עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃
מדרש שכל טוב
הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים. אין נגיפה אלא לשון השחתה ושברון, ולא מיתה ממש, ודומה לו פן תגוף באבן רגליך (תהלים צא יב), נגף לפני אויביך (דברים כח כה), ובדברי רבותינו תני לגבי זב, דמעת עינו, ודם מגפתו, והחלב האשה, מטמאין טומאת משקה. שתי מכות הללו מן היאור היו, לפי שעיקר ישוב ארץ מצרים היה נילוס, דהיינו יאור שעולה ומשקה את ארצם כדכתיב לא כארץ מצרים הוא אשר [יצאתם משם אשר] תזרע את זרעך והשקית ברגליך כגן הירק (דברים יא י), וכשהיה פרעה יוצא לצוות עמו על תיקון היאור, היה משה רבינו בא ואומר לו מה אתה בוטח על היאור שמשקה שדותיך וכרמיך וגנותיך, הרי הוא נהפך לדם ולצפרדעים:
בראשית רבה
ויאמר שלחני כי עלה השחר - כתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך אמר רבי שמעון בר אבא: על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר, אנו יודעים שאמונתך רבה להחיות לנו את המתים. אמר רבי אלכסנדרי: ממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות, אנו יודעים שאמונתך רבה לגאלנו. ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום בורא הקדוש ברוך הוא כת של מלאכים חדשה, והן אומרים שירה חדשה לפניו, והולכין להם. אמר רבי ברכיה: השבתי את ר' חלבו, והא כתיב: ויאמר שלחני כי עלה השחר, והגיע זמני לומר שירה. אמר לי: חנוקא! סברת למחנקני? אמרית: מה הוא דין דכתיב: ויאמר שלחני כי עלה השחר? אמר לי: זה מיכאל וגבריאל, שהן שרים של מעלה, דכולא מתחלפין ואינון לא מתחלפין. אנדריינוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניה, אמר לו: אתם אומרים אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום ויום הקב"ה בורא כת של מלאכים חדשים, והן אומרים שירה לפני והולכין להן? אמר לו: הין! אמר לו: ולאן אינון אזלין? אמר: מן הן דאיתבריין. אמר לו: ומן אן הן איתבריין? אמר לו: מן נהר דינור. אמר לו: ומה עסק דנהר דינור? אמר לו: כהדין ירדנא, דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא. אמר לו: ומן אן הוא אתי? אמר לו: מן זיעתהון דחייתא, דאינון מזיעין מן טעינון כורסיא דהקדוש ברוך הוא. אמר לו: סונקתדרון שלו, והא הדין ירדנא מהלך ביממא, ולית הוא מהלך בליליא. אמר: נטר הוינא בבית פעור, כמה דהוה מהלך ביממא, מהלך בליליא. ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון, ר' מאיר אומר: מי גדול השומר או הנשמר? מן מה דכתיב (תהלים צא): כי מלאכיו יצוה לך לשמרך, הוי, הנשמר גדול מן השומר. ר' יהודה אומר: מי גדול הנושא או הנישא? מן מה דכתיב (שם) על כפים ישאונך. הוי, הנישא גדול מן הנושא. רבי שמעון אמר: מן מה דכתיב: ויאמר שלחני. הוי, המשלח גדול מן המשתלח:
מדרש תהילים
כי מלאכיו יצוה לך. רבי יהודה אומר מי גדול הפוטר או הנפטר. הוי אומר הפוטר גדול מן הנפטר. אם כן גדול היה יעקב אבינו (מתפרש) מן המלאך. מה המלאך אומר לו (בראשית לב כו) שלחני כי עלה השחר. הרי יעקב פוטר למלאך. רבי יוסי אומר מי גדול הנושא או הנישא. הוי אומר הנישא גדול. הדא הוא דכתיב על כפים ישאונך. רבי יהודה אומר בשעה שהיה יעקב מהרהר ואומר שנים עשר שבטים אני מעמיד. מה עשה נטל שנים עשר אבנים ונתן תחת מראשותיו ואמר אם נעשו כולן אחת יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים. ולבו היה מתכוין לבוראו שנאמר (שם כח יא) ויקח מאבני המקום וישם. שנעשו אבן אחת. רבי נחמיה אמר שלשה אבנים היו ואמר אם מיחד השם שמו עלי כשם שיחד שמו על אבותי יעשו כולן אחת. עמד ומצאן כולן אחת שנאמר (שם יח) ויקח את האבן. מלמד שנעשו כולן אחת. ורבנן אמרי אבנים שנים. והשכים יעקב ומצאן אחת והיה בפחד גדול ואמר ביתו של הקב"ה במקום הזה ולא ידעתי שכינתו שנאמר (שם יז) ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מכאן אמרו כי כל מי שהוא מתפלל בירושלים כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד ששער השמים הוא שם ופתח פתוח לשמוע תפלה שנאמר וזה שער השמים. חזר יעקב ללקט את האבנים ומצאן אחת לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה שנאמר ויצק שמן על ראשה. מה עשה הקב"ה נטל רגל ימינו וטבע אותה עד עומק תהומות ועשה אותה סניף לארץ כאדם שהוא נותן סניף לכיפה. לפיכך נקראת אבן שתיה ששם טבור הארץ ומשם נפתחה כל הארץ ועליה היכל ה' שנאמר (שם כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. נפל יעקב ארצה לפני אבן שתיה והיה מתפלל לפני השם ואומר רבונו של עולם אם תשיבני במקום הזה בשלום אז אזבחה לפניך זבחי תודה ועולה שנאמר (שם כ) וידר יעקב נדר לאמר. ונדר ושלם ומשם נשא רגליו ושם הניח את הבאר שהיתה הבאר מהלכת לפניו. ובהריפת עין בא לחרן שנאמר (שם י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ועליו הכתוב אומר (משלי ד יב) בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל. א"ר חנינא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן המלאכים טענו אותו שנאמר על כפים ישאונך. ולא צרו צעדיו של יעקב ולא נכשל כחו וכגבור גלל את האבן מעל פי הבאר. והיתה הבאר עולה ושופעת מים חוצה לה וראו הרועים ותמהו שכולם לא היו יכולין לגלול את האבן והוא לבדו גלל אותה שנאמר (בראשית כט י) ויגש יעקב (לבדו) ויגל את האבן: