תהילים צ:יז מדרש: אוצר מדרשים, סדר עולם רבה, מדרש תנחומא ובמדבר רבה

ב') וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה׳ וגו׳ (שמות ל״ט מ״ג) והיכן צוהו? ועשו לי מקדש (שם כ״ה ח׳). ויתן את השלחן באהל מועד וגו׳ ויערך עליו ערך לחם לפני ה׳ כאשר צוה ה׳ (שם מ׳ כ״ב) והיכן צוהו? ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה׳ (ויקרא כ״ד ח'). וישם את המנורה באהל מועד וגו׳ ויעל הנרות לפני ה׳ כאשר צוה ה׳ את משה (שמות מ׳ כ"ד כ״ה) והיכן ציוהו? על המנורה הטהורה יערוך את הנרות לפני ה׳ (ויקרא שם). וישם את מזבח הזהב וגו׳ ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוח ה׳ את משה (שמות שם), היכן ציוהו? בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה (שמות ל׳ ז׳). ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד ויעל עליו את העולה ואת המנחה כאשר צוה ה׳ את משה (שם מ׳ כ״ט), היכן ציוהו? את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני וגו׳ (שם כ״ט ל״ט). ד״א וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה׳ כן עשו ויברך אותם משה, מה היא הברכה שבירכן? א״ל יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ר׳ מאיר אומר כך ברכן ה׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו׳ (דברים א׳ י״א), אמר להם כשם שנתעסקתם במלאכת המשכן ושרתה השכינה במעשה ידיכם כן תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים ויהי נועם ה׳ אלהינו וגו׳ (תהלים צ׳ י״ז. עי׳ ילקוט סוף פקודי). בזמן שישראל ברצון לפני המקום מה נאמר בהם? את קרבני לחמי (במדבר כ״ח ב׳) כבנים המפרנסים אביהן. בשעת תוכחות מהו אומר? לאשי ריח (שם), כל הקרבנות שאתה מקריב אינן אלא לאש, וכן הוא אומר לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד, לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים (תהילים נ׳:ח׳-ט׳) אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, וכי יש רעבון לפני, ואילו יש רעבון לפני, כבש אתה מקריב לי בבקר וכבש בין הערבים, וכי יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי? מה שאמרתי לך זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך, אלא שתהא מודה בו ותשלם לעליון נדריך. כתיב ועשו לי מקדש, אמר הקב״ה למשה מעלה אני שבטך שבט לוי עשוי ד׳ מעלות מעין הכבוד של מעלה, הושיבם בענני כבוד שנאמר לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב), עשה אותם דגלים כדגלי מרום, שבט יהודה במזרח יששכר וזבולון עמו, כנגדן במרום טלה שור תאומים עם החמה במזרח, משמשין חמשה חלקים בתוך שמונה במזרח. דגל ראובן בדרום ושמעון וגד עמו, כנגדן במרום סרטן אריה בתולה עם החמה בדרום, משמשין ה׳ חלקים מתוך שמונה בדרום, ומחניהם חלק אחד במזרח ושנים במערב נמצא רוב תשמישיהן בדרום. דגל אפרים במערב מנשה ובנימין עמו, וכנגדן עם החמה במערב מאזנים עקרב וקשת. דגל דן בצפון אשר ונפתלי עמו, וכנגדן משמשין עם החמה בצפון גדי דלי דגים מן העגלה ולדרום. בזמן שהעולם מכוסה בעבים בימות הגשמים. —קורא אותן צבאות, צבאות ה׳ (שמות י״ב מ״א) וקורא אותן כוכבים והנכם היום ככוכבי השמים (דברים א׳ י׳), חבב את שמותם משפחת הפרצי משפחת הזרחי (במדבר כ״ו כ׳), עשה אותן מעלות מעלות משוררין לפניו ומשרתים לעבודתו שנאמר לעמוד לפני ה׳ ולשרתו (דברים י׳ ח׳). משה ואהרן ובניו חונין במזרח בין דגל יהודה לאהל מועד, משה לדברות ואהרן לקרבנות. שניים להם בני קהת בדרום, ומה היא עבודתם? כל כלי הקדשים אשר באהל מועד הארון והשלחן והמנורה והמזבחות. שלישים להם בני גרשון במערב ועבודתן היריעות והקלעים, רביעית להן בני מררי בצפון ועבודתן הקרשים והעמודים והאדנים, וכדרך חנייתן כך נסיעתן ואהל מועד באמצע, כאשר יחנו כן יסעו (במדבר ב׳ י״ז).

ביום השביעי אחר עשרת הדברות עלה משה להר, שנאמר וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים (שמות כד טז), לטהרו למשה, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן וגו', ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה (שם), בי"ז בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם וגו' (שם לב ל), עלה בשמנה עשר בתמוז, וביקש רחמים על ישראל, דכתיב ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' וגו' (דברי ט כה), באותה שעה נתרצה הקב"ה לישראל ואמר למשה לפסול לוחות שניות ולעלות, שנאמר בעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ (שם י א), ירד בעשרים ושמנה באב ופסל שני לוחות, שנאמר ויפסל שני לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר וגו' (שמות לד ד), ועלה בעשרים ותשעה באב ונשנית לו תורה פעם שניה, שנאמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וגו' לא אבה ה' השחיתך (דברים י י), כימים הראשנים, מה הראשונים מרוצין, אף שניים מרוצין, אמור מעתה אמצעיים בכעס, ירד בי' בתשרי והוא היה יום הכיפורים, ובישרם שנתרצה לפני המקום, שנאמר וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו (שמות לד ט), לפיכך נתקיים יום חוק וזכרון לדורות, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם (ויקרא טז לד), ויהי ברדת משה וגו', וישבו אליו וגו', ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום וגו' (שמות לד), מה צום, צום לעשות את המשכן, התחילו לעסוק במלאכת המשכן, ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וגו' (שם לה כא), וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אתם משה (שם לט מג), מה ברכה ברכם, אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אמרו ויהי נעם אדני אלהינו עלינו וגו' (תהלים צ יז), רבי מאיר אומר לא כן אמר להם, אלא ה' אלהי אבותכם יסף עליכם וגו' (דברים א יא), אמר להם אשריכם ישראל שזכיתם לעבודת המשכן, וכשם שזכיתם לכך, כך תזכו שינתן לכם בית הבחירה ושתשרה שכינה בתוככם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח):

מִיָּד בֵּרְכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. מַה בְּרָכָה בֵּרְכָן. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם וְגוֹ' (דברים א, יא). רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם. וְהֵם אָמְרוּ, וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי וְגוֹ' (תהלים צ, יז). וְלָמָּה כָתַב כָּאן כַּמָּה פְעָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. לְפִי שֶׁהִרְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מֹשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַעֲמִידִין הַמִּשְׁכָּן וְלֹא הָיָה עוֹמֵד, אָמְרוּ, שֶׁמָּא דָבָר קַל אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּמִּשְׁכָּן, וּמֹשֶׁה מֵעַצְמוֹ הִכְנִיסָנוּ בְּכָל הַטֹּרַח הַזֶה. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְהִרְהַרְתֶּם אַחֲרָיו, הֲרֵינִי כוֹתֵב שְׁמִי עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁאֲנִי צִוִּיתִי אוֹתוֹ. לְכָךְ כְּתִיב: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּכָל פַּעַם וָפָעַם.