תהילים פט:ז מדרש: תנחומא בובר, מדרש תנחומא, פסיקתא רבתי ומדרש אגדה

וידבר ה' וגו'. צו את אהרן וגו' (ויקרא ו א ב). זש"ה כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פט ז), אמר הקב"ה אילו הייתי מבקש קרבן, לא הייתי אומר למיכאל שיקריב לי קרבן, וממי אני מבקש קרבן מישראל, וכן הוא אומר בלחם הפנים ביום השבת ביום השבת [יערכנו לפני ה' תמיד] (ויקרא כד ח), וכתיב הירצה ה' באלפי אלים ברבבות נחלי שמן (מיכה ו ז), בלעם הרשע היה סניגרון של אומות העולם, ועל ידו הוא מדבר, הירצה ה' [באלפי אלים ברבבות נחלי שמן], רוצה הוא מה שאתם מקריבים לו לוג שמן, אנו מקריבין לו רבוא רבבות נחלי שמן, מה הקריב אברהם לפניו לא איל אחד, שנאמר וישא [אברהם את] עיניו וירא והנה איל אחר וגו' (בראשית כב יג), אם רוצה אני מקריבין לו אלפי אלים, ומה הקריב לו בנו, אני אקריב לו בני ובתי, שנאמר האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי (מיכה שם), בכורי פשעי זה בני הבכור, פרי בטני חטאת נפשי זה בתי. ראה כמה היה בלעם הרשע ערום, התחיל לומר את שבעת המזבחות ערכתי (במדבר כג ד), לא אמר מזבחות, אלא המזבחות, אלו הן משנברא אדם הראשון ועד עכשיו שבע מזבחות בנו, ואני מקריב שבע כנגד שבעתן, ומה הם מקריבים שתים עשרה חלות, שנאמר ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות (ויקרא כד ה), כיון שנגלה עליו הקב"ה א"ל רשע מה אתה עשה, א"ל את שבע המזבחות ערכתי, למה היה הרשע הזה דומה, לטבח שהיה מוכר בשוק, והיתה חנותו מלאה בשר, וראה הלוגסטוס והיה מסתכל בבשר, ראה אותו טבח שהיה מסתכל בבשר, א"ל מרי כבר שלחתי אופסנין לביתך, כך בלעם אמר לו הקב"ה רשע מה אתה עושה בכאן, אמר לפניו את שבע המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במדבר שם), א"ל הירצה ה' באלפי אלים (מיכה שם), אמר לפניו האתן בכורי פשעי, א"ל הקב"ה רשע אם הייתי מבקש קרבן, הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני, שנאמר כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים שם), בבני אברהם יצחק ויעקב שהן אילי עולם, אמר לו הקב"ה מה אתה מבקש להטעות עצמך לפני שאקבל מן האומות קרבנות, אין אתה יכול, א"ל שבועה היא מאת בני ישראל, ברית עולם תנאין הן, שאין אני מקבל קרבנות אלא מישראל, שנאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר וגו'. והאומות אומרים מה הוא כך שישראל מקריבין ומקטירין, אמר להם הקב"ה זאת תורת העולה, מי זאת עולה מן המדבר וגו' (שה"ש ג ו), ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג).

זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה', יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים (תהלים פט, ז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִלּוּ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ קָרְבָּן, לֹא הָיִיתִי אֹמֵר לְמִיכָאֵל שֶׁהוּא אֶצְלִי לְהַקְרִיב לִי קָרְבָּן וּמִמִּי אֲנִי מְבַקֵּשׁ קָרְבָּן, מִיִּשְׂרָאֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּלֶחֶם הַפָּנִים, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ (ויקרא כד, ח). וְאוֹמֵר: הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים (מיכה ו, ז). בִּלְעָם הָרָשָׁע הוּא הָיָה סַנֵּגוֹרָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְעַל יְדֵי הָאֻמּוֹת הוּא מְדַבֵּר הַדָּבָר, הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן (שם). רוֹצֶה הוּא מַה שֶּׁאַתֶּם מַקְרִיבִין לוֹ. לֹא לֹג שֶׁמֶן אַתֶּם מַקְרִיבִין לוֹ אָנוּ מַקְרִיבִין לוֹ רִבֵּי רְבָבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן. מַה הִקְרִיב אַבְרָהָם לְפָנָיו, לֹא אַיִל אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר וְגוֹ' (בראשית כב, יג). אִם רוֹצֶה, אָנוּ מַקְרִיבִין לוֹ אַלְפֵי אֲלָפִים. וּמַה הִקְרִיב אַבְרָהָם, לֹא בְּנוֹ. אֲנִי אַקְרִיב לוֹ בְּנִי וּבִתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי (מיכה ו, ז), זֶה בְּנוֹ. פְּרִי בִּטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי (שם), זֶה בִּתּוֹ. רְאֵה, בִּלְעָם הָרָשָׁע כַּמָּה הָיָה עָרוּם. הִתְחִיל אֹמֵר, אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי (במדבר כג, ד), לֹא אָמַר שֶׁבַע מִזְבְּחוֹת אֶלָּא הַמִּזְבְּחוֹת. אֵלּוּ הֵן, מִשֶּׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד עַכְשָׁו, שֶׁבַע מִזְבְּחוֹת בָּנוּ, וַאֲנִי מַקְרִיב שֶׁבַע כְּנֶגֶד שִׁבְעָתָן. וּמַה הֵן מַקְרִיבִין. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אוֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת (ויקרא כד, ה). כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ: רָשָׁע, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי. לְמַה הָיָה אוֹתוֹ רָשָׁע דּוֹמֶה. לְטַבָּח שֶׁהָיָה מוֹכֵר בַּשּׁוּק וְהָיְתָה חֲנוּתוֹ מְלֵאָה בָּשָׂר, וְעָבַר הַלִּיסְטִים וּמִסְתַּכֵּל בַּבָּשָׂר. רָאָה אוֹתוֹ טַבָּח שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בַּבָּשָׂר. אָמַר לֵיהּ: מָרִי, כְּבָר שָׁלַחְתִּי אַפְסוּגִין לַבַּיִת בְּיַד הָעֶבֶד. כָּךְ בִּלְעָם. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּכָאן. אָמַר לֵיהּ: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פַּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ (במדבר כג, ד). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים. אָמַר לוֹ: הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִּטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, אִלּוּ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ קָרְבָּן, הָיִיתִי אֹמֵר לְמִיכָאֵל וּלְגַבְרִיאֵל וְהָיוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה', יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים (תהלים פט, ז), זֶה בִּלְעָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִדָּמוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אֵלִים, בִּבְנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁהֵן אֵילֵי הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמְךָ לִפְנֵי שֶׁאֲקַבֵּל קָרְבָּן מִן הָאֻמּוֹת, אֵין אַתָּה יָכֹל. שְׁבוּעָה הִיא, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם (ויקרא כד, ח), תְּנַאי הֵן, שֶׁאֵינִי מְקַבֵּל קָרְבָּן אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר. וְהָאֻמּוֹת אוֹמְרִים: מַה הוּא כָּךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין וּמַקְטִירִין. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. וּמִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר (שה״ש ח, ה), וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים (שמות יט, ג). דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה', צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קִיְּמוּ מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְאַחַר כָּךְ זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. לָמָּה, כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה (ישעיה סא, ח) אֲפִלּוּ בְּעוֹלָה. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְהָיָה כִּי יֶחְטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל, וְאַחַר כָּךְ זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. לָמָּה, כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה. אִם בִּקַּשְׁתָּ לְהַקְרִיב קָרְבָּן, לֹא תִּגְזֹל לָאָדָם כְּלוּם. לָמָּה, כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה. וְאֵימָתַי אַתָּה מַעֲלֶה עוֹלָה וַאֲנִי מְקַבְּלָהּ, כְּשֶׁתְּנַקֶּה כַּפֶּיךָ מִן גֶּזֶל. מַה הוּא הַגֶּזֶל. דָּוִד אָמַר, מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב (תהלים כד, ג-ד) זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה, מִי שֶׁהוּא נְקִי כַפַּיִם מִן הַגֶּזֶל, הוּא יַעֲלֶה בְּהַר ה'. וּמִתְּחִלַּת הַקָּרְבָּנוֹת אַתָּה לָמֵד, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אָדָם. לָמָּה אוֹמֵר אָדָם. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁתְּהֵא מַקְרִיב לְפָנַי, תִּהְיֶה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא הָיָה גּוֹזֵל מֵאַחֵרִים, שֶׁהוּא הָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם, כָּךְ אַתָּה לֹא תִּהְיֶה גּוֹזֵל לִבְרִיָּה. לָמָּה, כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה. דָּבָר אַחֵר, זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ עוֹלָה. שֶׁהִיא עֶלְיוֹנָה מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת, הָעוֹלָה הִיא הָעוֹלָה. תֵּדַע, מִי שֶׁהָיָה מֵבִיא חַטָּאת, הַכֹּהֵן נוֹטְלָהּ, וְכָךְ הַמִּנְחָה, וְזֶבַח הַשְּׁלָמִים לְבַעֲלֵיהֶן, הָאָשָׁם לַכֹּהֵן. אֲבָל הָעוֹלָה, אֵין בְּרִיָּה טוֹעֵם מִמֶּנָּה, אֶלָּא כֻּלָּהּ עוֹלָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עֶלְיוֹן, לָכֵן נִקְרָא שְׁמָהּ עוֹלָה.

ד"א שור או כשב או עז [וגו'] לקרבן לה' אינו אומר כן אלא לקרבן אשה, מהו אשה, אלא אמר להם הקב"ה אם הבאתם קרבן לפני ברצון הרי הוא קרבן, אם הבאתם אותם באונס (ע"כ) אני מעלה (עליך שקרבת) [עליכם שלא קרבתם] לפני אלא קרבן אשה, צו את בני ישראל [וגו'] (במדבר כ"ח ב') את קרבני לחמי ריח נחחי אין כתיב כאן אלא לאשי, מהו לאשי, א"ל הקב"ה אם הבאתם אותם ברצון ובאהבה הרי הוא קרבני אבל אם הבאתם (אותו) [אותם] באונס לאשי אינם שלי. ד"א מהו לאשי, אמר הקב"ה בני לא יטעה אותך יצרך הרע לומר אינו מצוה אותנו כל שעה על הקרבנות אלא שיש אכילה [מלפניו, אילו היתה אכילה] מלפני [ממך] הייתי מבקש אם ארעב לא אומר לך (תהלים נ' י"ב), ואם מטעה אותך יצה"ר אפילו להרהר (לומר) [למוד] מאשי מאסטרטייה [שלי] שכולה אש, כמה רובי (תבואות) [רבואות] עומדים לפני נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן (דניאל ז' י') כמה (יתחדשון) [מתחדשין] לבקרים בכל יום ואינם לא אוכלים ולא שותים, אם אין אתה אוכל ואין אתה שותה אתה מת והם אינם לא אוכלים ולא שותים ואינם טועמים טעם מיתה, למה, מפני שהם [רואים] דמות כבודי והם ניזונים מזיו השכינה, שאעפ"י שאמרתי שאינם רואים את כבודי, א"ר יצחק רואין כמתוך וילון, באור פני מלך חיים (משלי ט"ז ט"ו) אתה [הוא] ה' לבדך [וגו'] ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט' ו'), ואם אסטרטייה שלי מפני שהם רואים דמות כבודי אינם לא אוכלים ולא שותים ואני יש לפני אכילה, אילו היתה אכילה לפני לך הייתי אומר, אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (תהלים נ'). דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אמר ריש לקיש עולת תמיד העשויה בהר סיני (במדבר כ"ח ו') וכי בהר סיני קרבו קרבנות, אלא אמר הקב"ה אם באת להרהר ולומר שמא יש אכילה לפני הרי משה שעלה להר סיני ועשה אצלי מ' יום ומ' לילה יבא משה ויעידני אם יש לפני אכילה, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמות ל"ד כ"ח) (לא אכל ולא שתה) אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר משה אוכל ושותה אצליכם, וכשעלה אצלי מ' יום ומ' לילה לא אכל ולא שתה ויהי שם עם ה' ארבעים וגו' (שמות ל"ד), ומי שהוא לומד להיות אוכל ושותה וכשעלה אצלי לא אכל ולא שתה אני יש לפני אכילה, ואפילו היתה לפני לא הייתי אומר [לך] אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אפילו היה לפני מאכל לך לא הייתי אומר, למה, שאני רחמן ואתה אכזרי, אמר ריש לקיש י"ג מדות יש בהקדוש ברוך הוא ה' ה' אל רחום וגו' וחטאה ונקה (שמות ל"ד ו' וז') אני רחמן ואתה אכזרי והייתי מוסר מזונותי ביד אכזרי, לפני מאכל [לך] הייתי אומר אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך א"ר חייא בר אבין אמר הקדוש ברוך הוא (לקרבני) [לקרבנך] אני צריך אם ארעב לא אומר לך, בא וראה בריותי לבריותי אינם צריכים ואני צריך שתאכילני, ראית מימיך בני אדם אומרם נשקה הגפן הזה יין כדי שתעשה יין, נשקה את הזית שמן כדי שתעשה שמן, אמר הקדוש ברוך הוא [בריותי] לבריותי אינם צריכים למעשיהם ואני צריך לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אמר (לו) הקדוש ברוך הוא ואילו הייתי מבקש לאכול הייתם יכולים להספיק לי, מלך אחד לא הייתם יכולים לעמוד בו, לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וגו' לבד מאיל וגו' (מלכים א' ה' ב' וג'), (שמי) [שבוי] אחד לכם וכמה היה מטריח (לכם) עליכם, ואשר היה נעשה ליום אחד שור וגו' (נחמיה ה' י"ח), ובבשר ודם כמותכם לא הייתם יכולים לעמוד בו וכי הייתם יכולים לעמוד אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' ואילו (היית) [הייתי] מבקש לאכול היית יכול לעמוד אפילו להשקות אותי, אמר ריש לקיש אמר ר' ינאי גבור אם מהלך בדרך ויצמא למים אינו שותה פחות מעשרה שעלים, אמר הקדוש ברוך הוא ואני כל (ימי) [מימי] בראשית צמצמתי לתוך שעלי שנאמר מי מדד בשעלו מים וגו' (ישעיה מ' י"ב) ואת יכול להשקות אותי, בא וראה מה כתיב ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר וגו' לכבש יין זאת עולת [וגו'] (במדבר כ"ח י"ד) וכמה הוא [הין] שנים עשר לוגין, ואמרתי לך שתביא עם הכבש ג' לוגין ועם האיל ד' לוגין, ולא עוד אלא מהו אומר בקדש הסך נסך שכר לה' (במדבר כ"ח ז'), אמר (לך) הקדוש ברוך הוא ואילו הייתי צריך לקרבנך לא הייתי אומר לך להקריב לפני [אלפי] אלים בבת אחת רבבות נחלי שמן בבת אחת, לא אמרתי שתקריב אלא לפי כחך שור או כשב או עז, ואפילו כך לא היה קרב לפני אלא הדם, ואת דמו יזרק על (יסוד) המזבח (ויקרא ז' ב'), א"ר שמואל א"ר שמעון בן יוחי בא וראה הדם דבר בזוי הוא ומאכל כלבים הוא ואמר הקב"ה שיהא קרב על המזבח, אלא כביכול אמר הקב"ה הבא לפני קרבן וטול דמו ותן על קרנותיו של המזבח כדי שיכפר דם על הדם, בשביל צורכך וכפרתך תבעתי קרבן ולא שהייתי מבקש לאכול אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' בריה אחת יש לי שבראתי למאכלך לעתיד לבא זהו בהמות והוא רועה אלף הרים בכל יום בהמות בהררי אלף (תהלים נ' י') היאך הוא שותה, יש אומרים ראשו על פי הירדן ופיו פתוח כנגדו והירדן שופך לתוך פיו והוא שותה מים, וי"א מה שהירדן מכניס לששה חדשים הוא שותה בגמיאה אחת שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ' כ"ג), אמר הקדוש ברוך הוא יכול אתה לזון (אותי) [אותו] לילה אחד ואם ילין על אבוסך (איוב ל"ט ט') ומה שבראתי לך מאכל (והייתי) [והיה] צריך לך לזון (אותי) [אותו] ואין אתה יכול ולי אתה יכול להספיק מזונות אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' לויתן התקנתי לך למאכל [לעתיד לבא] והיית צריך להאכיל אותו אין אתה יכול להספיק אותו, אמרו רבותינו אלולי שהוא (רבוין) [רבוץ] על התהום וכובש עליו (אלו כן) היה עולה ומאבד את העולם ומציפו (אלא כשהוא), וכיון שהוא מבקש לשתות אינו יכול לשתות מימי אוקיינוס מפני שהם מלוחים, מהו עושה, תולה אחת מן סנפיריו והתהום עולה והוא שותה, ומשהוא שותה הוא מחזיר סנפיריו למקומה וסותם בפני תהום, אמר הקדוש ברוך הוא מה שהתקנתי לך למאכלך אין אתה יכול (ליתן) [לזון] ולי אתה יכול לזון (ולי אתה יכול להספיק מזונות) אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' כי לי תבל ומלואה מה ענין זה אצל זה, אמר (לו) הקב"ה אילו הייתי מבקש [אכילה לך] היה לי לומר כי לי תבל ומלואה (הוי) [הרי] שמשיי ומלאכים לפני להם הייתי ראוי לומר (כי לי תבל ומלואה) שיקריבו, (אמר) [אמור] ושאל להם אם מקריבים לפני כי מי בשחק יערוך לה' וגו' (תהלים פ"ט ז'), מהו יערוך, א"ר אלעזר ב"ר שמעון מי עורך למעלן לפני קרבן וערך הכהן אותם על העצים (ויקרא א' י"ב) הוי כי מי בשחק יערוך לה', להם היה נאה לומר שיקריבו לי (ידמה לה' בבני אלים) הוי לא בשביל שיש לפני אכילה אמרתי לך שתקריב אלא בשביל כפרתך ובשביל כבודך. דבר אחר אם ארעב וגו' אמר (לו) הקדוש ברוך הוא חייך לא שהייתי צריך לקרבנך אלא בשביל עוונותיך, למה, אתה מוצא לא היה קרב בכל יום אלא שני כבשים שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' (במדבר כ"ח ד') מהו כבשים (במדבר כ"ח ג') בית שמאי אומרים שהם כובשים את העוונות ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו (מיכה ז' י"ט) ובה"א כבשים למה אתם כובשים הם העוונות כשם שדרשו ב"ש עד עכשיו הם קיימים כבסים אמור וודאי שבזכותם עוונותיהם מתכבסים ומתלבנים כמה שאתה אומר כבסי מרעה לבך ירושלים (ירמיה ד' י"ד) [כי] אם תכבסי בנתר וגו' (ירמיהו ב' כ"ב) וכבס (בגדי) [בגדיו וגו'] (ויקרא י"ג ו') הוי כבסים, מהו בני שנה (במדבר כ"ח) אמר להם הם מתקרבים לפני ובזכות קרבנותיכם אני מכפר על (עוונותיהם) [עוונותיכם] ואתם תהיו לי כתינוק בן שנה שאין לו עוון כמ"ש בשאול בן שנה שאול במלכו (שמואל א' י"ג א') וכי בן שנה שאול מלך [אלא] שהיה נקי מעוון כתינוק בן שנה הוי כבשים בני שנה תמימים, תמימים (במדבר כ"ח) מהו תמימים כנגד אבות, אברהם התהלך לפני והיה תמים (בראשית י"ז א'), יצחק אף הוא היה תמים, אמר הקדוש ברוך הוא יש בן תמים מזה, יודע שאביו הולך לקרבו והוא מהלך עמו בתמות וילכו שניהם יחדיו (בראשית כ"ב ח'), יעקב אף הוא היה תמים ויעקב איש תם (בראשית כ"ה כ"ז) הוי אומר תמימים, מהו שנים ליום (במדבר כ"ח) א"ל הקדוש ברוך הוא בזכות שנים כבשים שאתם מקריבים ליום, מהו ליום שאני עושה פניכם מאירות לעתיד לבא כיום ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה' ל"א), אל תוכח לץ וגו' (משלי ט' ח'), עמי מה עשיתי לך וגו' (מיכה ו' ג'), יודע צדיק נפש בהמתו וגו' (משלי י"ב י').