תהילים קב:יח מדרש: תנא דבי אליהו זוטא, פסיקתא דרב כהנא, ויקרא רבה ומדרש תהילים

ממדת דרכיו של הקב"ה אתה למד שרחמיו מרובין בעולם וכן מפני מה אמר תנו צדקה לעניים ולרשים אלא אינו אומר אלא באדם שעשה דברים שלא כהוגן וקנסו עליו רעה עד ארבעה דורות שנאמר (שמות ל״ד:ז׳) פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים. ובאותה שעה אמר משה בלבו אם כן יש צדיק ורע לו ולא עוד אלא שהיה משה רבינו דן קל וחומר בעצמו ואמר בלבו שמא אין כל ישראל חפצים אלא רק שלא לעמוד בדרכיו ובמצותיו של הקב"ה חס ושלום ונתחתם עליהם גזר דינם והרי הן לוקין בכל שעה ושעה משלו משל למה"ד למלך שנשא אשה ומוליכה מעיר לעיר וממדינה למדינה עד שהביא אותה למדינתו ולעיר המלוכה שלו ובשעה שסרחה אשתו עליו היה המלך מלקה אותה מה עשתה אשתו מיד היא רצתה לבית אביה אמר חמיו של מלך בלבו וכי לקה המלך את בתי בחנם שלא כדין ושלא במשפט מיד שיגר חמיו של המלך שליח אל המלך ואמר לו אמור לי מהו הדבר שסרחה בתי עליך ומהו הדבר שהמלך רוצה שתעשה בתי כן כרצונך ושתעמוד בכל צרכך מיד שיגר לו המלך לחמיו הרבה מיני פירות וכפל חמש אגרות יחד כנגדן ואותה הדבר שהמלך רוצה בו שתעשה אשתו ומה שסרחה עליו כתב באגרת החמישי ביניהן וכיון שהגיע השליח אצל חמיו של מלך מיד קרא חמיו של מלך אגרת אחת ומצא כתוב בה אלו פירות הם מין פלוני וכן שני כתב בה אלו פירות מין פלוני וכמו כן באגרת השלישי וכמו כן באגרת הרביעי עד שהגיע לאגרת החמישית ומצא כתוב בה אותו הדבר שהמלך רוצה בו ומה שסרחה אשתו עליו מיד קרא חמיו של המלך את בתו ואמר לה בתי דבר שהמלך רוצה בו הוא אמת והמלך הוא אוהב שלום ואוהב משפט ואת סרחת עליו והוא לקה אותך כדין וכמשפט. וכן לכך נדמה משה באותה שעה שנאמר (שם לג) ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך מיד ירד הקב"ה לסוף דעתו של משה והראה לו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו דור דור ונביאיו דור דור ודורשיו והראה לו מדותיו שהוא מתנהג בהם בעוה"ז ומדותיו שהוא מתנהג בהם בעוה"ב וא"ל למשה הרי אתה (הוא) אומר מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו כמה שאמרת הודיעני נא את דרכך א"ל הקב"ה למשה משה אין אתה יכול לעמוד על כל מדותי אלא הריני מודיעך מקצת מדותי כשאני רואה בני אדם אף על פי שאין בהם תהלה ושבח של תורה ומעשים טובים לא במעשה ידיהן ולא במעשה אבותיהן אלא רק בשביל שהן עומדין ומודין ומברכין ומשבחין ומרבין תחנונים לפני אני נזקק להם וכופל להם מזונותיהן שנאמר (תהילים ק״ב:י״ח) פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וכתיב (שמות ל״ג:י״ט) ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך טובי לא נאמר אלא כל טובי אלו הן שלש עשרה מדות שנאמר (שם לד) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה דהא נאמר כאן וקראתי בשם ה' לפניך (שם לג) ונאמר להלן (שם לד) ויקרא בשם ה' ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וגו'. כיון שראה משה שמדתו של הקב"ה של חסד ושל רחמנות הוא מיד נתעטף ועמד בתפלה לפני הקב"ה שנא' (שם לד) וימהר משה ויקד ארצה וישתחו ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו כי עם קשה ערף הוא וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו. ד"א אלו נאמר טובי ולא כל טובי הייתי אומר אין כאן ימות בן דוד וכשהוא אומר כל טובי יש כאן ימות בן דוד שיבא במהרה בימינו אמן סלה

[ג] פנה אל תפילת הערער וג' (תהלים קב:יח). א"ר ראובן אין אנו יכולין לעמוד על אפי של דוד, פעמים שהו' קורא את עצמו מלך ופעמים שהוא קורא את עצמו עני. הא כיצד, בשעה שהוא צופה ורואה שהצדיקים עתיד' לעמ' ממנו, כגון אסא, יהושפט, חזקיה, יאשיהו, הוא קורא את עצמו מלך, אלהים משפטים למלך תן וצדקתך לבן מלך (תהלים עב:א). ובשעה שהוא צופה ורואה שהרשעים עתידין לעמוד ממנו, כגון אחז, אמון, מנשה, הוא קורא עצמו עני, תפילה לעני כי יעטף (תהלים קב:א). ר' אלכסנדרי פתר קריא בפועל, מה פועל הזה יושב ומשמר כל היום אימתי לכשיפליג בעל מלאכתו קימאה וילקשיניה בסוף, כמה דאת אמ' והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב (בראשית ל:מב), מהו העטופים, ר' יצחק בר חקילא א' לקישיא. א' ריש לקיש הפסוק הזה לא סופו ראשו ולא ראשו סופו, אם פנה אל תפילת הערער (תהלים קב:יח), היה לו לומר לא בזה את תפילתו, אם לא בזה את תפילתם (תהלים קב:יח), היה לו לומר פנה אל תפילת הערערים, אלא פנה אל תפילת הערער זה מנשה מלך יהודה, ולא בזה את תפילתם זה תפילתו ותפילת אבותיו, הד' דכת' ויעתר לו (דה"ב לג:יג), ויחתר כת', א"ר לעזר בר' שמע' בערבייא צווחין לעתירתא חתירתא. וישיבהו לירושלם (דה"ב שם), במה השיבו, ר' שמואל בר' יונה בשם ר' אחא ברוח השיבו, כמה דאת אומר משיב הרוח. וידע מנשה כי י"י הוא האלהים (דה"ב לג:יג), באותה שעה א' מנשה אית דין ואית דיין. ר' יצחק פתר קרייא בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא ולא אורים ולא תומים אלא תפילה זו בלבד, א' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים אף לא תבזה עליה, תכתב זאת לדור אחרון (תהלים קב:יט). תכתב זאת לדור אחרון, מכן שהק' מקבל את השבים. ועם נברא יהלל יה (שם), שבראם הקב"ה ברייה חדשה. ד"א תכתב זאת לדור אחרון, זה דור של חזקיה. ועם נברא יהלל יה, שבראם הק' ברייה חדשה. ד"א תכתב זאת לדור אחרון, זה דורו של מרדכי ואסתר שהיו נטויים למיתה. ועם נברא יהלל יה, שבראם הק' ברייה חדשה. ד"א תכתב זאת לדור אחרון, אילו דורות הללו שהם נטוים למיתה. ועם נברא יהלל יה, שעתיד הקב"ה לבראותן ברייה חדש'. ומה עלינו ליקח, לולב ואתרוג לקלס להקב"ה. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואומ' להם ולקחתם לכם (ויקרא כג:מ).

דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קב, יח): פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם, שֶׁנִּצְּחוּ יִשְׂרָאֵל בַּדִּין וְנִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם וְהֵן אוֹמְרִים נָצְחוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו, כט): וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם, הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל אִם קִיַּמְתֶּם מִצְוַת לוּלָב שֶׁנִּקְרָא נָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, יא): נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, הֲרֵי אַתָּה מְבֻשָּׂר שֶׁנִּצַּחְתָּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם. אָמַר רַבִּי אָבִין, פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, וְאָמַר רַבִּי אָבִין אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד עַל אַפּוֹ שֶׁל דָּוִד, פְּעָמִים שֶׁקּוֹרֵא עַצְמוֹ עָנִי, פְּעָמִים שֶׁקּוֹרֵא עַצְמוֹ מֶלֶךְ, הָא כֵיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה צוֹפֶה וּמַבִּיט שֶׁצַּדִּיקִים עֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ כְּגוֹן: אָסָא, יְהוֹשָׁפָט, חִזְקִיָּה וְיֹאשִׁיָּה, הָיָה קוֹרֵא עַצְמוֹ מֶלֶךְ, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים עב, א): אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, וּבְשָׁעָה שֶׁצּוֹפֶה רְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן: אָחָז, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, הָיָה קוֹרֵא עַצְמוֹ עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, א): תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי פָּתַר קְרָיָה בַּפּוֹעֵל הַזֶּה, מָה הַפּוֹעֵל הַזֶּה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר לִכְשֶׁיַּפְלִיג מְלַאכְתּוֹ קִמְעָא וְיַלְקִישֶׁנָּה בַּסּוֹף כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ל, מב): וְהָיוּ הָעֲטֻפִים לְלָבָן, מַהוּ הָעֲטֻפִים, רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי חִלְקִיָה אָמַר לַקִּישָׁא. דָּבָר אַחֵר, פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, הָיָה לוֹ לוֹמַר לֹא בָזָה תְּפִלָּתוֹ, וְאִם לֹא בָזָה תְּפִלָּתָם, הָיָה לוֹ לוֹמַר פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָרִים, אֶלָּא פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, זֶה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיָה עַרְעָר מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם, זוֹ תְּפִלָּתוֹ וּתְפִלַּת אֲבוֹתָיו, דִּכְתִיב (דברי הימים ב לג, יג): וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ, מַהוּ וַיֵּעָתֶר לוֹ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּעֲרָבְיָא צָוְוחִין לַחֲתִירָתָא עֲתִירָתָא. (דברי הימים ב לג, יג): וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ, בַּמֶּה הֱשִׁיבוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוֹנָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, בָּרוּחַ הֱשִׁיבוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (דברי הימים ב לג, יג): וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מְנַשֶּׁה אִית דִּין וְאִית דַּיָּנָא. רַבִּי יִצְחָק פָּתַר קְרָיָא בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא נָבִיא, לֹא כֹהֵן וְלֹא אוּרִים וְתֻמִּים, וְאֵין לָהֶם אֶלָּא תְּפִלָּה זוֹ בִּלְבָד, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַל תִּבְזֶה אֶת תְּפִלָּתָם, (תהלים קב, יט): תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל הַשָּׁבִים, (תהלים קב, יט): וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אוֹתָן בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. דָּבָר אַחֵר, תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה נָטוּי לְמִיתָה, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁבְּרָאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, דָּבָר אַחֵר, תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שֶׁהָיוּ נְטוּיִין לְמִיתָה, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁבְּרָאָן בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. דָּבָר אַחֵר, תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, אֵלּוּ דּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵם נְטוּיִין לְמִיתָה, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִבְראוֹת אוֹתָן בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, וּמֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, לִקַּח לוּלָב וְאֶתְרוֹג וּנְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.