מדרש על תהילים צט:א

[תַּנְיָא: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׁרָה מַלְכֻיּוֹת, מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת, מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וְאִם אָמַר שֶׁבַע מִכֻּלָּן, יָצָא, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה רְקִיעִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר: הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחֹת מִשֶּׁבַע. וְאִם אָמַר שָׁלֹשׁ מִכֻּלָּן, יָצָא, כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. וְאַמְרֵי לָהּ: כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים. אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. מַתְנִיתִין. אֵין מַזְכִּירִין (זכרון מלכות ושופר) שֶׁל פֻּרְעָנוּת. מַתְחִיל בַּתּוֹרָה וּמַשְׁלִים בַּנָּבִיא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה, יָצָא. גְּמָרָא. 'מַלְכֻיּוֹת' כְּגוֹן: (יחזקאל כ׳:ל״ג) "חַי אָנִי נְאֻם ה' [אֱלֹהִים], אִם לֹא בְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַב נַחְמָן: כָּל כִּי הַאי רִיתְחָא, לִירְתַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלָן, וְלִיפְרוּקִינָן. כֵּיוָן דִּבְרִיתְחָא אָמוּר, אַדְכּוּרֵי רִיתְחָא בְּרֵישׁ שַׁתָּא לָא מַדְכְּרִינָן. 'זִכָּרוֹן' כְּגוֹן: (תהילים ע״ח:ל״ט) "וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׁר הֵמָּה" וְגוֹ'. 'שׁוֹפָר' כְּגוֹן: (הושע ה׳:ח׳) "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה" וְגוֹ'. אֲבָל אִם בָּא לוֹמַר 'מַלְכוּת', 'זִכָּרוֹן', וְ,שׁוֹפָר' שֶׁל פֻּרְעָנוּת שֶׁל גּוֹיִים אוֹמֵר. 'מַלְכוּת' כְּגוֹן: (תהילים צ״ט:א׳) "ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים". וּכְגוֹן: (שם י) "ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד, אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ". 'זִכָּרוֹן' כְּגוֹן: (שם קלז) "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם" וְגוֹ'. 'שׁוֹפָר' כְּגוֹן: (זכריה ט׳:י״ד-ט״ו) "וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן". וּכְתִיב: (שם) "ה' צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם". אֵין מַזְכִּירִין זִכָּרוֹן שֶׁל יָחִיד, וַאֲפִלּוּ לְטוֹבָה, כְּגוֹן: (תהילים ק״ו:ד׳) "זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ". וּכְגוֹן: (נחמיה ה׳:י״ט) "זָכְרָה לִי אֱלֹהַי לְטוֹבָה". 'פִּקְדוֹנוֹת' הֲרֵי הֵן כְּזִכְרוֹנוֹת, כְּגוֹן: (בראשית כ״א:א׳) "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה". וּכְגוֹן: (שמות ג׳:ט״ז) "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם", דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָן כְּזִכְרוֹנוֹת. וּלְרַבִּי יוֹסֵי, נְהִי נַמִּי דְּ'פִקְדוֹנוֹת' הֲרֵי הֵן כְּ,זִכְרוֹנוֹת', "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה", פִּקָּדוֹן דְּיָחִיד הוּא! כֵּיוָן דְּאָתּוּ רַבִּים מִינָהּ, כְּרַבִּים דַּמְיָא.

ד"א שמעו עמים ירגזון כיון ששמעו האומות שהקדוש ברוך הוא מגביה קרנן של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין אמר להם הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם כמה מלכים מלכו מכם ולא כעסו ישראל שנ' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום (בראשית לו) וכמה שלטונות שלטו מכם ולא כעסו ישראל שנ' אלוף לוטן אלוף שובל, ועכשו אתם כועסים אף אני אתן לכם כעס שאין בו רצון שנ' ה' מלך ירגזו עמים (תהלים צט):

שמעו עמים ירגזון כיון ששמעו שאבדו פרעה וחילו בים ואבדה מלכות מצרים ושפטים שנעשו בע"ז שלהן התחילו מתרגזין: ד"א כיון ששמעו שהקב״ה מגביה קרנם של ישראל התחילו כועסין אמר להן הקב״ה במה מלכים עמדו מכם ולא רגזו בני ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל (בראשית ל"ו ל"א) כמה שלטונות עמדו מכם ולא כעסו בני אלוף לוטן אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה (שם כ"ט) עכשו אתם כועסין אני נותן לכם כעס שאין בו רצון ה' מלך ירגזו עמים (תהלים צ"ט א'): חיל אחז יושבי פלשת. אמרו עכשו הן באין לגבות עירותן של אפרים אביהם שנ' (שם ע״ח ט') בני אפרים נשקי רומי קשת הפכו ביום קרב: ד"א חיל אחז יושבי פלשת אמרו אין להן דרך אלא עלינו עכשו הן באין ובוזזין את נכסינו ומחריבין את ארצנו:

כתיב שבתון זכרון תרועה מקרא קודש (ויקרא כג כד). שבתון קדשהו בעשיית מלאכה, זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות, מקרא קודש אלו קדושת היום, ומניין שאמרינן מלכיות, שנא' והיו לכם לזכרון לפני (ה') אלהיכם אני ה' אלהיכם (במדבר י י), זה בנה אב שכל מקום שנאמרו זכרונות יהיו מלכיות עמהן, ולפי שהשטן בא לקטרג בדין, לכך אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות בראש השנה, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, שנא' אני ה' אלהיכם (שם שם י), זכרונות שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, שנא' ונזכרתם לפני ה' אלהיכם (שם שם ט), ובמה בשופר, שנא' (והעברתם) [והעברת] שופר תרועה בחדש השביעי (ויקרא כה ט). ותוקעין ומריעין כשהן יושבין תשר"ת תשר"ת תשר"ת תש"ת תש"ת תש"ת תר"ת תר"ת תר"ת, כולן סמוכין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין בתפלת המוספין, כדתנן סדר ברכות של ר"ה אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עם קדושת היום, ותוקע תשר"ת, ואומר זכרונות ותוקע תש"ת, ואומר שופרות ותוקע תר"ת, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים, וכל כך למה תוקעין, כדי לערבב את השטן, ולעלות הקב"ה מכסא דין לכסא רחמים. אין פוחתין מעשרה פסוקים של מלכיות, כנגד יו"ד הלולים שבהללו אל בקדשו, ומן יו"ד זכרונות, כנגד יו"ד הדברות, ומן יו"ד שופרות, כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם, וקיי"ל כר' יוחנן בן נורי בדיעבד דאם אמר פסוק אחד של מלכיות, ואחד של זכרונות, ואחד של שופרות יצא. ואין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פורעניות של ישראל, אלא של אומות העולם מזכירין, כגון וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן (זכרי' ט יד), מלכיות כגון ה' מלך ירגזון עמים (תהלים צט א), זכרונות כגון זכור ה' לבני אדום (שם קלז ז), ולא של יחיד אפי' לטובה, כגון זכרה לי (אלהים) [אלהי] לטובה (נחמיה ה' יט), ופקדונות אבות כרבים דמי, כגון וה' פקד את שרה כאשר אמר (בראשית כא א), ומתחיל בפסוקים של תורה, ואומר בשל כתובים, ומסיים בשל נביאים, ר' יוסי אומר המשלים בשל תורה הרי זה משובח, וכך היו וותיקין עושין. העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, השני מתקיע, ובשעת הלל, כלומר ביום שאומרין בו הלל, כגון פסח ועצרת וסוכות, הראשון מקרא הלל, בתפילת יוצר, משום זריזין מקדימין למצות, וכך היו מקדימין לתקוע בשופר ביוצר בר"ה בראשונה, אלא בשעת השמד שינו הדבר ואיחרו התקיעות לעשותן במוסף. מפני מעשה שהי'. ודייקינן בשעת הלל, מכלל דבראש השנה ויו"כ ליכא הלל, שאפשר שיהא מלך יושב בדין וספרי חיים וספרי מתים לפניו פתוחים וישראל אומרים שירה:

ר' פינחס אומר, לאחר עשרים שנה שנהרגו הרוגים בבבל שרתה רוח הקדש על יחזקאל והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד. אמ' לו, בן אדם מה אתה רואה, אמ' לו אני רואה כאן עצמות יבשות, אמ' לו יש בי כח להחיות יותר מכאן, אלא אמר ה' אלהים אתה ידעת כאילו לא האמין לפיכך לא נקברו עצמותיו בארץ טהורה אלא בארץ טמאה, כמה דאת אמר ואתה על ארץ טמאה תמות. אמ' לו רבון כל העולמים מה הנבואה מביאה עליהם עצם ובשר שאכלו מהם ומתו בארץ אחרת היתה מקרבת עצם אל עצמו.

בט״ע - שבם טעו העולם, לפי שבכל יום ויום כשאומות העולם רואין חמה ולבנה כוכבים ומזלות, מעבירין כתריהן מעל ראשיהן, וכל מלכיהם ורוזניהם נופלין ומשתחוים לצבא השמים, מיד כועס עליהם הקב״ה, שנאמר ואל זועם בכל יום (תהילים ז׳:י״ב). ואמר להן למלאכי חבלה, אני נתתי להללו רוח ונשמה מלוכה וכבוד וגדולה וממשלה, והן משתחוים לחמה ולבנה שבראתי מזוהר פני. באותה שעה רועשין גלגל חמה ואופן והלבנה וסדרי מזלות כוכבים וכל סדרי בראשית כולן. מיד אף וחמה, שני מלאכי חבלה מה עושין? שולפין את חרבן ותופסין בידם ויוצאין מלפני הקב״ה בחמה להחריב את העולם מפני מעשיהן של או״ה שמכעיסין במעשיהן. ואלמלא שיוצאין תלמידי חכמים שהן עוסקין בתורה, ותינוקות של בית רבן שהן הוגין במקרא ובמשנה, וישראל שהן קוראין שמע ישראל ומקבלים עול מלכות שמים שחרית וערבית, כבר היו נותשין ומחריבין את העולם. לפיכך הוא אומר ה׳ מלך ירגזו עמים וגו׳ (תהילים צ״ט:א׳).

וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשׂת (בראשית כא, כז כט), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה נָתַתָּ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַשְׁהֶה בְּשִׂמְחַת בָּנֶיךָ שִׁבְעָה דוֹרוֹת. אַתָּה נָתַתָּ לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, חַיֶּיךָ כְּנֶגֶד כֵּן הוֹרְגִים מִבָּנֶיךָ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן: חָפְנִי, וּפִינְחָס, וְשִׁמְשׁוֹן, וְשָׁאוּל, וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו. אַתָּה נָתַתָּ לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, כְּנֶגֶד כֵּן בָּנָיו מַחֲרִיבִין מִבָּנֶיךָ שִׁבְעָה מִשְׁכָּנוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: אֹהֶל מוֹעֵד, וְגִלְגָּל, נוֹב, וְגִבְעוֹן, וְשִׁילֹה, וּבֵית עוֹלָמִים תְּרֵין. אַתָּה נָתַתָּ לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, כְּנֶגֶד כֵּן אֲרוֹנִי חוֹזֵר בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, סא): וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ, זֶה אֲרוֹן בְּרִית. וּכְתִיב (שמואל א ו, א): וַיְהִי אֲרוֹן ה' בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, (תהלים עח, סא): וְתִפְאַרְתּוֹ בְּיַד צָר, אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, ב): וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן וגו' וּלְתִפְאָרֶת. רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא לָמָּה לָקוּ אַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מַלִּיזִין בָּאָרוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ תַּרְנְגָלְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם אָבְדָה הָיָה מְחַזֵּר עָלֶיהָ כַּמָּה פְּתָחִים לַהֲבִיאָהּ וַאֲרוֹנִי בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים וְאֵין אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים בּוֹ, אִם אֵין אַתֶּם מַשְׁגִּיחִין עָלָיו אֲנִי אַשְׁגִּיחַ עָלָיו (תהלים צח, א): הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א ו, יב): וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, מְהַלְּכוֹת בְּיַשְׁרוּת, הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי אָרוֹן וְאָמְרוּ שִׁירָה, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב וַיִּשַּׁרְנָה, אָמְרוּ שִׁירָה בַּפֶּה, אֵי זוֹ שִׁירָה אָמְרוּ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שִׁירַת הַיָּם אָמְרוּ, נֶאֱמַר כָּאן (שמואל א ו, יב): הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות טו, א): כִּי גָאֹה גָּאָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר (תהלים צח, א): שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר (תהלים קה, א): הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ. רַבָּנָן אַמְרֵי (תהלים צז, א): ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ. רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר תְּלַת שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, (תהלים צו, א): שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ, (תהלים צט, א): ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים. תָּנֵי אֵלִיָּהוּ רוֹמִי הַשִּׁטָּה הִתְנוֹפְפִי בְּרוֹב הֲדָרֵךְ, הַמְחֻשֶּׁקֶת בְּרִקְמֵי זָהָב, הַמְהֻלָּלָה בִּדְבִיר אַרְמוֹן, הַמְעֻלֶּפֶת מִבֵּין שְׁנֵי כְּרוּבִים. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע בּוֹ בֶּן עַמְרָם עַד שֶׁלִּמֵּד שִׁירָה לַלְוִים, וְאַתֶּם אוֹמְרוֹת שִׁירָה מֵאֲלֵיכֶם, יִישַׁר חֵילְכֶם.

הרנינו גוים עמו - למחר, כשהמקום מביא גאולה לישראל - אומות העולם מתרגזים לפניו. ולא זו תחילה להם, אלא שכבר רגזו מקדם, כענין (שמות טו) שמעו עמים ירגזון.