תהילים צד:כג מדרש: מדרש לקח טוב, אוצר מדרשים, עין יעקב ומדרש שכל טוב

וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים. להתיש כח השרים שלא ימרדו בו, שנאמר וישב עליהם את אונם (תהלים צד כג):

ובין גלות ששית ובין גלות שביעית י״א שנה של צדקיהו. ובשנת י״ט למלכות נבוכדנצר עלה נבוכדנצר פעם שלישית לאנטוכיא, ועלה נבוזראדן לירושלם וכבש לצדקיהו ושרף את הבית, ונטל את העמודים ואת ים הנחשת ואת המכונות שעשה שלמה ואת כל כלי בית ה׳ ואוצרות בית המלך אשר בירושלם ולקח את כל הכלים ושלחם לבבל, והרג מישראל צ״א רבוא חוץ ממה שנהרגו על דמו של זכריה. ומוצאי שביעית היתה והיו הלוים עומדים על דוכנם ואומרים שירה (עי׳ גיטין נ״ז ע״ב וערכין י״א ע״ב), ומה שירה הם אומרים? וישב עליהם את אונם (תהלים צ״ד כ״ג) ולא הספיקו לגמור עד שנכנסו אויבים להיכל ומצאום עומדים על דוכנם וכנורותיהם בידיהם והגלה בגלות זו לויים מזרעו של משה ששים רבוא, שנאמר ובני משה גרשם ואליעזר ובני אליעזר רחביה הראש ובני רחביה רבו למעלה (דהי״א כ״ג ט״ו) למעלה מששים רבוא. שכשעשו ישראל את העגל כעס עליהם הקב״ה ובקש לאבדם ואמר למשה שני פעמים ואעשך לגוי גדול, ונתקיים הדבר. כיון שהגיעו לנהרות בבל אמרו להם האויבים שירו לנו משיר ציון שנאמר כי שם שאלונו שובינו וגו׳ (תהילים קל״ז:ד׳), מיד חתכו ראשי אצבעותיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר ה׳ על אדמת נכר, וראה הקב״ה שלא רצו לומר שירה וגנזן ונתנן לאחר סמבטיה (סמבטיון). והגלה מישראל ח׳ מאות ול״ב אלפים. כל אלו חורי יהודה ובנימין, שנאמר וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה (ישעיה כ״ב ח׳) והשאיר מהם בירושלם ששת אלפים שנאמר ומדלת העם השאיר נבוזראדן וגו' (ירמיה נ״ב ט״ז) ומנה עליהם גדליה בן אחיקם. ובא ישמעאל בן נתניה והרגו. ונתייראו ישראל וגלו (והלכו) למצרים – זו גלות שביעית.

ג [בָּעִי רַבִּי אַבִּין: עוֹלַת נִדְבַת צִבּוּר טְעוּנָה שִׁירָה אוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה שִׁירָה? (במדבר י) "עוֹלֹתֵיכֶם" אָמַר רַחֲמָנָא, אַחַת עוֹלַת חוֹבָה וְאַחַת עוֹלַת נְדָבָה, אוֹ דִּילְמָא עוֹלוֹתֵיכֶם דְּכוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל קָאָמַר רַחְמָנָא וְכוּ'? תָּא שְׁמַע]: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְגַלְגְלִין זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּב. אָמְרוּ: כְּשֶׁחָרַב בַּיִת רִאשׁוֹן, אוֹתוֹ הַיּוֹם, תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הָיָה, וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית הָיְתָה. וּמִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָרִיב הָיְתָה. וְהָיוּ [כֹּהֲנִים וּ]לְוִיִּים עוֹמְדִים עַל דּוּכָנָם וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וּמַה שִּׁירָה הָיוּ אוֹמְרִים? (תהילים צ״ד:כ״ג) "וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם". וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר: "יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹהֵינוּ", עַד שֶׁבָּאוּ אוֹיְבִים וּכְבָשׁוּם, וְכֵן בַּשְּׁנִיָּה. הַאי שִׁירָה, מַאי עָבִידְתֵּיהּ? אִילֵימָא דְּעוֹלַת חוֹבָה, מִי הֲוָאִי? בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בָּטַל הַתָּמִיד! אֶלָּא לָאו דְּעוֹלַת נְדָבָה. וְתִסְבְּרָא? מַאי שְׁנָא דְּעוֹלַת חוֹבָה דְּלָא הֲוָאִי? וּמַאי שְׁנָא דְּעוֹלַת נְדָבָה דַּהֲוָאִי? הָא לָא קַשְׁיָא, בֶּן בָּקָר אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא דְּאִיתְרַמִי לְהוּ. אָמַר רָבָא וְאִי תֵּימָא רַב אַשִׁי: וְתִסְבְּרָא? שִׁירָה דְּיוֹמֵיהּ: (שם כד) "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָה", "וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם" בְּשִׁירָה דְּאַרְבָּעָה בְּשַׁבָּת הוּא! אֶלָּא אִילְיָא בְּעָלְמָא הוּא דְּנָפַל לְהוּ בְּפוּמַיְהוּ.