, וְלֹא בְצַלְאֵל וְלֹא אָהֳלִיאָב וְלֹא הַחֲכָמִים הָעוֹשִׂים אֶת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה וְיִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא עָשָׂה בוֹ כְּלוּם. לְפִיכָךְ, וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וְגוֹ', וְלֹא בְצַלְאֵל וְלֹא אָהֳלִיאָב וְלֹא הַחֲכָמִים הָעוֹשִׂים. וּכְתִיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן (במדבר ז, א). כֵּיוָן שֶׁהוּקַם הַמִשְׁכָּן, מִיָּד יָרְדָה שְׁכִינָתוֹ לְתוֹכוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וּכְתִיב: כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן וְגוֹ'. לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ (תהלים פה, י). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיְתָה שְׁכִינָתִי בֵינֵיכֶם וּלְעֵינֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' וְגוֹ' (שמות כד, יז). וְלֶעָתִיד לָבוֹא, שְׁכִינָה אֵינָהּ זָזָה מִכֶּם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עֲמִּי יִשְׂרָאֵל (מלכים א ו, יג). בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן, סֶלָה.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה וגו' (במדבר ז, א), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים פה, ט): אֶשְׁמְעָה מַה יְּדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה, אַתּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְכָעַס עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וגו' (דברים ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וגו', מִיָּד עָמַד משֶׁה וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים מִלְּפָנָיו שֶׁיִּתְרַצֶּה לָהֶם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יא): וַיְחַל משֶׁה וגו', וְנִתְרַצָּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה וגו'. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה בְּלִבּוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, לד): וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן הָלַךְ משֶׁה וְהִרְכִּין אָזְנוֹ בַּמִּשְׁכָּן, אָמַר משֶׁה תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֶשְׁמְעָה מַה יְּדַבֵּר הָאֵל ה', מַהוּ הָאֵל ה', אָמַר משֶׁה שֶׁעַד עַכְשָׁו הוּא עוֹמֵד בְּכַעֲסוֹ כְּנֶגְדָם וְהוּא בְּקשִׁי עִמָּהֶם. וְאֵין הָאֵל אֶלָּא לְשׁוֹן חוֹזֶק, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל יז, יג): וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. אוֹ הוּא מִתְרַצֶּה לָהֶם וְהוּא נוֹהֵג בְּמִדַּת רַחֲמִים עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: ה', אֵין ה' אֶלָּא מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. מִיָּד פִּיְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל כְּלוּם, כְּמָה דִּכְתִיב (שמות לד, ו): וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו, שֶׁהֶעֱבִיר זַעֲמוֹ מֵהֶם וְעָבַר עַל פִּשְׁעֵיהֶם. אָמַר רַבִּי סִימוֹן לָמָּה כְּתִיב שְׁתֵּי פְּעָמִים ה' ה', אֶלָּא שֶׁפִּיְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ לְמשֶׁה מַה לְּשֶׁעָבַר הָיִיתִי נוֹהֵג עִמָּהֶם בְּמִדַּת רַחֲמִים עַד שֶׁלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה כָּךְ עַכְשָׁו בְּמִדַּת רַחֲמִים אֶנְהֹג עִמָּהֶם. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁמַע משֶׁה קוֹל נָאֶה וְקוֹל מְשֻׁבָּח, לְשֶׁעָבַר הָיָה משֶׁה עוֹמֵד וְהָיָה הַדִּבּוּר בָּא לְתוֹךְ אָזְנוֹ כְּמִין סִילוֹן, וְלֹא הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמֵעַ, אֲבָל כְּשֶׁהָיוּ פָּנָיו מַאְדִּימוֹת הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהַדִּבּוּר בָּא אֶצְלוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן שָׁמַע קוֹל נָאֶה. מַה שָּׁמֵעַ: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה אֵיבָה בֵּינִי לְבֵין בָּנַי, שִׂנְאָה בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, תַּחֲרוּת בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן אַהֲבָה בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵין בָּנַי, הֱוֵי: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, עַל שֶׁעָשׂוּ הַמִּשְׁכָּן, וְאֶל חֲסִידָיו, זֶה שֵׁבֶט לֵוִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דברים לג, ח): וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ וגו'. וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁבַּמִּשְׁכָּן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים פה, י): אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ. אֵימָתַי הָיָה שָׁלוֹם לְיִשְׂרָאֵל, בִּזְּמַן שֶׁשָּׁכַן כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמִּשְׁכָּן, כְּמָה דְתֵימָא (שמות מ, לד): וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה לִּי לְלַמֵּד דָּבָר זֶה מִסֵּפֶר תִּלִּים, דְּבַר תּוֹרָה הוּא, אֲפִלּוּ בִּמְקוֹמָהּ אֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, רְאֵה מַה כְּתִיב (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, אֵימָתַי: בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה.

ויעל מעליו האלהים. א"ר שמעון בן לקיש האבות הן המרכבה, שנ' ויעל מעליו אלהים, והנה ה' נצב עליו (שם כח יג), אשריהן לצדיקים ששכינה למעלה מן ראשיהן, זהו שדרשנו בתחלת שכל טוב, על דבר הקודש הנגלה לנביאי ישראל כשהוא לאוט במראות הכבוד, כענין שנאמר לשכון כבוד בארצנו (תהלים פה י), מכאן אמרו רבותינו אסור לאדם להלך בקומה זקופה ששכינה למעלה מראשו, ואסור להלך ארבע אמות בראש פרוע, שנ' מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו ג'):