תהילים צד:יט מדרש: אוצר מדרשים, מדרש תנאים, פרקי דרבי אליעזר ופסיקתא רבתי

תני ר׳ שמעון בן יוחאי (עי׳ פסיקתא רבתי פכ״א) בשעה שאמרו ישראל לעגל אלה אלהיך ישראל אשר העלוך (שמות ל״ב:ד׳), בקש הקב״ה להשמידם דכתיב לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו (תהילים ק״ו:כ״ג), ואמר להקב״ה, רבש״ע! אמרת לי בסיני אנכי ה׳ אלהיך, לכל ישראל היה לך לומר אנכי ה׳ אלהיכם. א״ל, פה למדת סנגוריא על ישראל, לשעבר הייתי אומר בלשון יחיד, מכאן ואילך בלשון רבים, אנכי ה׳ אלהיכם. ואמר רשב״י אין אנכי אלא לשון תנחומים, דכתיב תנחומיך ישעשעו נפשי (תהילים צ״ד:י״ט). משל למלך שנשא מטרוניתא והלך למדינת הים, שהה שם ימים רבים והיו חברותיה אומרת (אל תנשאי וסב בעל) עד מתי תמתין (בפסיקתא רבתי הגירסא 'היכי לך בעל עד דאת עלייה עד דחייליך עליך', ובמדרש איכה הגירסא 'הניחו המלך והלך לו למדינת הים ושוב אינו חוזר אליך), והיתה הולכת לתוך הבית ונטלה כתובתה וקוראת בה ומתנחמת. אחר זמן בא המלך בעלה ואמר בתי תמה אני איך המתנת לי כל אלו השנים, ואמרה לו אדוני המלך לולי כתובתי מרובה היו חברותי מאבדות אותי ממך. כך ישראל בעוה״ז, או״ה אומרים להם עד מתי אתם ממתינים הישועה, ראו כמה בזויים אתם בינינו וכמה צער ויסורים באים עליכם, שובו לכם אצלינו ונעשה אתכם דוכסים ושרים וראשים, וישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ונוטלין ס״ת וקורין בה ופניתי אליכם והפריתי אתכם (ויקרא כ״ו:ט׳) ובזה מתנחמים, ובשעה שיבא הקץ יאמר הקב״ה לישראל, תמה אני היאך המתנתם כ״כ זמן ארוך, ויאמרו ישראל, רבש״ע! לולא היה הס״ת שנתת לנו היו האו"ה מאבדים אותנו, דכתיב זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל (איכה ג׳ כ"א), וכן אמר דוד, לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי (תהילים קי״ט:צ״ב). למה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחיד? כלומר שאף היחידים בטלו אותם. אנכי – בטל מיכה, לא יהיה – בטל ירבעם, לא תשא – בטל מקלל, זכור – בטל מקושש, כבד – בטל אבשלום, לא תרצח – בטל יואב, לא תנאף – בטל זמרי, לא תגנוב – בטל עכן, לא תענה – בטל ציבא, לא תחמוד – בטל אחאב.

ולתתך עליון על כל הגוים כשם שאצבע הגדולה כובשת ארבע אצבעות כך עתידין ישראל לכבוש ארבע מלכיות באותה שעה. ולהיותך עם קדוש כשם שנ' (ישע' ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירו' קדוש יאמר לו לתהלה לשם ולתפארת שיהיו אומות העולם משתבחין בך ומתאוין לשמושך כשם שנ' (ישע' מט כג) והיו מלכים אמניך ושרותי' מניקות. פעם אחת היה ר' יוסי יושב בשוק ובאת מטרונה אחת וישבה לימינו ובא בעלה וישב לשמאלו אמ' לו ר' אשריך שאני מינקתיך לעולם הבא וזה בעלי אומנך אמ' לה בתי מה ראית לומר כך אמ' לו שכת' בתורתכם והיו מלכים אומניך שטפה ר' יוסי והיה מסיעה מן הדברים אמ' לו ר' מה אתה שוטפיני הרי לכם עוד כת' (שם מט ז) כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי להם יראו מלכים וקמו שרים וישתחוו אם מתקיים לכם עכשו אשריכם ואם לעתיד לבוא אשריכם. אשריכם מה אמור לכם ובכם עליהם פתח ר' יוסי ואמ' (תה' צד יט) ברוב שרעפי בקרבי תנחו' ישעשעו נפ' אע״פ שאומות העולם דוחקים אותנו בשעבוד ועושים עלינו שררה אנו נזכרין נחמות שכתבת לנו ומשתעשין בהן שנ' תנחומ' ישעש' נפ' מהו לבזה נפש למתעב גוי אפלו עני שבישר' עתידין כל אומות העולם שיהיו משתחוין לו:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַר שַׁבָּת רִאשׁוֹן, וְאָדָם שָׁמַר אוֹתוֹ תְּחִלָּה בַּתַּחְתּוֹנִים. וְהָיָה יוֹם הַשַּׁבָּת מְשַׁמְּרוֹ מִכָּל רַע וּמְנַחֲמוֹ מִכָּל שַׂרְעַפֵּי לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ״ וְכוּ'.