אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ׃
מדרש לקח טוב
פס'. ואת בת היענה. בת זו ביצת היענה. יצאת זו ללמד על כל הביצים של עופות הטמאים, יענה. הם היענים אשר במדבר שאינה חוזרת על בניה לעולם. וכן אמר ירמיהו (איכה ד) בת עמי לאכזר כיענים במדבר. ואומר (מיכה א) ואבל כבנות יענה. אבל התנים אע"פ שהן מניחין ילדיהם עוד חוזרים ומניקים. שנאמר (איכה ד) גם תנים חלצו שד הניקו גוריהן. ואומר (מיכה א) מספד כתנים. שמצערין בניהם. ואת הנץ למינהו. למינהו ד' פעמים כנגד סימני טהרה לא אצבע יתירה ולא זפק וקרקבנו נקלף ואינו דורס ואוכל כיוצא בהם מותר. את הכוס ואת השלך. זה השחר השולה את הדגים מן הים. ואת החסידה. הוא העוף הלבן הבא קרוב לחג המצות וכה"א (ירמיה ח) גם חסידה בשמים ידעה מועדיה. ותור וסיס ועגור (ידעו) [שמרו] את עת בואנה. ואומר (תהלים קד) חסידה ברושים ביתה. ואע"פ שיש לה סימני טהרה שקרקבנה נקלף לפיכך נזכרו אלו העופות. מלמד שיש מהם שיש להן סימני טהרה והן אסורין כגון הגמל והשפן והארנבת והחזיר. ועוף טהור נאכל במסורת דור אחר דור כגון האווז ואווז בר ותרנגולת:
שמות רבה
ועשית את הקרשים למשכן - הה"ד (תהלים קד): ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע. הרבה בריות ברא הקב"ה בעולמו, ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן, וגנזן הקב"ה מן העולם. ואיזה? זה אור שנברא ביום ראשון. דאמר רבי יהודה בר סימון: האור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקב"ה בדורו של אנוש, ובדור המבול, ובדור הפלגה, שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן, שנאמר (איוב לח): וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו? לצדיקים, לעתיד לבא, שנאמר (בראשית א): וירא אלהים את האור כי טוב. מהו כי טוב? שהיה אורו נאה לעולם ולא היה מזיק כשמש הזה. והיכן גנזו? בגן עד, שנאמר (תהלים צז): אור זרוע לצדיק. והרבה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם, ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן, והיו ראויין להגנז ולא נגנזו מפני כבוד הקב"ה. ואיזה? זה זהב. אמר רבי אבהו: טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו בזהב, יש אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות, שנאמר (בראשית ב): וזהב הארץ ההיא טוב. ומהו טוב? טוביה דהוא בביתיה, טוביה דהוא בלוייתיה. אמר רבי שמעון בן לקיש: לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? בשביל המשכן ובשביל בהמ"ק, שנאמר: וזהב הארץ ההיא טוב, כמה דאת אמר (דברים ג): ההר הטוב הזה והלבנון. שבעה זהבים היו בבית המקדש: זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוט, זהב סגור, זהב מזוקק, זהב פרוים, זהב מופז. זהב טוב, כמשמעו. וטהור, שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום. זהב שחוט, שהיה נמשך כחוט, והיו סכין בו כשעוה הנתונה על גבי פנקס. זהב סגור, שהיה סוגר כל הזהבים שהיו שם. זהב מזוקק, שהיו טוחין בו את הכתלים, והרי כתוב (ד"ה א כט): כסף מזוקק לטוח בו קירות הבתים. למה קורין אותו כסף? שהיה מכסיף כל הזהבים שהיו שם. זהב מופז ר' פטריקי, אחיו של ר' דרוסאי אומר: שהיה דומה לגפרית הזו, שהיא מוצתה באש. זהב פרוים ארשב"ל: שהיה דומה לדם הפרים. וי"א שהיה עושה פירות, ואף הארזים היו ראויין להגנז ולא נגנזו. אמר רבי חנינא: לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן ובשביל בהמ"ק, שנאמר (תהלים קד): ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע ואין לבנון אלא ביהמ"ק, שנאמר (דברים ג): ההר הטוב הזה והלבנון. אמר רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: כ"ד מיני ארזים הם, ואין לך משובח מכולן אלא שבעה, שנאמר (ישעיה מא): אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן וגו'. ולמה נגנזו? שצפה הקב"ה שהן עתידין לעשות בהן מלאכת המשכן, במקום שהשכינה עתידה לשכון, שנאמר (תהלים קד): אשר שם צפרים יקננו. וכי תעלה על דעתך ששם צפרים היו מקננות?! אלא הצפרים שהיה כהן שוחט ומקריב בבהמ"ק. ומהו חסידה ברושים ביתה, וכי חסידה בארזים ביתה?! ומהו חסידה? זה כהן גדול, שנאמר (דברים לג): תומיך ואוריך לאיש חסידך:
מדרש תהילים
אשר שם צפרים יקננו. רבי הונא בר פפא ורבי יהודה בשם רבי סימון. חד אמר למה נקרא שמה חסידה שהיא נרמסת תחת חברותיה. וחד אמר שהיא חסה על שכיניה. רבי יהודה ברבי סימון אמר אינו מדבר אלא בשבטו של לוי שנאמר (שם לג ח) תומיך ואוריך לאיש חסידיך: