יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ׃
אוצר מדרשים
ואלו הן מן העתידות שנגלו לר׳ שמעון בן יוחאי כשהיה חבוי י״ג שנים במערה מפני מלכות אדום שהיו גוזרין שמד על ישראל, ועמד בתפלה ובתענית ג׳ ימים וג׳ לילות. לסוף פתח ואמר, ה׳ אלהים עד מתי עשנת בתפלת עבדך (תהילים פ׳:ה׳), ומיד נגלו לו סתומות הקץ והחתומות, והתחיל דורש ואמר כך עלתה על דעתו של הקב״ה ליתן את ישראל ביד מלכות אדום לשעבדם, והם התחילו להכריעם ולהצר להם עד שהצר להקב״ה מאד, ומפני מה הצר להקב״ה? שנאמר עמו אנכי בצרה (שם צ״א), ואומר בכל צרתם לו צר (ישעיהו ס״ג:ט׳).
מדרש תהילים
משכיל לאסף למה אלקים זנחת. זה שאמר הכתוב (ירמיה טו טו) אתה ידעת ה' זכרני ופקדני והנקם לי מרודפי אל לארך אפך תקחני. אר"י אתה ארך אפים שנאמר (שמות לד ו) אל רחום וחנון ארך אפים. ואנו קצרי רוח וילודי אשה שנאמר (איוב יד א) אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז. ואם אתה בא להאריך עמנו אין בנו ממש מתים אנחנו. וכן אסף אומר למה אלקים זנחתנו עד עכשיו עשן אפך עולה לפניך. יעשן אפך בצאן מרעיתך. אמר לו מפני מה אתה מסתיר פניך ממנו כאדם שמסתיר פניו מן העשן וכן הוא אומר (תהלים פ ה) עד מתי עשנת בתפלת עמך ואיה צאן מרעיתך שאמרת (יחזקאל לד לא) ואתנה צאני צאן מרעיתי ששכחת אותה. זכור עדתך קנית קדם. מהו קדם מלמד שברא את ישראל עד שלא נברא העולם שנאמר (שם צ א-ב) מעון אתה היית לנו בדוד ודור. בטרם הרים יולדו:
בראשית רבה
ידך בעורף אויביך, זה דוד שהוא עומד ממנו, דכתיב ביה (שמואל ב כב): ואויבי תתה לי עורף. ישתחוו לך בני אביך, יצחק אמר לו ליעקב, בני אמך, שלא היתה לו אלא אשה אחת, רבקה, אבל יעקב, שהיה לו ארבע נשים, אמר לו ליהודה, בני אביך. גור אריה יהודה מטרף בני עלית, מטרפו של יוסף, שאמרת (בראשית לז): מה בצע. דבר אחר: מטרף, מטרפה של תמר, שהצלת ד' נפשות: עצמך, ותמר, ושני בניה. אמר לו הקב"ה: אתה הצלת ד', אף אני אציל ד' מבני בניך, דניאל חנניה מישאל ועזריה וקרא לו ד' שמות: גור אריה, יהודה, כרע שכב כאריה, וכלביא. לא יסור שבט מיהודה, זה כסא מלכות, (תהלים מה): כסאך אלהים עולם, ועד שבט מישור. אימתי ומחוקק מבין רגליו? כשיבא אותו, שהמלכות שלו, שכתוב בו (ישעיה כח): ברגלים תרמסנה עטרת וגו'. עד כי יבא שילה, מי שהמלכות שלו. ולו יקהת עמים, מי שמקהה שיני כל האומות, שנאמר (מיכה ז): ישימו יד על פה, אזניהם תחרשנה. דבר אחר: ולו יקהת עמים, מי שאו"ה מתקהלין עליו, שנאמר (ישעיה יא): שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גוים ידרושו. אוסרי לגפן עירה, משיכניס כל ישראל, שנקראו גפן, שנאמר (תהלים פ): גפן ממצרים תסיע. ולשרקה בני אתונו, זה שכתוב בו (זכריה ט): עני ורוכב על חמור וגו'. דבר אחר: ולשרקה בני אתונו, מי שנוטע כל ישראל, כשורק, שנאמר (ירמיה ב): ואנכי נטעתיך שורק. והיאך הוא עושה? (יחזקאל לו): וזרקתי עליכם מים טהורים. כבס ביין לבושו, שהיין הרבה בגבולו. ובדם ענבים סותה, ואין סותה, אלא טעות, כדכתיב (דברים יג): כי יסיתך אחיך וגו.' אם יטעו בהלכה, תהא מתכבסת בתחומו. חכלילי עינים מיין, מכאן אתה למד, שהיין הרבה בתחומו, כאדם שאומר לחבירו: מזוג לי ושנה לי, שחיכי ערב לי, חיך לי לי. ולבן שינים מחלב, בזכות התורה, (ישעיה א): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: