כִּי־ה֖וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃
בראשית רבה
ויאמר ה' אל לבו - הרשעים הן ברשות לבן. (שם יד) אמר נבל בלבו. (בראשית כז) ויאמר עשו בלבו. (מלכים א ב) ויאמר ירבעם בלבו. (אסתר ו) ויאמר המן בלבו. אבל הצדיקים לבן ברשותן. (שמואל א א) וחנה היא מדברת על לבה. (שם כז) ויאמר דוד אל לבו. (דניאל א) וישם דניאל על לבו. ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף, לא אוסיף ליסגי ליסגי. ורבנן אמרין: לא אוסיף, לבני נח. לא אוסיף, לדורות. אמר רבי חייא רבה: עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה, שהיא רעה. כי יצר לב האדם רע מנעוריו אבא יוסי התורתי אומר: עלוב הוא השאור, שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע, שנאמר (תהלים קג): כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו. רבנן אמרי: עלובה הנטיעה, שמי שנטעה מעיד עליה שהיא רעה, שנאמר (ירמיה יא): וה' צבאות הנוטע אותך, דבר עליך רעה. שאל אנטונינוס את רבינו, אמר לו: מאימתי יצר הרע נתון באדם, משיצא ממעי אמו, או עד שלא יצא ממעי אמו? אמר לו: עד שלא יצא ממעי אמו. אמר לו: לאו, שאילו היה נתון בו, עד שהוא במעי אמו, היה חוטט את בני מעיה ויוצא. והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ר' יודן אמר: מנעריו כתיב, משעה, שהוא ננער לצאת ממעי אמו. ועוד שאל אנטונינוס את רבינו אמר לו: מאימתי נשמה ניתנה באדם, משיצא ממעי אמו, או עד שלא יצא ממעי אמו? אמר לו: משיצא ממעי אמו. אמר לו: לאו. משל אם תניח בשר שלושה ימים בלא מלח, מיד הוא מסריח והודה לו רבי, שהשוה דעתו לדעת המקרא, שנאמר (איוב י): חיים וחסד עשית עמדי ופקדתךף שמרה רוחי. מאימתי נתת בי את הנשמה? משהפקדתני:
מדרש תהילים
כי הוא ידע יצרנו. תני ר' חייא אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה. כי רוח עברה בו ואיננו. הדא אמרה לית מתין חיין. אלא זה יצר הרע שהוא הולך עמו ולא בא עמו. וכן הוא אומר (תהלים עח לט) כי רוח הולך ולא ישוב. ולא יכירנו עוד מקומו זה יצר הרע. חסד יי' מעולם ועד עולם. אמר רבי יוחנן החסד מן העולם ועד העולם. אבל הצדקה עד שלשה דורות שנאמר וצדקתו לבני בנים: