יוֹדִ֣יעַ דְּרָכָ֣יו לְמֹשֶׁ֑ה לִבְנֵ֥י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל עֲלִילֽוֹתָיו׃
דברים רבה
דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר הוֹכִיחָן הָיוּ אוֹמְרִים זֶה מוֹכִיחֵנוּ משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (במדבר טז, טו): לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, לָזֶה נָאֶה לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (שמות יח, יא): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וגו', הָיוּ אוֹמְרִים זֶה אוֹמֵר עַתָּה יָדַעְתִּי, אֶלָּא יִתְרוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁחִזֵּר עַל כָּל בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא מָצָא בָהֶם מַמָּשׁ וְאַחַר כָּךְ בָּא וְנִתְגַּיֵּר, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר עַתָּה יָדַעְתִּי. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (קהלת א, ב): הֲבֵל הֲבָלִים, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה אֵין לוֹ פְּרוּטָה לֶאֱכֹל וְהוּא אוֹמֵר הֲבֵל הֲבָלִים, אֶלָּא שְׁלֹמֹה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים א י, כז): וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּיְרוּשָׁלָיִם כַּאֲבָנִים, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר הֲבֵל הֲבָלִים. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (קהלת ג, יא): אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה לֹא אָכַל מְאוּמָה מִיָּמָיו וְהוּא אוֹמֵר אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, אֶלָּא שְׁלֹמֹה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים א ה, ז): וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָבִים הָאֵלֶּה וגו' וְלֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר, מַאי וְלֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר, אָמַר רַבִּי חָמָא בְּר' חֲנִינָא שֶׁהָיוּ מְבִיאִין לוֹ תְּרָדִין בִּימוֹת הַחַמָּה וְקִשּׁוּאִין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (דניאל ד, לב): וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה לֹא שָׁלַט עַל שְׁנֵי זְבוּבִין מִיָּמָיו וְהוּא אוֹמֵר וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין, אֶלָּא נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דניאל ב, לח): וּבְכָל דִּי דָאְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בְּרָא וְעוֹף שְׁמַיָא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ טִיבָהּ שֶׁל מִדַּת הַדִּין, וְהוּא אוֹמֵר הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, אֶלָּא משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קג, ז): יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמשֶׁה, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.
שמות רבה
ומשה היה - הדא הוא דכתיב (תהלים קג, ז): יודיע דרכיו למשה, לבני ישראל עלילותיו. בשר ודם, מדותיו ועלילותיו מעוותות הן, שנאמר (דברים כב, יד): ושם לה עלילות דברים. אבל מדותיו ועלילותיו של הקדוש ברוך הוא, רחמניות הן, שנאמר (תהלים שם, ח): רחום וחנון ה', ואותן מדות הודיע למשה, בשעה שאמר לו (שמות לג, יג): הודיעני נא את דרכיך. אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, יט): וחנותי את אשר אחון, הוי, רחום וחנון ה' יודיע דרכיו למשה, שהודיע דרך הקץ למשה, שנאמר: ומשה היה רועה לבני ישראל. עלילותיו, שעשה עלילותיו במצרים, כדי שיספרו ישראל עלילותיו, שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים, הדא הוא דכתיב (שם י, ב): ולמען תספר באזני בנך. ורחום, שריחם על ישראל, ולא נגעו בהן המכות. וחנון, שנתן חן העם בעיני מצרים. (תהלים שם, שם): ארך אפים, שהאריך אף עמהם, שהוא מטה כלפי חסד, ונסתכל בטוב ולא ברע, שהיו עתידים לעשות:
מדרש תנאים
כיוצא בו אתה אומר (ש״א ב ג) ולו נתכנו עלילות ואין אנו יודעין אם נתכנו עלילות אם עלילות לא היו מכוונות ת״ל (תה' קג ז) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו אף כאן אמר להיות לו לעם סגולה ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגלה לישראל ת״ל (ישראל לסגלתו) [להיות לו לעם סגלה]: