תהילים קב:כד מדרש: אוצר מדרשים, איכה רבה, מדרש שכל טוב ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

ז׳) שלשה ענויים הם: עינוי הצום, ועינוי הדרך, ועינוי בית האסורים. ענוי הצום – שנאמר עניתי בצום נפשי (תהילים ל״ה:י״ג), ענוי הדרך – שנאמר ענה בדרך כחי קצר ימי (שם ק״ב), ענוי בית האסורין – שנאמר ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (שם ק״ה.)

הִכְשִׁיל כֹּחִי, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי יִרְמְיָה אַרְבָּעָה דְּבָרִים מַתִּישִׁין כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: הַתַּעֲנִית, וְהַדֶּרֶךְ, עָוֹן, וּמַלְכוּת בָּבֶל. תַּעֲנִית, דִּכְתִיב (תהלים קט, כד): בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם. הַדֶּרֶךְ, דִּכְתִיב (תהלים קב, כד): עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי. עָוֹן, דִּכְתִיב (תהלים לא, יא): כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹּחִי. מַלְכוּת, דִּכְתִיב (נחמיה ד, ד): וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל וְהֶעָפָר הַרְבֵּה וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה. נְתָנַנִּי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם, רַבָּנָן אָמְרֵי זוֹ אִשָּׁה רָעָה וּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה. רַב הוּנָא אָמַר (בראשית ב, ז): וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה, עֲשָׂאוֹ עֶבֶד מְכֻדָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, דְּאִי לָא לָעֵי לָא אָכֵיל, הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם, בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם, אִי לָא לָעֵי בִּימָמָא בְּלֵילְיָא לֹא אוּכַל קוּם.

אל יתהלל הגבור בגבורתו – זה דוד בן ישי מלך ישראל, שבשעה שהיה נלחם היה יורה החץ והורג ח' מאות בפעם אחת, שנאמר ואלה שמות הגבורים אשר לדור אשר בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו על שמונה מאות חלל בפעם אחת (ש״ב כ״ג ח', מ״ק ט״ז ע״ב). כיון שראה כך נתגאה ואמר אין כמוני בעולם ואחרי לא יהיה, אמר הקב״ה לדוד מה תתגאה כל כך בגבורתך, עכשיו ראה מה תהיה גבורתך. מה עשה לו הקב״ה זימן לו צבי אחד, והיה הצבי מושך אותו והארץ קפצה לפניו ער שהביאו אצל ישבי בנוב, ואמר ישבי בנוב זה דוד שהרג גלית הפלשתי אחי. נטל ידו ולקחו והביאו ושם אותו תחת המרתף (בגמרא סנהדרין צ״ה. שדייה תותי בי בדייא, והילקוט ש״ב רמז קנ״ה גרס בי סדיא) וישען עליו לשברו, מיד פתח ואמר תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי (תהילים י״ח:ל״ז) ונעשה לו הארץ כבאר. כיון שכלה את מאכלו, נטל את דוד והיה זורק בו למעלה באויר השמים, כסבור היה לקבלו בראש הרומח ונעשה כמגן עליו, ואמר דוד מגיני וקרן ישעי משגבי (שם) בראש הרומח, היה משליכו תחתיו והיה דוד אומר תרחיב צעדי תחתי. ובכל זאת לא ידעו ישראל באיזה מקום הלך דוד עד שנכנס אבישי בן צרויה למרחץ כדי לרחוץ וראה את המים שבידו שנהפכו לדם. רב ושמואל, חד אמר ראה דם וחד אמר יונה מטרפת לפניו, אמר בלבו בודאי המלך שרוי בצער, הלך אבישי בהיכל המלך ולא מצאו, שאל בעבורו ואמרו לא ידענו היכן הלך, מה עשה אבישי נטל הפרדה של מלך ורכב עליה עד שבא אצל ישבי בנוב ודוד בידו ומשחק בו ברומח. מה עשה אבישי, ירד מהפרדה ונלחם עמו והכהו מכה אחת, ומצא דוד הולך בלא רוח ותשש כחו מרוב הצער והפחד שנאמר ויעזור לו אבישי בן צרויה (שמואל ב כ״א:י״ז). מה עשה אבישי, נטל ידו וכפתו לאחוריו ורצעו ונשבע שלא לבא אל ירושלם אלא על רגליו, והוליכו עד ירושלם ברגליו. אז אמר דוד, ענה בדרך כחי קצר ימי (תהילים ק״ב:כ״ד). אמרו ישראל לדוד לא בקשת אלא לאבד שונאיהם של ישראל (לישנא מעליא) שאלמלא היה הורגך הפלשתי היו ישראל הולכים מפוזרין כצאן אשר אין להם רועה. אמר להם חטאי גרמו לי, מיד אמרו אנשי דוד שלא יצא מביתו, שנאמר אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה וגו', מיד אמר דוד המע״ה איה כחי איה גבורתי.