תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֮ יִֽבָּהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל־עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן׃
אוצר מדרשים
פרק א׳.—ר׳ ישמעאל אומר מִי יִתֶּן לִי שֹׁמֵעַ לִי, יפה כחו של איוב שאמר זה הפסוק, מִי יִתֶּן לִי שֹׁמֵעַ לִי ולא אמות (איוב ל"א ל"ה) אבל מה אעשה, הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי (שם). אמר איוב, מה איכפת לי שאמות ותלקח רוחי, א״ל הקב״ה הא ספרא מתים, הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי, והיינו מה דאמר וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים (יחזקאל ט' ד'). וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי (איוב שם) – זהו ספר תולדות אדם, חתום הוא על כל תולדות האדם. מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע וגו׳ (קהלת ט' ב'). כל תולדות אדם הולכין כמו שהולכין דברים מן הפה, וכמו שהלך אדם, מה תולדות אדם השני חסר וי״ו והראשון מלא, כך הדורות אינם הולכים למות שלימים עד שגופם מתחסר מהמלכים (ד׳ יסודות) שיש בגופו, שבגבורתו וברוב כחו של המקום ברא כל העולם שנים שנים. זה תמורת זה וזה כנגד זה, כדי שיתבוננו בחכמתו, ולהודיע להם שכל דבר ודבר יש לו שותף ויש לו תמורה, ולולי זה לא היה זה, חיים למה נקראו חיים ומות למה נקרא מות, לולי מות לא נקרא חיים ולא נודע שהם חיים, וכן המות – אילולי חיים לא היה מות ולא נודע המות, והיאך הוא המות הזה. אמר ר׳ ישמעאל, בגוף הזה יש בו מלכים: הדם והלובן ומרה האדומה ומרה השחורה, וכיון שאדם נעשה גדול תש כחו ודמו משתנה ופניו מוריקות ואחד מהמלכים מתגבר או מתחסר. תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וגו׳ (תהלים ק"ד כ"ט), למה הדבר דומה? לנוד נפוח, בזמן שהנוד שלם – הרוח עומדת בתוכו, נבקע או נקרע – הרוח הולכת. כך הגוף, בזמן שהמלכים עומדים במלכותם הרוח עומדת בו כרוח שבנוד. ולמה הגוף דומה, למלך שיש לו צבאים ויש עליהם ארבעה שרים, ובמלכותו ארבע מדינות ובעלי המדינות רעים, אם השר מעלים עיניו מהם מגבולו או ממקומו, הם יוצאים עליו וכל מלכותו מתבלבלת. כך הגוף הוא המלך, והצבאים הם הגידים, והמדינות הן העצמות, וד׳ השרים הם ד׳ יסודות הגוף, ואלו הן: הדם והלובן ומרה אדומה ומרה שחורה, וכיון שאחד מן השרים מעלים עיניו כמעט, מיד הגוף מתבלבל ונחלה האדם, ואם יחסר אחד מן השרים הרוח הולך והגוף כלה. א״ל ר׳ עקיבא, והיאך בני אדם יש מתים קטנים ויש מתים גדולים ויש מתים זקנים? א״ל, כך הוא, כיון שאחד מן היסודות מתחסר – הגוף מת, וכן הוא כנגד ד׳ יסודות שבגוף, ארבע מלכיות כנגד ארבע פנות העולם. לובן כנגד מזרח שהאור יוצא משם ובני מזרח לבנים. הדם כנגד צפון, וכשם שהצפון פתוח כך הגוף פתוח לפני הדם, שבכל מקום שתחתוך מן הגוף – הדם יוצא משם, אבל השלשה אינם יוצאים בכל מקום שתחתוך, ובני צפון כולם אדומים. מרה אדומה כנגד המערב, כי השמש מתאדמת בגבול המערב, ופני מערב מאדימין בעת שקיעתה. מרה שחורה כנגד דרום שתולדתה בצנה, כך בטללים, וכנגדן ארבעה יסודי העולם: מרה שחורה כנגד העפר תולדתה צינה ויבשה כך העפר, מרה אדומה כנגד האש תולדתה חמה ויבשה, הלובן כנגד המים תולדתו קר ולח כמו המים, הדם כנגד הרוח.
אוצר מדרשים
ר׳ ישמעאל אומר, אחד אין לו תמורה ולא שני כנגדו. זהו מנהג המנין, אחד אחד, כך אין לו להקב״ה אחד, אחד שאין לו אחד (צ״ל: זהו מנהג המנין אחר אחד, כך אין לו להקב"ה אחר, אחד שאין לו אחר, אבל (באמת) הקב"ה הוא אחד שאין לו שני. ור״ל כי רק אחר ״ראשון״ יש שני ולא אחר "אחד"). אבל הקב״ה אחד שאין לו שני, ואין אדם יודע היכן הוא מקומו. והחיות אין יודעות היכן הוא מקומו, ולא המלאכים המהללים שמו יודעין היכן הוא מקומו, שנאמר ברוך כבוד ה׳ ממקומו, ולא השמים והארץ מהללים מן המקום שהוא שם, שכן אנשי לשכת הגזית קוראין אותו מקומו של עולם ולא העולם מקומו. אבל הרוח לא מצינו שיתלה אלא בהקב״ה, שנאמר ורוח אלהים מרחפת, רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי (איוב ל"ג ד') מִנִּשְׁמַת אֵל יִתֶּן קָרַח (שם ל"ז י'). וְעַתָּה ה׳ אלהים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ (ישעיה מ"ח ט"ז), רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי (ש"ב כ"ג ב'), תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן (תהלים ק"ד ל'). תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד (משלי ט' ט'). כל אסיפה שבתורה לשון כנוס חוץ משתים, תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן (תהלים ק"ד כ"ט) , אם היה לשון כנוס למה יגועון, אלא לשון פיזור, פיזר אותם ואחר כך יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם (צפניה א' ג'), ומנין שהוא לשון כלוי? ממה שאמר שלמה עת ללדת ועת למות. אמר שלמה כנגד הלל הגדול כ״ח תמורות, ובהלל הגדול כ״ו פסוקים ונשתיירו ב׳ תמורות כנגד ב׳ לוחות הברית.
פרקי דרבי אליעזר
וְהוֹצִיא מִן הָאָרֶץ מִין שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, כֻּלָּם טְמֵאִים. וְאֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ, נַפְשָׁם וְגוּפָם מִן הָאָרֶץ, וּכְשֶׁהֵם חוֹזְרִין וּמַגִּיעִים לַעֲפָרָם לְמָקוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן״, וְכָתוּב: ״וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ״.