וְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃
שמות רבה
ומשה היה - הדא הוא דכתיב (תהלים קג, ז): יודיע דרכיו למשה, לבני ישראל עלילותיו. בשר ודם, מדותיו ועלילותיו מעוותות הן, שנאמר (דברים כב, יד): ושם לה עלילות דברים. אבל מדותיו ועלילותיו של הקדוש ברוך הוא, רחמניות הן, שנאמר (תהלים שם, ח): רחום וחנון ה', ואותן מדות הודיע למשה, בשעה שאמר לו (שמות לג, יג): הודיעני נא את דרכיך. אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, יט): וחנותי את אשר אחון, הוי, רחום וחנון ה' יודיע דרכיו למשה, שהודיע דרך הקץ למשה, שנאמר: ומשה היה רועה לבני ישראל. עלילותיו, שעשה עלילותיו במצרים, כדי שיספרו ישראל עלילותיו, שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים, הדא הוא דכתיב (שם י, ב): ולמען תספר באזני בנך. ורחום, שריחם על ישראל, ולא נגעו בהן המכות. וחנון, שנתן חן העם בעיני מצרים. (תהלים שם, שם): ארך אפים, שהאריך אף עמהם, שהוא מטה כלפי חסד, ונסתכל בטוב ולא ברע, שהיו עתידים לעשות:
מדרש תהילים
אז ידבר אלימו באפו. וכתיב (תהלים פו טו) אל רחום וחנון. אלא חנון לישראל אבל לאומות עכו"ם באף ובחמה. שנאמר (ישעיה יג ט) הנה יום ה' בא אכזרי ועברה. לכן נאמר אז ידבר אלימו באפו: