תהילים צב:ח מדרש: ספרי דאגדתא, אסתר רבה, מדרש תנחומא ומדרש לקח טוב

[אסתר ג, א] אחר הדברים האלה גדל המלך וגו'. זש"ה בפרוח רשעים כמו עשב [ויציצו כל פועלי און להשמדם] (תהלים צב ח) לא נתגדל המן הרשע אלא לרעתו. ד"א גדל, למה גידלו, א"ר לוי לגולייר שקילל בנו של מלך, [אמר המלך אם אהרוג אותו הכל יאמרו גולייר הרג, עשה אותו ארטיגוס, ואח"כ עשה אותו הגמון, ואח"כ אמר טולו את ראשו], כך אמר הקב"ה, אילו נהרג המן כשירד לבטל בנין בית המקדש, מי יודע שהיה פגן, לכך נתגדל שידעו הכל, לכך נאמר בפרוח רשעים כמו עשב. ד"א גדל, אמר ישעיה אוי לרשע רע (כגמול) [כי גמול] ידיו יעשה לו (ישעיה ג יא), אחר הדברים האלה הרגו, לכך נאמר גדל. וישם את כסאו, עשה לו בימה למעלה מבימתו ושמו ראש מעל כל השרים אשר אתו. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך, אלו הדיינין, שכן הוא אומר ועלתה יבמתו השערה (דברים כה ז).

[אסתר ג, א] אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש וגו'. זש"ה בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב ח), לא נמשלו רשעים אלא כמו עשב, שנאמר אחריב הרים וגבעות וכל (עשבכם) [עשבם] אוביש (ישעיה מג טו), וכן הוא אומר גלה חציר (משלי כז כה), אלו רשעים, ונראה דשא (שם), אלו הצדיקים, וכל זמן שהרשעים בעולם, אין הצדיקים נראין, שנאמר בקום רשעים יסתר אדם (שם כח כח), אלו הצדיקים שנקראו אדם, שנאמר אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז כח), ואומר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד לא), ונאספו עשבות הרים (משלי שם), אלו הגוים, אויביהם של ישראל, יפה אמר דוד בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב ח), מה העשב הזה כשהוא קטן אין אדם יודע מה הוא, אבל הקוצים מיד יודעים מה הוא, ומיד כשהוא מתגדל הקוצים נראין, כך אמר הקב"ה אני מכיר הרשעים ממעי אימותם, מה הם עתידין להרשיע, שנאמר זורו רשעים מרחם וגו' (תהלים נח ד), כן הקב"ה אומר לסנחריב וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך עלי (ישעיה לז כח), אמר הקב"ה אם הורגן כשהם קטנים, נתתי פתחון פה לבאי עולם שהם אומרין אחרי מה שהוא רוצה לעשות עושה, ואין אחר שמוחה בידו, כשם שנאמר וכמצביה עביד בחיל שמיא (ובדירא) [ודארי] ארעא ולא (אינש) [איתי] (דימחה) [די ימחה] בידיה ויימר ליה מה (את עביד) [עבדת] (דניאל ד לב), אמר הקב"ה מכיר הייתי לנמרוד ותליתי לו עד שיפיל את אברהם לכבשן האש, מכיר הייתי לעשו ותליתי לו עד אשר יאמר יקרבו ימי אבל אבי (בראשית כז מא), מכיר הייתי ללבן ותליתי לו עד שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע (שם לא כט), מכיר הייתי לפרעה ותליתי לו עד שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), מכיר הייתי לנבוכדנצר ותליתי לו עד שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד), וכן הוא אומר (מאן) [מן] הוא (אלהא) [אלה] דישזבינכון מן ידי (דניאל ג טו), מכיר הייתי את המן והייתי יכול להורגו עד שהוא קטן, ותליתי לו וגידלתיו בעולם, להודיע לכל באי עולם מה רשעו, לקיים מה שנאמר בפרוח רשעים כמו עשב, ומי הודיעו גדולתם של אלו, ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה' (תהלים שם).

דָּבָר אַחֵר, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָמַר רַבִּי לֵוִי זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים צב, ח): בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, מַה כְּתִיב בְּסוֹף קְרָיָיה: לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד, לֹא נִתְגַּדֵּל הָמָן אֶלָּא לְרָעָתוֹ, וְלָמָה גִדְּלוֹ, מָשָׁל לְגוּלְיָיר שֶׁקִּלֵּל לִבְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ הַכֹּל אוֹמְרִים גּוּלְיָיר הָרַג, עָשָׂה אוֹתוֹ טְרִיכוֹנוּס, וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה אוֹתוֹ הֶגְמוֹן, וְאַחַר כָּךְ הִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ נֶהֱרַג הָמָן כְּשֶׁיָּרַד וְיָעַץ לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְבַטֵּל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא הָיָה מִי יוֹדְעוֹ, אֶלָּא יִתְגַּדֵּל וְאַחַר כָּךְ יִתָּלֶה, לְפִיכָךְ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְּאוֹ מֵעַל כָּל הַשָֹּׂרִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, הֲרֵי אוֹיְבֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַפַּלְתָּן הֵן מִתְגַּדְּלִין, וּכְתִיב (איוב יב, כג): מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם.