תהילים פט:ד מדרש: רות רבה (לרנר), רות רבה, אוצר מדרשים ומכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

ר' שמואל [בר נחמן] פתר קרייה בדוד. [בני שלה בן יהודה, ער] אבי לכה - אב ב"ד [של לכה. ולעדה אבי מרשה - אב ב"ד של מרשה]. ומשפחות (יעבץ) בית עבודת הבוץ - זה דוד שהיה עסוק בפרכות, הדא הוא דכתי' ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי (ש"ב כא: יט). אלחנן - שחננו הב"ה. בן יערי - שהיה גדל ביער. אורגים - שהיה עסוק בפרכות. ד"א: אורגים - זו סנהדרין שהיתה גוררת עמו בדברי תורה. ד"א: שהיתה מעלה הלכה [לפניו] והוא אורגה. לבית אשבע - שנשבע לו הב"ה, שנא' כרתי ברית לבחירי [נשבעתי לדוד עבדי] (תהלים פט: ד). ויוקים - שקיים לו את השבועה, שנא' נשבע י"י לדוד אמת לא ישוב ממנה (תהלים קלב: יא). ואנשי כוזבא - [ר' עזריה ור' יוחנן בן חגי,] ר' יצחק בר מריון [בשם ר' יוסי בר' חנינא] (אמר), רובה של סנהדרין משל יהודה היה, שנא' חכלילי עינים מיין (בראשית מט: יב), וכת' והיה אם מעיני העדה (במדבר טו: כד). [ולבן שנים מחלב (בראשית מט: יב) שהיו סודרין את ההלכה כשנים עד שהיו מוציאין אותה בנקיון כחלב]. ויואש - שנתיאש מן החיים, שנא' תהי נא ידך בי ובבית אבי (דהי"א כא: יז). ושרף - שהזכיר מעשה שרופים, י"י אלקי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם (שם כט: יח). אשר בעלו למואב - אשר בא מרות המואביה. וישובי לחם - שהוא מבית לחם. והדברים עתיקים - אמ' ר' סימון, הד"א ויעתק משם ההרה (בראשית יב: ח) המעתיק הרים (איוב ט: ה), ויעתק צור ממקומו (שם יח: ד), שאמר עזרא וכתב זה הייחוס שבדברי הימים, ועתקו בזה המקום והדברים הללו סתומים כאן, ומפורשי' במקום אחר. המה היוצרים - זה בעז ורות. ויושבי נטעים - זה שלמה המלך והזקנים, שהיו דומים לנטע חכמה, והוא בחכמה ובמלכות. וגדרה - זו סנהדרין, שהיו יושבים לפניו על שבעים קתדראות עשויים כגדר, וגודרין דברי תורה. עם המלך במלאכתו ישבו שם - מנין אתה אומר שלא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינן של זונות? שנא' עם המלך במלאכתו ישבו שם, ואומר וישם כסא לאם המלך (מ"א ב: יט) - זו בת שבע. ותשב לימינו (שם) - זו רות המואביה.

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי פָּתַר קְרָאֵי בְּדָוִד, בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל לֵכָה. וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל מָרֵשָׁה. וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ, זֶה דָּוִד שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּפָּרֹכֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, יט): וַיַּךְ אֶלְחָנָן, זֶה דָּוִד שֶׁחֲנָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בֶּן יַעֲרֵי, בֶּן שֶׁהָיָה גָּדֵל בַּיַּעַר, אֹרְגִים, שֶׁעָסַק בַּפָּרֹכֶת. דָּבָר אַחֵר, אֹרְגִים, שֶׁהָיוּ מַעֲלִין לוֹ אֶת הַהֲלָכָה וְהוּא אוֹרְגָהּ. דָּבָר אַחֵר, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁהָיוּ אוֹרְגִין עִמּוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. (דברי הימים א ד, כא): לְבֵית אַשְׁבֵּעַ, שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט, ד): כָּרַתִּי בְּרִית לִבְחִירִי, וְיוֹקִים, שֶׁקִּיֵּם לוֹ הַשְּׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב, יא): נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּהּ. וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא, רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן וְרַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן וְאָמְרֵי לָהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא עִקַּר סַנְהֶדְּרִין מִשֶּׁל יְהוּדָה, מַאי טַעְמָא שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יב): חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב, שֶׁהָיוּ סוֹדְרִין אֶת הַהֲלָכָה בִּשְׁנַיִם, עַד שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִין אוֹתָהּ בְּנִקָּיוֹן כְּחָלָב. וְיוֹאָשׁ, שֶׁנִּתְיָאֵשׁ מִן הַחַיִּים (דברי הימים א כא, יז): תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי. וְשָׂרָף, שֶׁהִזְכִּיר מַעֲשֵׂה שְׂרוּפִים, ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבוֹתֵינוּ. אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, שֶׁבָּא מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה. וְיָשֻׁבִי לָחֶם, שֶׁבָּא מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר זֶה דָּוִד וּשְׁלֹמֹה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר זֶה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע שֶׁנִּתְחַזֵּק עִם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר זֶה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּטְפַּל עִם יוֹאָשׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר זֶה יִרְמְיָה וִיחֶזְקֵאל שֶׁהִתְפַּלְּלוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא לְהַחֲרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, זֶה בֹּעַז וְרוּת. וְישְׁבֵי נְטָעִים, זֶה שְׁלֹמֹה שֶׁהָיָה דוֹמֶה כְּנֶטַע בְּמַלְכוּתוֹ. וּגְדֵרָה, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁהָיוּ גּוֹדְרִים עִמּוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם, מִכָּאן אָמְרוּ לֹא מֵתָה רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה עַד שֶׁרָאֲתָה שְׁלֹמֹה בֶּן בְּנָהּ יוֹשֵׁב וְדָן דִּינָן שֶׁל זוֹנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ב, יט): וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ זוֹ בַּת שֶׁבַע, וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ זוֹ רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה.

ס״א) עשרה דברים נאמר בהן ברית: הקשת, המילה, השבת, ע״ז, תלמוד תורה, שחרור עבדים, כהונה, לויה, מלכות בית דוד, וארץ ישראל. הקשת – שנאמר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית (בראשית ט׳:י״ג), המילה – שנאמר והיתה בריתי בבשרכם (שם י״ז), השבת – שנאמר לעשות את השבת לדורותם ברית עולם (שמות ל״א:ט״ז), ע״ז – שנאמר ושמרתם את בריתי (שם י״ט), זו ברית ע״ז, ותלמוד תורה – שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שם ל״ד), שחרור עבדים – שנאמר אנכי כרתי ברית את אבותיכם (ירמיהו ל״ד:י״ד) ונאמר מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים וגו׳ (שם), הכהונה – שנאמר ברית מלח עולם היא (במדבר י״ח:י״ט), לויה – שנאמר להיות בריתי את לוי (מלאכי ב׳:ד׳), מלכות בית דוד – שנאמר כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי (תהלים פ"ט ד'), ארץ ישראל – שנאמר ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים וגו׳ (בראשית ט״ו:י״ח).