אַשְׂכִּ֤ילָה ׀ בְּדֶ֬רֶךְ תָּמִ֗ים מָ֭תַי תָּב֣וֹא אֵלָ֑י אֶתְהַלֵּ֥ךְ בְּתָם־לְ֝בָבִ֗י בְּקֶ֣רֶב בֵּיתִֽי׃
מדרש תהילים
אשכילה בדרך תמים. ר' יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אומר אמר הקב"ה למשה מנה לי כהן. אמר לפניו מאי זה שבט משבט ראובן. אמר לו לאו לא אשית לנגד עיני מי שעשה דבר בליעל. שנאמר (בראשית לה כב) וישכב את בלהה פילגש אביו. אמר לו משבט שמעון. אמר לו עשה שטים שנאתי. ממה שעשה בשטים. לכך לא ידבק בי. אמר לו אמנה לך משבט דן. אמר לו דבר עקש יסור ממני. שהן עובדי עבודה זרה שנאמר (זכריה י יא) ועבר בים צרה. זה צלמו של מיכה. הוא שמשה אומר לישראל (דברים כט יז) פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט. ואומר (שופטים יח ל) ויעשו להם בני דן את הפסל. אמר לו אמנה לך משבטו של יוסף. אמר לו מלשני בסתר רעהו. שדבר לשון הרע על אחיו שנאמר (בראשית לז ב) ויבא יוסף את דבתם רעה. אמר לו אמנה לך משבטו של יהודה. אמר לו גבה עינים ורחב לבב. (שם לח טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה. אלא ממי אמנה. אמר לו תמנה לך משבטך. עיני בנאמני ארץ שנאמר (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. רבי נחמיה אמר ואית דאמר לה בשם ריש לקיש. אמר הקב"ה מי שמשרתני בעולם הזה הוא ישרתני לעולם הבא. לא ישב בקרב ביתי. אמר רבי יהושע בן לוי צריך אדם להיות עלוב בתוך ביתו ואין צריך לומר בביתו של חבירו: