תהילים קד:י מדרש: פרקי דרבי אליעזר, תנא דבי אליהו רבה ושמות רבה

עַד שֶׁלֹּא נִקְווּ הַמַּיִם נִבְרְאוּ הַמְּאוֹרוֹת וּתְהוֹמוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הַתְּהוֹמוֹת אֵל שֶׁמִּתַּחַת לָאָרֶץ, שֶׁהָאָרֶץ עַל הַתְּהוֹמוֹת נִרְקַעַת כָּאֳנִיָּה שֶׁהִיא צָפָה בְּלֵב יָם, כָּךְ הָאָרֶץ מְרֻקַּעַת עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלו, ו): ״לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם״. וּפָתַח לְגַן עֵדֶן פֶּתַח בָּהּ וְהוֹצִיא מִמֶּנָּה נְטָעִים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, כָּל מִינֵי עֵץ אִילָן עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ וְכָל מִין עֵשֶׂב וְדֶשֶׁא נָטַע מֵהֶם וּבָהֶם זַרְעָם עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, יא): ״אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ״ וְכוּ', וְעָרַךְ שֻׁלְחָן לַבְּרִיּוֹת עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כג, ה): ״תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן״, וְכָל הַמַּעְיָנוֹת עוֹלִין מִן הַתְּהוֹמוֹת לְהַשְׁקוֹת כָּל הַבְּרִיּוֹת.

הרי הוא אומר (קהלת ט) טובה חכמה מכלי קרב גדול פיסטון שעשה אלישע יותר מכל המלחמות שעשה יורם בן אחאב שנאמר (מלכים ב ו) ויאמר מלך ישראל אל אלישע כראותו אותם האכה אכה אבי ויאמר לא תכה וגו' ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו וישלחם וגו' ולא יספו עוד גדודי ארם לבא בארץ ישראל הא למדת שגדול פיסטון שעשה אלישע יותר מכל המלחמות שעשה יורם לכך נאמר טובה חכמה מכלי קרב. כיוצא בדבר אתה אומר שאמר המלך דוד (תהלים קיט) ראש דברך אמת וגו' וכי מה ראה דוד המלך לשבח את הקב"ה בלשון אמת אלא שדן בעצמו ואמר כשם שהקב"ה בעצמו נקרא אמת שנא' (ירמיה י) וה' אלקים אמת וגו' ואומר נשבע ה' לדוד אמת (תהלים קלב) כך אין אני משבחו אלא בלשון אמת לכך נאמר ראש דברך אמת. כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל ב כ"ד וד"ה א כא) ודבר ה' היה אל גד הנביא חוזה דוד לאמר וגו' שלש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם וגו'. ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וגו'. באותה שעה אמר דוד בדעתו אם אומר אני תבא רעב יהיו ישראל אומרים מפני שהוא בוטח באוצרותיו לפיכך לא אומר שיבא רעב ואם אני אומר תבא חרב יהיו ישראל אומרים מפני שהוא בוטח על גבוריו לפיכך לא אומר שתבא חרב אלא לא אשאל רק דבר שהכל שוין בו עניים ועשירים זקנים ונערים שנאמר ויאמר דוד אל גד וגו' נפלה נא ביד ה' וגו' מיד ויתן ה' דבר בישראל וגו' וישלח ידו המלאך ירושלים לשחתה ובהשחית ראה ה' וינחם וגו' וישא דוד את עיניו וירא את מלאך וגו' ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם באותה שעה נשא דוד את עיניו וראה את עונותיהם של ישראל גדודים וצבורים מן הארץ ועד השמים לכך נאמר וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין הארץ ובין השמים באותה שעה ירד מלאך משמי מרום והרג את גד החוזה ואת ארבעת בניו של דוד ואת הזקנים אשר היו עם דוד. כיון שראה דוד חרבו של מלאך המות באותה שעה נכנס בו רתת ושוב לא היה בו כח וחמימות שנאמר ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו הרי הוא אומר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו וגו'. ברוך המקום ברוך הוא שהבטיח את אבותינו וקיים את הבטחון לבניהם. כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים הבטיח את אבותינו שהוא מגלגל ומעביר את חטאתינו ואינו משמר קנאה ונקמה בלבבו לעשות משפט בכל ישראל בכל מקומות מושבותם וד"ת לא ימנע מהם כן הוא מקיים את הבטחון הזה. אבל הקב"ה משמר קנאה ונקמה בלבבו כדי לעשות משפט ברשעי העכו"ם מנין לך תדע לך שכן הוא צא ולמד מפרעה וכל מחנהו כולן כמו שהם כולם קנאו ונקמו בהן בישראל כמו כן הקב"ה נתקנא ונתנקם בו בפרעה ובכל מחנהו צא ולמד מיום שנברא העולם ועד אותה שעה הוא נותן לכל אחד שכרו בין טוב ובין רע שנאמר (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וגו' ואו' חלילה לאל מרשע וגו' כי פועל אדם ישלם לו וגו' (איוב לד) ואומר (נחום א) אל קנא ונוקם ה' וגו' נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו וגו'. ומה נשתנה מצרים מכל מדינות העכו"ם כולם שנכנסו ישראל לתוכן משום שבאותה שעה היו שולטין המצרים מסוף העולם ועד סופו. והיו מלוכלכין בעבירות הרבה ואין לך אומה בעולם שהיא היתה שטופה בדברים מכוערים ודברים שאינן ראויין וחשודין בכשפים ובזימה ובכל מעשים רעים אלא המצרים בלבד. לפיכך בא להם למצרים תקלה על ידם של ישראל והקב"ה מבקש לעשות קורת רוח לשמו הגדול בהן במצרים. משל למלך שהיה יושב ומשמר וממתין ומצפה מחנות אלפים שהיו עוברים לפניו עבר המלך לפני מחנהו ולא עמדו לפניו שוב עבר אחר מחנהו ולא היה להם כלי זיין ועמד עליהם והרגן שנאמר (ישעיה יט) משא מצרים הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו וגו' ונלחמו איש באחיו וגו' (נ"י נואלו שרי צוען ואומר ה' מסך בקרבה רוח עועים) ואומר אך אוילים שרי צוען וגו' ונגף ה' את מצרים ואף לעתיד לבא עתידין כל העמים להכשל בהן בישראל שנאמר (זכריה יב) והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים וגו' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון וגו'. עשר מכות הביא הקב"ה על המצריים וכולן לא בא עליהן אלא בשביל הדברים שהיו חושבין על ישראל לעשות לפי שכל דבריו של הקב"ה אמת מדה כנגד מדה ואין מדה רעה יוצאת מלפניו אלא מדות טובות ובשביל מעשיהן המקולקלין של בני אדם מדה רעה יוצאת עליהם. ואלו הם דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות דם מפני מה בא עליהם מפני שהיו רואים את ישראל טובלין מטומאתן ומתשמיש מטותיהן ובנות ישראל טובלות מן הנדה ומן תשמיש המטה מה עשו המצריים אחזו עליהן את המים שלא יטבלו ולא יבאו זה על זה ולא יפרו וירבו לפיכך הפך הקב"ה את מימיהם לדם שנאמר הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם (תהלים קה) והיו המצריים אומרים להם לישראל תן לנו מים משלכם נתן לו מים והיה נעשה דם ואמר לו שתה אתה והיה ישראל שותה מים והיה המצרי אומר לישראל נשתה אני ואתה מכלי אחד ונחלקו המים בכלי מים לישראל ודם למצרי לקיים מה שנאמר (שמות י) למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וגו'. וידעתם כי אני ה' נאמן לשלם שכר טוב לצדיקים ודין פורענות לרשעים. צפרדע מפני מה בא עליהם. מפני שהיו אומרים להן לישראל. צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק עמהם כמו שאנו רוצים. לפיכך הביא הקב"ה את הצפרדעים עליהם עד שנשמע קולם מתוך כרסם של מצרים שהיו אומרים קוקו ולא עוד זה לבד אלא כשהיו הולכין לבית הכסא היו הצפרדעין יוצאין ונושכין אותן בנקביהן ואין לך בושה יותר גדולה מזו שנא' (שמות ז) ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים ואמר לו פרעה למשה בכשפים אתה בא אלי אקרא לתינוקות של בית רבן ויעשו גם הם כיוצא בה מיד ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם כך כמו שמשה ואהרן עשו צפרדעים כן עשו המצרים צפרדעים מכאן ואילך אין כל העולם כלו יכולים לבראות בריה שהיא פחותה מכעדשה. כתוב אחד אומר ושרץ היאור צפרדעים וכתוב אחד אומר ותעל הצפרדע כיצד יתקיימו שני כתובים הללו רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה והיו המצרים מכין אותה והיו מנשרין ממנה צפרדעים עד שנתמלא כל הארץ צפרדעים א"ל רבי אליעזר המודעי מה לך אצל אגדה כלך מדברותיך וכלך אצל נגעים ואהלות אלא הרבה מיני צפרדעים הביא עליהם הקב"ה ומאי ותעל הצפרדע צפור דיע שיש בה דיעה בשעה שהעופות הם צמאין ובאין לשתות מן היאור ומן האגמים קוראין אותם ואומרים להם בואו ושתו אל תתיראו עליהם הוא אומר (תהלים קד) המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון ישקו כל חיתו שדי וגו' עליהם עוף השמים ישכון וגו'. כנים מפני מה הביא עליהם מפני ששמו את ישראל מכבדי דרכים ובתים ושדות חוצות ורחובות האיש היה מכבד בית האשה והאשה מכבדת בית איש לפיכך הפך הקב"ה את עפר מצרים לכנים שנאמר (שמות ח) ויט אהרן את ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכינם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים עד שלא מצאו את עפר הארץ שהיו מכבדים ישראל ארבעה עשר מיני כנים הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים ואלו הן א' ירוקנין ב' ירקובות ג' קפוין ד' קפוחות ה' ספיפין ו' יעלי מים ז' נפכדרין ח' יעלי שדות ט' נמלה י' אבי עצל י"א אם כנים י"ב עכשיו י"ג כיבין דחכיכי י"ד ביוקי בילי. ערוב מפני מה בא עליהן מפני שהיו אומרים להם לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות והכניסו לבית מלחמתנו ונעשה בהן קניגאות כמו שאנו רוצים כדי שיהיו ישראל במדברות החיצונות ושלא יכנסו לתוך בתיהם ויבאו זה אצל זה ויפרו וירבו לפיכך הביא הקדוש ברוך הוא עליהן כל חיות רעות שבעולם עד שאמרו חטאנו שנאמר ויבא ערוב כבד ביתה פרעה וגו' (שמות ח). דבר מפני מה הביא עליהם מפני ששמו את ישראל רועי סוסים רועי חמורים וגמלים בקר וצאן כדי שיהיו ישראל במדברות ושלא יכנסו לתוך בתיהם ויפרו וירבו לפיכך בא עליהם דבר והרג כל מה שהיו ישראל רועים שנאמר (שמות ט) הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד עד שלא מצאו בהמה שירעו אותה. שחין מפני מה בא עליהם מפני ששמו את ישראל שמשים להחם להם חמין ולהצן להם צונן ומה היו עושין באותה שעה הולכין ונרחצין במים ונכנסו לתוך בתיהם בשמחה לפיכך הביא הקב"ה עליהם שחין כדי שלא יוכלו ליגע במים בין חמין בין צונן שנאמר (שמות ט) ויקחו את פיח הכבשן וגו' ויזרוק אותו משה השמימה ויהי שחין אבעבועות פורח וגו'. ברד מפני מה בא עליהם מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים וכל מיני אילנות שלא יכנסו ישראל לתוך בתיהם שלא יפרו וירבו לפיכך הביא הקב"ה עליהם את הברד ושבר כל הנטיעות שנטעו ישראל שנאמר (תהלים עח) יהרג בברד גפנם וגו' רק בארץ גשן מקום שהיו חונים ישראל לא היה ברד שנאמר ויך הברד בכל ארץ מצרים וגו' ואת כל עץ השדה שבר רק בארץ גושן לא היה ברד (שמות ט). ארבה מפני מה בא עליהם מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטניות כדי שלא יכנסו ישראל אל בתיהם ושלא יפרו וירבו לפיכך הביא הקב"ה עליהם את הארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל שנאמר (שמות י) ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וגו' ויאכל את כל עשב הארץ וגו'. חשך מפני מה בא עליהם ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים פושעים היו בישראל שלא היו רוצים לצאת באותה שעה וכשהיה חשך למצרים ואורה לישראל מתו אותן הרשעים ונקברו כדי שלא יאמרו המצריים כשם שהיתה בנו מגפה כך היה בהם. בכוריהם מפני מה מתו מפני שאמר פרעה (שמות א) בילדכן את העבריות וגו' אם בן הוא והמתן אותו וגו' לולא רחמיו של הקב"ה אילו אמר אם בת היא והמתן אותה ואם בן הוא וחי כבר נתמעטו שונאיהן של ישראל באותה שעה לפי שדרכו של איש לישא עשר נשים ולפרות ולרבות מהן והיו בניו מרובין אבל אין דרכה של אשה שתנשא אפילו לשני בני אדם כאחת וגם אינה מולדת יותר כשהיא נשאת לשנים יותר מאלו נשאת לאחד אבל המילדות לא עשו כן שנאמר ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים (שמות א) וראה הקב"ה את מחשבות פרעה וחשב לו את הדבר כאלו נעשה מכאן אמרו חכמים עכו"ם נתפסין על דבר של מחשבה רעה אבל על הטובה עד שיעשה מעשה על ידיהן. ומפני מה נטבעו המצריים ע"י ישראל בים סוף לפי שנאמר ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו'. (נ"י כאלו נעשה מעשה על ידו) אין צו אלא כרוז שנא' ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' (שמות לו) נאמר כאן צו ונאמר להלן צו מה אותה ציווי כרוז אף ציווי האמור כאן כרוז. ומה היו עושין בני המצריים הרשעים היו הולכין ומחזירין בעיירות של ישראל. כיון שהיו שומעין קולה של אשה צועקת בלידתה היו הולכין ואמרו לאבותיהן ובאין ונוטלין את בני ישראל ומשליכין אותן בנהר ועל אותה שעה נאמר (שה"ש ב) אחזו לנו שועלים אלו המצריים הרשעים שועלים אלו בני המצריים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר אלו בני ישראל שהם משולים ככרם שנאמר (ישעיה ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל מכאן היה רבי אליעזר הגדול אומר בית ישראל שהם כרמו של הקב"ה אל תציץ בו ואם הצצת בו אל תרד לתוכו ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו ואם הצצת וירדת ונהנית ואכלת מפירותיו סופו של אותו האיש לכרות מן העולם. באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת מן אותה שעה שיצרתי אתכם מוכנים להציל את בני ישראל רדו מלפני וראו את בני חביבי בני אברהם ויצחק ויעקב שמשליכין אותן בנהר מיד ירדו המלאכים מלפניו כשהיו מבוהלים ועומדים במים עד ארכבותיהם והיו מקבלין את בניהם של ישראל ומניחין אותן על פני הסלעים והקב"ה היה מוציא להן כמין דדים מן הסלעים ומניקין אותן לקיים מה שנאמר ויניקהו דבש מסלע וגו' (דברים לב): גזירה שניה שגזר פרעה כל מי שאינו משלים מתכונת הלבנים יהיו בונין אותו בבנין תחת השורה של לבנים והיה הקב"ה משמיע קולן של ישראל בתוך מצרים שהיו יוצאות על נפשות של ישראל תחת השורה של לבנים והציל הקב"ה אותן ע"י שנשבר הבנין ויוצאין ממנו כצפור הניצל מן הפח שנשבר ויוצא שנאמר (משלי כז) כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ואומר נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו (תהלים קכד) והיה בדעתו של הקדוש ברוך הוא שיעלה נילוס הנהר ויאבד את מצרים כולה אחרי שיצאו ישראל ממצרים מפני שהשליכו את בני ישראל ליאור ומפני מה הטביעם בים סוף ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים פושעים היו בישראל באותה שעה והיו אומרים בבריחה אנו בורחים כדרך שבני אדם בורחים ואין בו כח להציל מיד אמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות וגו' ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ וגו'. פי החירות מצד אחד ומצריים מצד אחד מגדול מצד אחד ובעל צפון מצד אחד וישראל באמצע ואראה אני אותם אם יש כח בידי להציל אותם אם לאו שנאמר ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו וגו' (שמות יד) באותה שעה אמר הקב"ה למשה (שמות יד) מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו מה היתה מחשבה של המצריים באותה שעה נרדוף אחר ישראל ונשיג אותם ונתגאה עליהם ונשליך אותם בים על אותה שעה הוא אומר (שמות טו) אז ישיר משה עזי וזמרת יה וגו' ה' איש מלחמה וגו' מי כמוכה באלים ה' וגו'. כיוצא בדבר אתה אומר על סנחרב מלך אשור שנתקנא ונתנקם בהם בישראל והקב"ה היה מתקנא ומתנקם במחנהו בקנאה ובנקמה ובעלילה ובגאוה. בקנאה מנין שנא' (נחום א) אל קנא ונוקם ה' וגו'. בנקמה מנין שנא' (תהלים צד) אל נקמות הופיע. בעלילה מנין שנא' (ירמיה לב) גדול העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וגו'. בגאוה מנין שנאמר אשירה לה' כי גאה גאה ומה היתה מחשבה של סנחרב שהיה בדעתו של סנחרב הרשע להתנקם בישראל ואמר להן לחיילותיו צאו והביאו לי כל אחד ואחד מכם מלא כף עפר מעפר של ירושלים ונעקור שמה מן העולם שנא' (נחום א) ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל וכי על הקב"ה היה יועץ אלא ללמדך שכל היועץ רעה על ישראל כאלו יועץ רעה כלפי מעלה לכך נאמר ממך יצא חושב על ה' וגו'. הקב"ה הוא בוחן לבות וכליות והיה אומר על סנחרב שוטה שבעולם וכי אני מאבד בני מן העולם צאני צאן נחלתי אני מאבד ומה תחשבון על ה' וגו' (נחום א) לכך נאמר אל קנא ונוקם ה' וגו'. ברוך המקום ברוך הוא שנפרע מן שונאי ישראל כשם שהיה בדעתו של סנחרב לעקור את ישראל מן העולם כך היה בדעתו של הקב"ה לעקור את סנחרב ואת מחנהו מן העולם שנאמר (מלכים ב יט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו' ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו וגו'. למה נדמה העולם בידו של סנחרב לאדם שמצא קן של ביצים ואפרוחים וכולן באו לידו שנאמר (ישעיה י) ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסוף ביצים עזובות כל הארץ אני אספתי וגו'. ואין בריה יכולה להשיב פניו של סנחרב וכמה היתה מחנהו של סנחרב כך אמרו חכמים מחנהו מאתים וששים רבוא וחמשת אלפים חסר חד הראשונים עברו בשחי והשניים עברו בקומה והאמצעים עברו עד מתנים האחרונים בקשו ולא מצאו שנאמר (ישעיה לז) את מי חרפת וגדפת וגו' אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור ולמה אמר הכתוב מאה ושמונים וחמשה אלף אלו שרים ונגידים וגבורים שהיו עמו ואין צריך הכתוב לומר לכל החיילות שלו וכולן מתו בלילה אחת ובשעה אחת וברגע אחת ולא נשתיירו מהן אלא חמשה בני אדם סנחרב ושני בניו ונבוכדנאצר ונבוזראדן ומתוך אלו החמשה נהרג סנחרב אח"כ שנאמר ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב ועליו הוא אומר (תהלים לז) ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו וגו' (כל המזמור) לכן ישמור אדם דברים בלבו שלא יעשה שותפות דברים עם העכו"ם ולא יכרות עמו ברית שכן מצינו באברהם אבינו שעשה שותפות עם אבימלך וסוף הדברים שכרת עמו ברית שנאמר (בראשית כא) ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית וכשכרת עמו ברית נתקבצו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו למה יכרות אברהם ברית עם עכו"ם אדם יחיד שבחרת משבעים אומות ולשונות אמר להם הקב"ה בן יחיד שנתתי לו למאה שנים אני אומר לו להעלותו עולה אם יעלהו מוטב הרי אתם יודעים שכוונתו היתה לטובה מפני דרך שלום ואם לאו יפה אתם אומרים שנאמר (בראשית כב) ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם וגו' וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו וגו' אעפ"כ לא היתה כוונת הקב"ה לשחטו ולהקריב את יצחק אלא להעלותו על ההר לנסותו מכאן אמרו אין לך אומה בעולם שאינה משעבדת ומענים את ישראל יותר מכמה מאות שנה אלא בשביל שכרת אברהם ברית עם עכו"ם מכאן אמרו כל העושה שותפות דברים עם עכו"ם לסוף הוא כורת עמו ברית ואם ת"ח הוא לא די שכורת עמו ברית אלא מזלזל הוא את תורתו ומזלזל שמו של אביו ומבזבז את ממונו ומאלמן את אשתו ואינו ממלא את ימיו ומוסר את בניו לחרב ומגלה אותם מארצם ושוכרן לע"א וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.

החדש הזה לכם - הדא הוא דכתיב (תהלים קד, יט): עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים, עמד דוד ופירשם. אנו מוצאין ממעשה בראשית, משברא שמים וארץ ברא האור, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים ואחר כך ( שם שם, ג): ויאמר אלהים יהי אור. ודוד פרשו מאחר שברא אור, ברא שמים, שנאמר (תהלים שם, ב): עוטה אור כשלמה. והדר נוטה שמים כיריעה, הרי למדנו, משברא אור, ברא שמים. שלשה בריות קדמו את העולם: המים, והרוח, והאש. המים, הרו וילדו אפלה. האש, הרה וילדה אור. הרוח, הרה וילדה חכמה. ובשש בריות אלו העולם מתנהג: ברוח, בחכמה, ובאש, ובאור, ובחשך, ובמים. לפיכך, דוד אמר (שם שם, א): ברכי נפשי את ה', ה' אלהי גדלת מאד. אדם רואה עמוד נאה, אומר: ברוך המחצב שנחצב ממנו. נאה העולם, ברוך המקום שחצבו ובראו בדבר. אשריך העולם, שהקדוש ברוך הוא מלך (המליך): בך בשר ודם. צר איקונין שלו על הטבלא של עץ, הטבלא גדולה מצורתו, האלהים, יהי שמו מבורך, הוא גדול, ואיקונין שלו גדולה, העולם קטן והוא גדול מן העולם, שנאמר (ישעיה כו, ד): כי ביה ה' צור עולמים. מה תלמוד לומר צור עולמים? שני עולמים עליו, אינן חשובין כלום, לכך נאמר: ה' אלהי גדלת מאד. משעטף את האור, חזר וברא את העולם, שנאמר (תהלים קד, ב): עוטה אור כשלמה וגו'. בשר ודם משבונה את הבית, הוא בונה את העליה, האלהים אינו כן, משמתח מעזיבה, בנה עליה, ומשבנה עליה העמיד אותן על אויר העולם, על בלימה. ואחר כך התקין מרכבותיו עננים, ואחר כך האסטים שלו, על סערה. ומי מודיעך כל הדברים האלו? דוד, שהוא פירש מעשה אלהים, להודיע לבאי עולם גבורתו, שנאמר (תהלים שם, ג): המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו, לא בנחשת ולא בברזל, אלא בגזוזטראות של מים. ואחר כך בנה את העליות, לא באבן ולא בגזית, אלא רכסים של מים, שנאמר: המקרה במים עליותיו. בשר ודם, עושה סרגלא שלו חזקה, שתשא כל משאו ועושה אותה, בברזל, בנחושת, ובכסף, ובזהב. והאלהים, יהי שמו מבורך. הענן אין בו ממש, ועושה סרגלין שלו עבים, שנאמר: השם עבים רכובו. בשר ודם, אם היה לפניו דרך של שקיעה, מהלך הוא על אבנים, שהם קשים. והאלהים אינו כן, אלא עוזב את הענן הנראה, ומהלך על הרוח, שאינו נראה, שנאמר (שם שם, ג): המהלך על כנפי רוח. בשר ודם, מכתיב לו סטרטיוטין גבורים, בריאים, כדי ללבוש קסדא, ושריון, וכלי זיין. והקדוש ברוך הוא, הכתיב סטרטיוטין שלו, שאינן נראין, שנאמר (שם שם, ד): עושה מלאכיו רוחות. הרוח יוצא והברק אחריו, שנאמר (שם שם, שם): משרתיו אש לוהט, משברא רקיע, ברא מלאכים ביום השני, ובו ביום ברא גיהנם, שאין כתוב בו כי טוב, כגון: בשר ודם, שהוא קונה עבדים ואומר: עשו אספתין! אמרו לו: למה כך? אמר להם: שאם ימרדו ישמעו אספיקולא. כך אמר הקדוש ברוך הוא: בורא אני גיהנם, שאין כתוב בו "כי טוב", שאם יחטאו בני אדם יורדין לתוכו. ומנין שנבראת גיהנם ביום השני? שכן הנביא מפרש (ישעיה ל, לג): כי ערוך מאתמול תפתה מן היום שאדם יכול לומר: אתמול ואימתי, אדם יכול לומר אתמול ביום השני, שיום אחד בשבת לפניו. ואחר כך ברא יבשה, בשלישי בשבת, שנאמר (תהלים שם, ה): יסד ארץ על מכוניה. ואותה שעה, אחד ערום ואחד לבוש, כגון: בשר ודם, שיש לו שני עבדים, הפשיט כסותו של אחד והלבישה לחבירו. כך אמר האלהים (בראשית שם, ט): יקוו המים, גלה את הארץ וכסה את התהום. וכן דוד אומר (תהלים שם, ו): תהום כלבוש כסיתו. (תהלים שם, ז): מן גערתך ינוסון. כגון בשר ודם, שראה גתו מלאה ענבים והכרם לבצור. אמרו לו: והיכן אתה נותן שאר ענבים, בשביל שהגת קטנה? אמר להם: אני עושה גת, שתטול לכל הענבים שבכרם. מה עשה? רפש הענבים ובעט ראשון ראשון, ואחר כך הביא את הענבים שבכרם, והחזיק הגת כל הענבים. כך היה כל העולם מלא מים במים, והארץ שקועה במים. אמר הקדוש ברוך הוא (בראשית שם, שם): ותראה היבשה. אמרו המים: הרי העולם אנו מלאים, ועד עכשיו צר לנו להיכן אנו הולכין? יהי שמו מבורך, בעט באוקיינוס והרגו, שנאמר (איוב כו, יב): בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, ואין מחץ, אלא לשון הריגה, שנאמר (שופטים ה, כו): ומחצה וחלפה רקתו, כשהרג אותן, יש אומרים: שהן בוכין עד היום הזה, שנאמר (איוב לח, טז): הבאת עד נבכי ים. ולמה הרג אותן? שהבית שהוא מחזיק מאה חיים, מחזיק אלף מתים, לכך נקרא אוקיינוס, "ים המות", ועתיד אלהים לרפאתו, שנאמר (יחזקאל מז, ח): אל הימה המוצאים ונרפאו המים, כיון שראו שאר המים שבעט באוקיינוס, לקול צעקתו ברחו חביריהן, כמו חמר. בשר ודם, שהוא הולך והיו לפניו שני עבדים, אותן הראשונים רצין ובורחין, כך היו שאר המים שבעולם, בורחים מקול צעקתו של אוקיינוס, שנאמר ( תהלים קד, ז): מן גערתך ינוסון, והיו בורחין ולא היו יודעין להיכן בורחין, שנאמר (תהלים שם, ח): יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם. כגון עבד בשר ודם שאמר לו אדונו: המתן לי בשוק ולא אמר לו היכן ימתין, התחיל העבד אומר: שמא אצל בסילקי אמר לי להמתינו, או שמא אצל בית המרחץ אמר לי, או שמא בצד פיטרון אמר לי! עלה מצאו סטרו מסטר, אמר לו: על שער פלטרין של אפרכוס שלחתיך! כך היו המים חוזרים, כששמעו שאמר להם הקדוש ברוך הוא (בראשית א, ט): יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, לא לדרום ולא לצפון אמר להם, אלא היו פוזרין, יעלו הרים ירדו בקעות, סטרן הקדוש ברוך הוא מסטר, אמר להם: למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך! מנין כן? שנאמר (שם שם, ח): אל מקום זה יסדת להם וזהו מקומו של לויתן, שנאמר (שם שם, כו): לויתן זה יצרת לשחק בו (שם שם, ט): גבול שמת בל יעבורון. כגון בשר ודם, שהכניס בהמתו לדיר ונעל המסגר בפניה, כדי שלא תצא ותרעה את התבואה, כך נעל הקדוש ברוך הוא את הים בחול והשביעו, שלא יצא מן החול, שנאמר (ירמיה ה, כב): אשר שמתי חול גבול לים (תהלים שם, י). המשלח מעיינים בנחלים, כגון בשר ודם, שיש לו עקלים של זיתים, כבש את הקורה זה על זה והשמן יורד מלמעלה והשמן יורד מלמטה, כך ההר מכאן וההר מכאן כבושין על המעיינות, והן מקטיעין ויוצאין מבין ההרים, לכך כתיב: המשלח מעיינים בנחלים. אחר כך מה דוד אומר (שם שם, יט): עשה ירח למועדים, שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקדוש ברוך הוא ברקיע, מאה ושמונים ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים במערב, מהן ברא לשמש, ומהן ברא ללבנה, שיהא העולם שט אחריו והוא מהלך כולן, חוץ מאחד עשר חלונות שאין הלבנה נכנסת לאחד מהן, כגון אפרכוס ודוכס, שהיו נוטלין דונטיבא. אפרכוס נוטל לפי כבודו ודוכס לפי כבודו. כך השמש נקרא גדול והלבנה נקראת קטן, לכך השמש נקרא גדול, שהוא גדול על הלבנה אחד עשר יום, לכך ברא הלבנה בשביל מועדות, שיהיו ישראל מרבין וממעטין כלבנה, ואינו רע לה בעבור תקנת המועדות, שכל השנה מונה לחמה, לשני עולם, ולשנים של בני אדם, והוא שיודע קצו של כל אדם ואדם, כמה שנים ראה השמש. וכל הימך לומר, שבשביל אלו המועדות עשה את הלבנה. עמד דוד ופירש: עשה ירח למועדים. אמרו לו לדוד: עד שאנו במצרים נטלנו חדש של לבנה, הדא הוא דכתיב: החדש הזה לכם: העשירית, שאין עוד לא אנחה לא אנקה ולא יגון, אלא הכל שמחים, שנאמר (שם לה, י): ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה: